תביעה לביטול עסקה והשבת תשלום עבור שירות מקוון

לפני תביעה כספית על סך 6,500 ₪ בדרישה להשבת כספים ששולמו עבור קורס.

לטענת הנתבעת, החוזה המחייב את התובעת קובע כי ככל שתלמיד מבקש לבטל את רשומו לקורס, הוא יוכל לעשות זאת בתוך 14 יום, כאשר ככל שיתבקש ביטול לאחר מועד זה לא יוחזר הכסף ששולם עבור הקורס.

על פי האמור בתקנה 3 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א- 2010, אדם יכול לבטל רישום לקורס בתוך 14 ימים מיום עשיית ההסכם קודם למועד תחילת השרות.

כמו כן העיד כי "אימא הודיעה למכללה בפעם הראשונה זה כשאני רשמתי בעצמי, לא רשמתי סיבות, רשמתי סיבות חלקיות.. דבר נוסף באותה תקופה בין 14.3.20 עד 1.6.20 התחילה הקורונה, ולפי מה שהם רשמו המכללה ניסגרה והם לומדים בזום. אימא שלי מתקשה במחשבים, גם בטלפון, אימא שילמה עבור שיעורים פרונטאליים ולא מקוונים. היא ניסתה פעם אחת לעבוד עם זה היה לה קשה, היא לא הצליחה. אנחנו הילדים לא בבית לעזור לה רוב הזמן. אימא ניסתה להכנס לשעור בזום, אין לה שום ידע במחשבים". מעדות התובעת בבית המשפט, ואף מעדות בנה עולה כי התובעת היתקשרה בחוזה בטעות העולה כדי טעות בסע' 14(ב) לחוק החוזים.

...

במקרה דומה פסקה השופטת הניג ב- ת"ק (שלום תל אביב-יפו) 3316/03 עורייב אגבארייה נ' האקר תוכנה בע"מ (נבו 26.08.2003) כדלקמן: "לעומת זאת אני קובעת כי התובעת הוכיחה טעות בנסיבות סעיף 14 (ב) לחוק החוזים היינו, היא התקשרה בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היתה מתקשרת בחוזה, הנתבעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת על כך. לאור זאת רשאי בית המשפט לבקשת התובעת לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות כן אך לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. נכון שהנתבעת לא הוכיחה מהם הנזקים שנגרמו לה עקב כריתת החוזה אך ההתדיינות התנהלה בבית המשפט לתביעות קטנות ומטבע הדברים הנתבעת (לעומת התובעת שהינה עו"ד גם אם מעונינת בהסבה מקצועית) לא זכתה ליעוץ משפטי בניהול ההתדיינות ואינני רואה להחמיר איתה עקב כך. בנוסף, זכות ההשבה בעקבות ביטול חוזה עקב פגם בכריתתו אינה זכות מוחלטת ומשבוטל החוזה חייב כל צד להשיב אחד לשני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם את שוויו של מה שקיבל. לאחר ששיוויתי מול עיני הן את סעד הפיצויים (לנתבעת) עקב טעות התובעת והן את סעד ההשבה (לתובעת) עקב ביטול החוזה לאחר שהתובעת השתתפה בשני שעורים של הקורס, החלטתי לחייב את הנתבעת לבצע "השבה חלקית" לתובעת.

לאור האמור אני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,500 ₪ החזר חלקי בגין עלות הקורס אותו שילמה התובעת.

המשיבה הנה חברת תיירות זרה המפעילה אתר אינטרנט בשפה העברית באמצעותו ניתן להזמין באופן מקוון שירותי לינה במלונות שונים בישראל וברחבי העולם (לעיל ולהלן: "המשיבה" או "הוטלס").

