תביעה לביטול סיווג כעובד עצמאי במוסד לביטוח לאומי

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 17551-07-16 18 נובמבר 2018 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר משה אגל טל נציג ציבור (מעסיקים) מר עופר נוראני התובע גבאי רונן ת.ז. 059729798 ע"י ב"כ: עו"ד ברק קדם הנתבע המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494 ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר פרבר פסק דין

המחלוקות הטעונות הכרעה המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן: האם התובע הוא "בעל שליטה" בחברה, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995? האם בדין שינה הנתבע את מעמדו של התובע משכיר לעצמאי? האם בדין ייחס הנתבע לתובע חוב דמי ביטוח שלא שלמה החברה בעד העסקת התובע? האם בדין עיקל הנתבע את קצבת ילדי התובע? האם יש לחייב את הנתבע בפיצויים לא ממוניים או בפיצויים עונשיים? האם היתיישנה תביעת דמי הביטוח שלא שילמה החברה עד שנת 2009? האם חל שהוי על תביעת דמי הביטוח שלא שילמה החברה? הבסיס המשפטי שהנתבע הציג להחלטות מושא ההליך הבסיס המשפטי שהנתבע הציג להחלטותיו מושא התובענה, הנו בסווג התובע כ"עובד עצמאי" בתקופה שבמחלוקת, בנגוד לאופן שבו דווח התובע – כעובד.

לנוכח פעולות הנתבע לגביית החוב שננקטו בשנת 2004 ומגעים שהתקיימו בין החברה לבין המוסד בעיניין הסדרת החוב בשנת 2009, כעולה מתעודת עובד הציבור של מר אברהמי, ובטול ההסדר בשנת 2011 על ידי המוסד בשל הפרתו על ידי החברה, אין בסיס לטענת השהוי.

...

אכן, נכונה טענת התובע כי עובדה זו, כשלעצמה, אינה מוכיחה בעלות בחברה וודאי לא בעלות שיש עמה שליטה, אך מדובר בעובדה שמצטרפת למכלול ראייתי-עובדתי אשר תומך במסקנה שלתובע הייתה זיקת בעלות בחברה.

התביעה לפיצוי לא ממוני ועונשי ללא קשר להכרעתנו לגבי מעמדו של התובע כ"עובד" וכ"בעל שליטה", דין תביעה זו להידחות בהיעדר סמכות עניינית.

סוף דבר התביעה נדחית למעט בכל הנוגע לבקשת התובע בקשר לקיזוז מקצבאות ילדים, ולעניין זה קובע בית הדין כי קיזוז כזה אפשרי כדי מחצית הקצבאות המשתלמות בעד ילדי התובע בלבד.

תביעת התובע מבקשת הלכה למעשה לבטל בדיעבד את ההצהרות שהצהיר בעבר כלפי הנתבע, אולם לא ניתן לשנות סיווג של מבוטח בנתבע באופן רטרואקטיבי.

היתנהלות זו של התובע מלמדת על כך שהתובע ראה את עצמו כמי שאינו עובד שכיר אלא קבלן עצמאי (ר' עבל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נגד יוסף צבי גרוסקופף , לד(1999) 97, וכן דיון (ארצי) מח/3-137 תמר אדר נגד פירסום מלניק בע"מ , כ(1) 060).

...

כאמור, על יסוד הראיות שהובאו שוכנענו שהחלק הארי של מבחני הפסיקה הקובעים קיומם של יחסי עובד ומעסיק מתקיים בעניינו של התובע.

מהטעמים המפורטים – התביעה מתקבלת.

באשר לשאלת ההוצאות – בנסיבותיו הספציפיות של הענין, בהתחשב בכך שהתובע לא היה מיוצג על ידי עו"ד ולאור קביעותינו בדבר טיב התנהלותו כלפי הנתבע לאורך השנים, לא מצאנו מקום, על אף שהתביעה התקבלה, לעשות צו להוצאות.

על רקע האמור לעיל נציין, כי ביום 26.7.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 2105/06 אסתר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו), במסגרתו נקבע כי דמי השרות המשולמים למלצר מבלי שעברו דרך קופת בית העסק, ומבלי שנוהל בעיניינם רישום כלשהוא על ידי המעסיק, הם "שכר עבודה" לצורך קביעת זכויותיהם של שאריו של עובד שנפטר – לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

סיווג דמי השרות לפי חוק הביטוח הלאומי על יסוד אותה איבחנה בין תשר שהגיע למלצר לאחר שעבר דרך קופת המסעדה ונרשם בספריה – הנחשב כחלק מהשכר שמשלמת המסעדה, לבין תשר שניתן למלצר ישירות מהלקוח ללא שנירשם בספרים – שאיננו חלק מהשכר, קבע בית הדין הארצי בתיק עב"ל (ארצי) 1571/04 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר כהן, כי דמי שירות שקבל מלצר ישירות מלקוחות של מסעדה לא יחשבו "שכר עבודה" לצורך חישוב קצבת תלויים שתשולם לשאריו.

עם זאת, כאמור, לפי ההגדרות שבחוק הביטוח הלאומי, חלק מן המלצרים אינם יכולים כלל להרשם כ'עובד עצמאי' במוסד לביטוח לאומי, גם לו חפצו בכך.

