תביעה לביטול עסקה מכוח הוראות סעיף 14 ג' לחוק הגנת הצרכן

סעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן העוסק בתנאיה של עסקת מכר מרחוק, קובע בסע' 14ג(ג) את תנאי הביטול של אותו סוג עסקה.

בהקשר זה יש להפנות לתיקון מס' 16 לחוק הגנת הצרכן במסגרתו נחקק בשנת 2005 סע' 14ו לחוק הגנת הצרכן, ואשר מכוחו תוקנו תקנות ביטול עסקה.

עסקה ברוכלות בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם או מיום מסירת המוצר לפי המאוחר (סעיף 14 לחוק); עסקה בעיניין רכישה של יחידת נופש בתוך 14 ימים [.

] (סע' 14א לחוק); עסקת מכר מרחוק – בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה וקבלת המוצר או קבלת מיסמך המכיל את הפרטים הנדרשים לפי הוראות הסעיף, לפי המאוחר (סע' 14ג לחוק); עסקה למכירת נכס שבוטלה עקב הטעה או ניצול מצוקה – תוך 14 ימים [.

יוער כי בצד האמור, מאחר שהמחוקק היה ער לאפשרות של ביטול עסקת מכר מרחוק לאחר שימוש במוצר, קבע המחוקק את זכותו של העוסק לתבוע את הצרכן שביטל עסקת מכר מרחוק בגין נזקיו בשל כך שערך הנכס פחת כתוצאה משמעותית במצבו (סע' 14ה(ג) לחוק).

...

מכל האמור המסקנה היא שהסדר ביטול עסקת מכר מרחוק הוא הסדר כולל וממצה והוא אינו מותנה באי-שימוש במוצר; וזאת בשונה מביטול עסקה לרכישת טובין 'פנים אל פנים'.

התוצאה: אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה ומורה לפיכך על ביטול עסקת רכישת השעון החכם שרכש התובע מאת הנתבעת.

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע עלות רכישת השעון בניכוי 'דמי ביטול' של 100 ₪, סה"כ 2,500 ₪.

  התובע לא נסע לחופשה והעביר לחברת האשראי הוראה לבטל את התשלום וכן העביר מכתב הכחשת עסקה לחברת האשראי, אשר ביטלה את החיוב והשיבה לנתבע את כספו.

  הנתבע טען בכתב הגנתו כי אין במסמכי התובעת, אשר צורפו לכתב התביעה, כדי לקשור את הנתבע להתחייבות זו. נטען כי התובעת לא הוכיחה בראיותיה כי הנתבע היתקשר עימה בעיסקה זו, כי קיימות סתירות בראיות התובעת.

תנאי ביטול עסקת תיירות קבועים בסעיף 14(ג) לחוק הגנת הצרכן, לפיו בעסקת מכר מרחוק, הצרכן רשאי לבטל את העסקה בתוך 14 ימים מיום עשיית העסקה או קבלת המסמך המכיל את פרטי הגילוי.

במקרה שלפנינו, הנתבע ביקש לבטל את הנסיעה ביום 9.9.17 יום לפני הנסיעה המתוכננת, ולכן התנאים לביטול עסקה מכוח חוק הגנת הצרכן אינם חלים עליו.

...

לאחר שמיעת העדויות, הגעתי למסקנה כי התקשרות הנתבע עם התובעת הינה הסכם מחייב, ולא שוכנעתי כלל כי הנתבע רק הביע התעניינות, אלא הזמין את חבילת הנופש בפועל.

שוכנעתי מראיות וטענות התובעת כי הנתבע ביקש לרכוש חבילת נופש, וכך היה, הנתבע פנה אל התובעת, אישר את טופס גילוי הנאות, מסר פרטי אשראי, אך לבסוף, מסיבותיו שלו בחר לבטל את העסקה, אלא שבהתאם לתנאים שהוסכמו הרי שעליו לשאת בדמי ביטול מלאים.

הפועל היוצא הוא, שאני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,373 ₪.

בפניי תביעה לביטול עסקה אשר נערכה בין התובע לנתבעת מכוח הוראות סעיף 14 ג' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: החוק).

...

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע פנה לנתבעת בבקשה לבטל את העסקה ואולם, מכיוון שלא שלטענת הנתבעת המוצרים לא הוחזרו אליה בהתאם לסיכום, לבסוף לא בוטלה העסקה אך המוצרים הוחלפו בטלוויזיה בטכנולוגיית LED בעלת מסך בגודל 42 אינץ' תוצרת חברת FUJI JAPAN (להלן: הטלוויזיה) .

ואלה טענות הנתבעת: דין התביעה להדחות שכן, כתב התביעה אינו מראה כל עילה לביטול העסקה מכוח הוראות החוק ו/או מכוח הוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 (להלן: התקנות).

משנמצאו בתוך האריזה מסמכים אשר יש בהם כדי למלא אחר הוראות סעיפים אלה, אזי סבורני כי בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה ניתן לקבוע , כי הנתבעת מילאה אחר הוראות סעיף 14ג(ב) לחוק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את התביעה.

אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 750 ₪.