בבקשת האישור, הוגדרו חברי הקבוצה כ-"כל לקוחות המשיבה אשר רכשו ממנה מישראל מוצרים ו/או שירותים במסגרת עסקת מכר ושביטלו את העסקה בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 ולא הושב להם התשלום שביצעו בנכוי דמי ביטול כדין; ולחילופין הוטעו ביחס ליכולתם לבטל את העסקה כאמור." עילות התביעה הן: עילות מכוח סע' 4 לחוק חוזים אחידים התשמ"ג-1982; סע' 2, סע' 14(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); עשיית עושר ולא במשפט.

בנוסף, ההסדרה המוצעת מתייחסת רק לביטול הזמנת מלון בארץ אך נעדרת היתייחסות באשר לזעות הביטול של עיסקאות של שירותי תיירות בחו"ל. הגם שיש בבקשת האישור עילת תביעה כדין, הרי שההסדר לא כולל כל פיצוי עבור חברי הקבוצה ובמקביל קובע מעשה בית דין.

...

לאור האמור, ועל מנת שלא לסרבל את הדיון באישור הסדר הפשרה ולא להכביד על הצדדים בעלויות מיותרות, מצאתי לנכון להיעתר לבקשתם שלא למנות בודק.

עוד יש להתחשב בסיכון שנטלו המבקש ובאי כוחו שכן לו הייתה הבקשה נדחית, הייתה יורדת עבודתם לטמיון תוך חיובם בהוצאות.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקש לבין המשיבה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 7087-07-22 כהן ואח' נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד הרשמת הבכירה דורון זיו-אב תובעים 1. אורלי כהן 2. חנה שלמאי 3. רחל פאר נתבעים אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ פסק דין

לפניי תביעה כספית להשבת כספים ששלמו התובעות במסגרת עסקה לרכישת חבילת נופש (כרטיסי טיסה ושהות במלון) באתר האנטרנט של הנתבעת – רכישה שלא מומשה על ידיהן עקב אזהרת מסע למדינת היעד (תורכיה), וכן לפיצויים בגין הוצאות משפט ועגמת נפש שנגרמו להן עקב כך. העובדות הצריכות לעניין בתאריך 12.5.2022 הזמינו התובעות חבילת נופש באינסטנבול, תורכיה.

העסקה בוצעה באופן מקוון באתר הנתבעת, תוך שהטיסה הוזמנה (באמצעות הנתבעת) מידי ספק הטיסות פגסוס, והמלון הוזמן (באמצעות הנתבעת) מספק המלונות "הוטל בדס". בשל אזהרת מסע שפירסם משרד החוץ מפני נסיעות לתורכיה ביטלו התובעות את הטיסה.

על יסוד תיכתובת זו, חזרו התובעות על דרישתן לקבל החזר התשלום ששולם עבור שהות זו. ואולם, גם לאחר הצכתובת, השיבה הנתבעת את פניהן ריקם וסרבה לדרישה להחזר כספי, בטענה שהגורם עמו היתקשרה הנתבעת ואשר לידיו העבירה את הסכומים שגבתה מן התובעות איננו המלון באופן ישיר, כי אם חברות המלונות הבינלאומית "הוטל בדס", אשר תנאי הביטול (ובכללם שלילת האפשרות לקבלת החזר) הוכתבו על ידיה.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הפרה את חובתה ליידע את התובעות בדבר קיומה של אזהרת מסע בטרם רכישת חבילת התיור, ועל כן היא נושאת באחריות לפצות את התובעות בגין נזקן.

לאותה מסקנה אליה הגיעו בחודש יוני 2022 (להימנע מנחיתה וחופשה בתורכיה) ניתן היה להגיע עוד בטרם רכישת חבילת התיור.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעות, יחד ולחוד, סך של 4,108 ₪ (שני שלישים מעלות חבילת התיור), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.7.2022, ובתוספת הוצאות משפט בסך 450 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המבקש צטט גם את תקנה 3(ד) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א–2010 (להלן: תקנות ביטול עסקה): „ביטל הצרכן עסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק, שהוחל בנתינתה, ישלם הצרכן את התמורה היחסית בעבור השמוש שעשה בשירות“.

