בפניי תביעה בסך 31,149 ₪ שעניינה ביטול עסקה לרכישת ריהוט בשל פגמים וכן חוסר התאמה בין מה שסופק למה שהוזמן.
כאן המקום לציין כי לאור קביעתי דלעיל, לפיה התובעת זכאית לביטול עסקת רכישת המיטה, אין מקום לפצותה בנוסף על אי הרכבת המיטה כראוי, על אף שאני מקבל את טענותיה גם לעניין זה, שכן יהא בכך משום פיצוי בכפל.
פיצוי בגין הליקויים בשולחנות הסלון, בסך 1,000 ₪.
...
מכל מקום, שעה שהתובעת לא שילמה כלל את דמי ההובלה וההתקנה, הרי שיש לראות בכך סעד עצמי של גביית הפיצוי המגיע לה, ועל כן היא איננה זכאית לפיצוי נוסף בעניין זה.
לגבי הטענה בדבר הזמנת המשטרה, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה הגשת תלונה למשטרה שלא הובילה להליך פלילי, איננה מקיימת את רכיבי עוולת הנגישה, ועל כן התובעת איננה זכאית לפיצוי בשל עוולה זו.
זאת ועוד, גם ברמה העובדתית אף אחד מהצדדים לא הוכיח את גרסתו לעניין האירועים שקרו בעת ביקור התובעת בחנות, ויש לדחות רכיב זה של התביעה אף בשל כך.
לבסוף, לעניין אובדן ימי עבודה, התובעת לא הוכיחה אובדן בפועל של ימי עבודה, אך ללא ספק נדרשה להשקיע זמן בפניות אל הנתבעת, פניות שכאמור הוכחו כמוצדקות.
מכל מקום, אני סבור כי התובעת זכאית לפיצוי כללי בגין הפרת החוזה עמה, הפרה שבאה לידי ביטוי הן באספקת מיטה מדגם לא תואם, והם באי מתן השירות, בסך 750 ₪.
התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבעת ישלם לתובעת סכומים כדלקמן:
השבת סכום רכישת המיטה בסך של 4,895 ₪ (כולל ריבית והצמדה).