עם זאת, יש להניח כי בחלק ניכר מהמקרים סך ההכנסות מתשר יהיה כזה שהמלצר ייחשב כ"עוסק פטור", אולם, גם אם בפועל לא תיצמח חובה לשלם מע"מ, הרי לסיווג כ'עוסק' יש משמעות לא מבוטלת במישור האדמיניסטרטיבי.

התובעת צרפה לתביעתה תעריף נסיעות מאתר האנטרנט של אגד בדבר עלות כרטיס נסיעה מאופקים (מקום מגוריה של התובעת) לבאר שבע, בעלות של 9.5 ₪ לכיוון, ואוטובוס נוסף מהתחנה המרכזית בבאר שבע למקום העבודה, בעלות של 4.4 ₪ לכיוון, ובסך הכל עלות הנסיעה הכוללת עמדה על סך 27.8 ₪ ליום (ראה נ/2).

...

על רקע האמור, בתיק זה נדרש בית הדין לשוב ולעסוק בשאלת סיווגם של דמי השירות שמשולמים למלצרים על ידי לקוחות בית הקפה (להלן גם: "תשר" /"טיפ").

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התוצאה היא כי תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי.

התביעה לשכר עבודה ודמי חגים – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

פסק דינו של בית הדין האיזורי בית הדין האיזורי דחה את תביעת המערער לביטול שומות דמי הביטוח שהוצאו לו על ידי המשיב בגין השנים שבמחלוקת.

הינה כי כן, קיימת "זיקה ברורה" בין הפקודה לבין החוק בכל הקשור לחישוב הכנסתם של העובד העצמאי ושל מי שאינו עובד ואינו עצמאי, כך "שהמפתח לקביעת הסכום לתשלום דמי הביטוח הלאומי היא שומת מס הכנסה, על כל הקביעות העובדתיות העומדות בבסיסה" (עב"ל (ארצי) 82/09 מועלם – המוסד לביטוח לאומי.

פסקה 13), בנסיבות בהן "פירוט השומה חיוני לקביעת דמי הביטוח, שכן ... עצם החיוב בדמי הביטוח ושיעורם מושפע מסיווג מקורות ההכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה" (עב"ל (ארצי) 4308-10-18 גרין – המוסד לביטוח לאומי.

...

מוסד החברה המשפחתית לא אומץ בשלמותו על ידי חוק הביטוח הלאומי, אלא בחלקו בלבד (כפי שנפרט להלן), וטענת התאומים הסיאמיים אינה יכולה לעמוד, כך שאין מנוס מהפרדתם כמקובל ביחס לתאומים סיאמיים בתקופתנו.

הנה כי כן, נוכח קביעת המחוקק כי ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית תסווג כהכנסת בעלי מניותיה לצורך תשלום דמי ביטוח, אך הפסדיה לא ייוחסו לעניין זה לבעלי המניות, אין מנוס מדחיית טענת המערער.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער טען כי חזרת המוסד בו מהחלטתו לביטול החיוב בדמי ביטוח בגין שנים 2003-2006 אינה סבירה, חסרת תום לב וניתנה שלא בסמכות, בשיהוי, לאחר שהמערער הסתמך עליה, ותוך ניצול לרעה של המעמד הדיוני.

על מנת שניתן יהיה להכריע כיצד יש לסווג תגמולים אלו לפי חוק הביטוח הלאומי ופקודת מס הכנסה, עלינו לבחון, תחילה, האם בתקופה הרלוואנטית לענייננו, בין השנים 2003-2008, סווג המערער כ"עובד עצמאי" או כמי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". בכתב התביעה לבית הדין האיזורי טען המערער כי בתקופה הרלוואנטית היה "עובד עצמאי במובן החוק" (סעיף 17 לכתב התביעה).

גם עמדת המוסד לביטוח לאומי - באשר לשאלת סיווג מעמדו של המערער, האם כ"עובד עצמאי" או כמי "שאינו עובד ואינו עובד עצמאי" - אינה אחידה.

...

על רקע האמור, הגיש המערער תביעתו נגד המוסד על הדרישה לחייבו בדמי ביטוח בשל הכנסתו מפוליסה פרטית בגין אבדן כושר עבודה, עבור שנים 2007-2008.

עם זאת, היות והמערער הסתמך בתום לב על החלטת המוסד לפיה חובו נמחק בגין שנים 2003-2006, ורק עם התקדמות ההליך שב המוסד ועמד על דרישתו לחייב את המערער בדמי ביטוח בגין שנים אלו, מצא בית הדין האזורי להשית דווקא על המוסד את הוצאות ההליך וחייב המוסד בהוצאות משפט בסך של 3,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו.

משמצאנו כאמור, אין אנו נזקקים לבחינת המקורות הקבועים בסעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה הדנים, בין היתר, ב"השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9).

תחולת סעיף 2(5) לפקודה על המקרה שלפנינו משבאנו למסקנה כי תקבולים המתקבלים מביטוח פרטי בשל אובדן כושר עבודה מהווים מקור הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודה, נפנה לשאלה האם הכנסה זו הינה הכנסה המחייבת את המערער, בנסיבות המקרה שלפנינו, בתשלום דמי ביטוח.

סוף דבר הערעור מתקבל לגבי השנים 2003-2006 ו-2008 ונדחה בכל הנוגע לשנת 2007.