הוא תבע להשיב את הסכום ששולם על הימים שבהם כבר היה המנוי מנותק מהשרות – שישה שקלים חדשים, במקרה שלו – בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.

הפצוי יחולק לגופים הפועלים לטובתם של ציבורים רחבים משום שפיצוי כל חבר בקבוצה בשישה שקלים אינו תכליתי – איש מהחברים כבר אינו לקוח של המשיבה, והמשיבה טוענת כי אין ביכולתה לכפות את השבת התשלום על המפעילות של שירותי התשלום המקוונים.

...

הצדדים הסכימו כי המשיבה תשיב למבקש את חלקה הראשון של האגרה ותשלם לו גמול בסך 12,500 ש"ח, בצירוף מע"מ. לבא-הכוח המייצג היא תשלם שכר טרחה שסכומו 22,500 ש"ח, בתוספת מע"מ. נראה לי כי המבקש ופרקליטו ראויים לסכומים הגיוניים אלה הואיל ומאמציהם בהגשת הבקשה לאישור נשאו פרי.

על-כן אני מאשרת את ההסכמה גם בנושא זה ומורה כי המשיבה תשלם את שכר טרחתו של בא-הכוח המייצג במועד הקובע, כמוסכם.

אני נעתרת לבקשת המשיבה לפטור אותה מתשלום חלקה השני של האגרה.

בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה כ: "כלל הצרכנים אשר הזמינו חדרים בישראל במלונות פתאל באמצעות אתר ו/או אפליקציית בוקינג קום (להלן: "אתר" ו/או "אתר בוקינג") אשר לפי תנאי ההזמנה שהוצגו להם אינם זכאים להחזר כספי במקרה של ביטול ההזמנה, בנגוד להוראות חוק ו/או תקנות הגנת הצרכן, החל מיום כניסת התקנות ו/או החוק לתוקף 15.03.2010 ועד לתיקון המצב או הכרעה בתובענה" תת הקבוצה המיוצגת הראשונה: "כלל הצרכנים אשר ביקשו/רצו לבטל את ההזמנה ולקבל החזר כספי עבור ההזמנה שבצעו במלונות ישראל במלונות פתאל באמצעות אתר בוקינג קום, ובקשתם נדחתה ו/או אש/ר לא מימשו את הזמנתם בפועל, ואשר היו זכאים להחזר כספי לפי חוק ו/או תקנות הגנת הצרכן". תת הקבוצה המיוצגת השנייה: "כלל הצרכנים אשר שילמו מחיר גבוה יותר עבור הזמנתם למלונות בישראל במלונות פתאל באמצעות אתר בוקינג עם זכות/אפשרות ביטול, מאשר הזמנה ללא זכות ביטול שהוצגה בפניהם, שהנה בנגוד להוראות חוק ו/שאו תקנות הגנת הצרכן. תת קבוצה זו מתייחסת לתקופה שתחילתה שבע שנים לפני יום הגשת בקשת התיקון (קרי, החל מיום 18.2.2013) ועד לתיקון המצב או הכרעה בתובענה". ביחס למשיבה 2, חברי הקבוצות כאמור לעיל, אשר רכשו שירותי מלונאות מהמשיבה 2 באמצעות אתר בוקינג.

ככל שיש ממש בטענות המבקשת להפרות הדין הישראלי, לפיהן היה צריך לאפשר לצרכן לבטל עסקה ללא אפשרות ביטול (למרות שזאת הייתה בחירתו), וכן להשיב לו את כספו בהתאם לחוק הגנת הצרכן, הרי שטענות אלה צריכות להיות מופנות כלפי המשיבה 2 בלבד.

המשיבה 2 מפרסמת את הצעותיה באמצעים מגוונים, מקוונים ולא מקוונים, כאשר רוב ההזמנות למלונות בישראל מתבצעות באמצעות אתר האנטרנט שלה.

...

המשיבה 2 הגישה תשובה מטעמה לבקשת האישור במסגרתה טענה כי דין בקשת האישור להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה, הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.