לחוק הגנת הצרכן, בגדריו נקבע כך: "(ג) בעסקת מכר מרחוק שנערכה עם צרכן שהוא אדם עם מוגבלות אזרח ותיק או עולה חדש, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך ארבעה חודשים מיום עשיית העסקה". המבקשת טענה כי המשיבה אינה מתייחסת כלל לעניין זה במסגרת התנאים שנקבעו על ידה לביטול עסקה בהסכם ההיתקשרות והיא אינה מחריגה אוכלוסייה זו מהתנאי המקפח אשר נקבע בעילה הראשונה (להלן: "עילת הפגיעה באוכלוסיות מוחלשות").

עילות התביעה אותן טען המבקש בבקשת האישור באופן מפורט הנן: הטעה לפי חוק הגנת הצרכן; איסור השפעה בלתי הוגנת והפרת חובת גילוי לצרכן לפי חוק הגנת הצרכן; הכללת סייגים המהוים תנאים מקפחים בהתאם לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"); הפרת תקנות הגנת הצרכן; הפרת הוראות חוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007 (להלן: "חוק זכויות הסטודנט"); הפרת החובה לקיים חוזה בתום לב, ועילות הטעייה ועושק מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); הפרת חובות חקוקות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"); עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"); ועוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין.

...

שוכנעתי גם כי קיימת תועלת בהליך זה ובהסדר ההסתלקות לחברי הקבוצה שהם לקוחות המשיבה.

לפיכך, אני קובע גמול למבקשת בסך של 20,000 ₪ (סכום זה כולל בתוכו את הוצאות המבקשת בגין תשלום חלקה הראשון של אגרת בית המשפט בגובה 5,588 ₪ אשר שולמו על ידה במועד הגשת התובענה) אשר ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דיני זה בהסדר ההסתלקות; וכן אני פוסק שכר טרחה לב"כ המבקשת בסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר יחולק לשלושה תשלומים שווים באופן הבא: תשלום ראשון על סך של 16,666 ₪ בצירוף מע"מ כנגד חשבונית מס כדין, אשר ישולם בתוך 4 חודשים מיום מתן פסק הדין בהסדר ההסתלקות.

לעניין פטור מתשלום חלקה השני של האגרה, בהתאם לתקנה 7א(א)(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, נוכח השלב המקדמי של ההליך, החיסכון בזמנו של בית המשפט ומאחר ומדובר בסוגיה שהיה מקום לבירורה, אני מורה שהמשיבה תישא בתשלום של 50% מחלקה השני של האגרה, ופוטר את המבקשת מתשלום 50% הנותרים.

הנתבעת לא העניקה טופס גילוי נאות לתובע שיכיל את הפרטים המהותיים של העסקה בהתאם לסעיף 14 (ב) לחוק הגנת הצרכן ועל כן, כל עוד לא הועבר טופס גילוי נאות, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בכל עת כל עוד לא הועברה לו המידע בהתאם להוראות סעיף 14 ג (ג), עת די בכך שהתנהגות העוסק עלולה להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי לעסקה גם אם לא הייתה כוונה להטעות.

ההטעיה כשלעצמה מקימה לתובע את הזכות לבטל את העסקה מכוח סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן ופיצויים עונשיים מכוח סעיף 31א לחוק.

בהתאם לסעיף 13 ד (ג) לחוק הגנת הצרכן היה עליה לסיים את ההיתקשרות בהתאם להודעת ביטול העסקה שהועברה אליה בתוך שלושה ימי עסקים ומשכך קמה לו הזכות לפיצויים עונשיים ללא הוכחת נזק מצידו בהתאם לסעיף 31א (א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן ופנייתו באמצעות המועצה לצרכנות מהוה "דרישת כתב" מקדמית לצורך הגשת תביעת "פיצויים לדוגמא". לבסוף, טען כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באחריות אישית בנזיקין והפנה לתא (ת"א) 63948/06 הורוביץ ואחרים נ' חברת חוג נתיבי הנופש לפיו סעיף 25 (ב) לחוק הגנת הצרכן מקים חזקה בדבר אחריותו של מעביד מרשה ונושא משרה בתאגיד במקרה של הפרת החוק בידי עובד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי יש להורות על ביטול העסקה והשבת כספי התמורה באופן יחסי.

מכל מקום, לטענת הנתבעת התובע לא פעל בהתאם להנחיותיה להמשיך לנסות את התוכנה ומדובר בתנאים מצטברים ומשכך יש בדבר לאיין את זכות הביטול אולם היא אישרה לו ביטול עסקה ללא עוררין והוא לא נדרש להסביר מהו הטעם לביטול העסקה, כפי שביטאה זאת כבר ביום 15.12.20 שהטעם לאי ביטול העסקה והשבת כספי תמורתה הוא הנתק עם צד ג', ותו לא. התובע גם לא ביקש לבטל את העסקה בשל אי שביעות רצונו מהתוכנה אלא אך ביקש לבטל את העסקה וזאת משלא נדרש להציג טעם לבחינה האם להיעתר לבקשתו לביטול אם לאו.

על כן, משאין צורך בידיעה מראש, אני מורה על ביטול העסקה.