תביעה לביטול משכון שנרשם למראית עין

כנגד בקשה זו הגישו אזולאי תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד יהונתן (ת"א 4891-07-11) למתן פסק דין המורה על ביטול המישכון ומחיקתו, בטענה כי הוא נרשם למראית עין בלבד וכי בין הצדדים גם נכרת הסכם לביטולו (להלן: התביעה לביטול המישכון).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות, בנספחיהן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק הבוררות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות אף מבלי להיזקק לתשובות.

אף לא שוכנעתי כי נגרם למי מהצדדים עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

הבקשות נדחות אפוא.

בדיון זה הסתבר כי הסדר הגישור שנכרת לטענת התובעים, הינו הסדר שלפיו התביעה הכספית של התובעים כנגד הנתבע אמנם תדחה ואולם טענות התובעים במסגרת אותה תביעה יישמרו להם, במסגרת טענות קזוז שיוכלו לטעון במסגרת תביעתם לביטול המישכון שנירשם לטובת הנתבע על נחלתם ואשר לטענתם נרשם למראית עין ואילו לטענת הנתבע נרשם להבטחת שכר טירחתו (לגירסת התובעים ביחס לתוכנו של הסדר הגישור, ראה דברי בא כוח התובעים בעמ' 8 ש' 21 – 23 לפרוטוקול יום 15.12.19 וכן ההתכתבויות שצורפו לתביעה המתוקנת שנערכו בזמנו בין בא כוח התובעים דאז עו"ד יצחק אלמוג ולבין בא כוחו של הנתבע דאז עו"ד רפי פרגן ולבין המגשר עו"ד אביאל זיו מוסקוביץ).

...

הנתבע טען בכתב הגנתו כי התביעה הראשונה נדחתה בהסכמה ועל כן יש לדחות את התביעה הנוכחית מפאת מעשה בית דין.

כאשר בוחנים טענות אלה כפשוטן ומעיינים בהסדר הגישור שהוגש לבית המשפט בתביעה שהתנהלה בשנת 2014, עולה כי בניגוד לנטען בכתב התביעה הסדר הגישור, לפחות זה שנערך בכתב ושהוגש על מנת לקבל תוקף של פסק דין, היה הסדר שלפיו התביעה נדחית.

מסקנה זו נכונה באותה מידה ואולי ביתר שאת כעת, על רקע העובדה שבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביטל את המשכון.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בהתחשב בסכום התביעה, שהיה משמעותי ובעובדה שלא היה מקום מלכתחילה להגשתה ומאידך בהתחשב שהתיק מסתיים כבר עתה, על הסף, וכי הנתבע נדרש אך להגשת כתב הגנה, שמרביתו העתק הדבק מכתב ההגנה שהגיש לתביעה המקורית ולהתייצבות לדיון אחד בלבד וכן להגשת תגובות קצרות לאחר מכן, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

לפיכך מתבקש בתביעה צו הצהרתי בדבר בטלות המישכון הרשום לטובת הבנק ובטלות ההיתחייבות לרישום משכנתא שניתנה לבנק מהמינהל; צו האוסר על רבינוביץ להעביר או לשעבד את הבית לכל אדם אחר זולת התובעים; וצו המורה למינהל להעביר על שם התובעים את הזכויות בבית כשהן נקיות מכל זכות נוגדת.

רבינוביץ סבורים כי מעבר לכך שמאחורי רישום המישכון לטובת סופרביץ לא עומדת כל עסקה בת תוקף, דין התביעה להדחות גם בשל כך שעיסקת המכר לה טוענים התובעים (ובה כופרים רבינוביץ) הינה עסקה למראית עין המיועדת למטרה בלתי חוקית של העלמת מסים.

...

בעניין זה כתב השופט אנגלרד בע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד, פ"ד נג(2) 353, 379-376, את הדברים הבאים: "מחלוקת מפורסמת היא אם חל סעיף 2(ב) לחוק המשכון על המחאה על דרך שעבוד במובן סעיף 1(ב) לחוק המחאת חיובים. חילוקי הדעות נסבים סביב השאלה אם המחאה על דרך שעבוד כפופה להוראת חוק המשכון או שמא היא בלתי תלויה בהוראת סעיף 2(ב) לחוק המשכון. הספק נובע מכך שחוק המחאת החיובים אינו דורש כל תנאי מיוחד לתקפותה של המחאה על דרך שעבוד, בניגוד להוראות המצויות בחיקוקים אחרים... לכן, לכאורה, גם אין צורך למלא אחר התנאים הנדרשים לקיומו של משכון. לעומת זאת, יש הגורסים כי המחאה על דרך שעבוד נתפסת על ידי הוראת סעיף 2(ב) לחוק המשכון, בהיות האחרונה הוראה ספציפית. בין ראשי המדברים בעד עצמאותה של ההמחאה על דרך שעבוד מצוי השופט זוסמן... למסקנה דומה, אם כי מנימוקים שונים, הגיע גם פרופ' ג' טדסקי... בדעה מנוגדת מחזיקים השופטת בן-פורת, פרופ' ויסמן ופרופ' לרנר, ולפיה אין מקום להבחין בין סוגים שונים של עיסקאות שעבוד זכויות לעניין סיווגן הנורמטיבי. לדעתם, על כל עיסקה אשר במהותה היא עיסקת מישכון חלים חוק המשכון וחוק המחאת חיובים זה בצד זה כאשר ההוראות השונות המצויות בשני החיקוקים משלימות אלה את אלה... עמדת המתנגדים לדעתם של השופט זוסמן ופרופ' טדסקי מצאה ביטוי גם בפסיקתו של בית משפט זה, אם כי עד כה באימרות אגב וללא דיון במחלוקת עצמה... והנה, במחלוקת זו, דעתי כדעתם של פרופ' טדסקי והשופט זוסמן. אם הבנתי נכון את השקפתו של פרופ' טדסקי, היא מבוססת על כך שבמקרה של המחאת הזכות, הממחה-החייב אינו עוד בעל הזכות המצויה כעת כולה בידי הנמחה. ממילא אין כאן עיסקת מישכון המניחה, כאמור, שעבוד לטובת הנושה בנכס השייך לחייב". ראו גם ע"א 9955/09 יוגב נ' יוסף (28.8.12) בו הוצגו הדעות השונות בסוגיה, אך הוחלט על ידי בית המשפט העליון כי "אין צורך להכריע עתה במחלוקת הרחבה שקיימת בנושא זה" (פסקה 35).

התוצאה התוצאה המתקבלת מכל האמור היא זו: התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שנקבע כי אין תוקף למשכון ולהתחייבות לרישום משכנתא שנרשמו אצל רשם המשכונות והמינהל לטובת הבנק בנוגע לזכויות רבינוביץ בבית.

התביעה לאכיפת הסכם המכר שבין רבינוביץ לבין התובעים ולרישום הזכויות בבית על שם התובעים – נדחית, באשר לא הוכח כי התובעים עמדו בכל התחייבויותיהם על פי ההסכם, לרבות תשלום מלוא התמורה במועד המוסכם, וכן בשל אי-צירוף כל הצדדים העלולים להיפגע מסעד זה. התביעה-שכנגד לסילוק יד הנתבעים-שכנגד מהבית – נדחית, תוך הבהרה כי אין בכך למנוע מרבינוביץ להגיש תובענה לביטול הסכם המכר בשל הפרתו, ותוך הדגשה כי אין בפסק דין זה כדי לקבוע ממצא לכאן או לכאן בסוגיה זאת.

אזולאי מצידם הגישו תביעה למתן סעד הצהרתי לביטול המישכון ולמחיקתו, בטענה כי המישכון נרשם מלכתחילה למראית עין, על מנת לחסום אפשרות של נושים להיפרע מנכס זה, וכי בין הצדדים קיים הסכם לביטול המישכון.

...

פסיקת הוצאות ושכר טרחה בפסק הבוררות ייאמר כבר עתה כי דין בקשתם של אזולאי להתיר התערבות בשיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנקבעו בפסק הבוררות - להדחות.

בשל כך, מסקנתי היא, וכך אציע לחבריי לקבוע, כי יש לבטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, ולעומתה לקבוע כי לא היה מקום ליתן למשיב רשות ערעור בעניין זה. כפועל יוצא מכך, תבוטל קביעת בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות ושכר הטרחה, ותושב על כנה קביעת הבורר".

סוף דבר נוכח המקובץ לעיל, אני רואה לדחות את שתי הבקשות למתן רשות ערעור, על כל רכיביהן, וכן את הבקשה לביטולו של פסק הבוררות, או כל חלק ממנו.

האם טענת ההתיישנות נחסמה עקב חוסר תום הלב של המבקשות? בית המשפט המחוזי קבע, כי נוכח חוסר תום הלב שבהתנהלות המבקשות, "אין מקום לשמוע מפי [המבקשות] טענות בנוגע להתיישנות עילת התביעה". זאת, "כאשר מהראיות שהוצגו לפני בית המשפט עולה שטענות אלה מוסבות לאכיפת הסכם שבכל הנוגע ל[עדנה] אין מאחוריו כלום, הוא עולה כדי חוזה בטל למראית עין, והוא נערך באופן המביא למסקנה שמטרתו בלתי חוקית ויש להורות על בטלותו". קביעה זו – אין בידי לקבל.

כפי שמציין חברי, השופט סולברג, בהישען על העובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, "עילת התביעה [של עדנה] לא נולדה ביום שבו נודע לעדנה, או היה עליה לדעת, על קיומו של המישכון, כי אם ביום 29.5.2014, שבו נטען לראשונה על ידי יהודה, במסגרת התביעה שהגיש לפירוק השתוף בבית, כי המישכון אכן נועד לשמש כבטוחה לפרעון ההלוואות שניתנו על ידי אמו ואחותו. זאת, שכן רק במועד זה היתכחש יהודה ל"הסכמה הסמויה" שעמדה בבסיס הסכם 1994 [החוזה למראית עין – א.ש.], שלפיה רישום המישכון נועד להגן על נכסיו של יהודה, ולא להוות בטוחה כנגד ההלוואות הנטענות".

...

במקרה דנן, אחרי שידענו כי החוזה והמשכון לא יצרו שום זכויות בין חווה ואורית, מצד אחד, לבין עדנה, מהצד השני, על-כורחנו מגיעים אנו למסקנה כי בידי עדנה אין שום זכות-תביעה אשר ניתנת להתיישנות בחלוף התקופה הקצובה.

מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

השופט ד' מינץ: מסכים אני כי דין הערעור להידחות, ובוחר אני לאמץ לשם כך את נימוקיהם של שני חבריי (מבלי להתייחס למחלוקת שנפלה ביניהם בעניין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות).