תביעה לביטול מכתב פיטורים בשל אי הסכמת ועד העובדים

הערייה גם טענה כי היא כן קיימה את הוראות פסה"ד מההליך בארצי, שכן הלכה למעשה החזירה את המבקש לתפקידו (לאחר שבקשתה שיצא לחופשה בתשלום לא התקבלה על ידו) וכן "החזירה" לו את חוזה הבכירים ואת כל תנאיו, כן טענה הערייה כי פסה"ד בהליך בארצי לא מנע ממנה להחליט על פיטורי המבקש, בשל טענותיה לבעיות משמעת שלא נדונו בהליך שם. הערייה גם הבהירה כי הגיעה כי המבקש ידע היטב את טענותיה כנגדו שהרי לענין זה נידרש כבר בהליך שהתקיים בעיניינו בטרם ניתן פסה"ד הליך בארצי (החלטת ועדת הפיטורים מיום 2/5/19 (חלק מנספח כט2 לנספחי תגובת הערייה)אשר בשל אי הסכמת הועד, לפיטורים אלו, הועבר העניין לבוררות אלא שבשל העובדה שפס"ד של ביה"ד הארצי התקבלה בטרם היתקיימה הבוררות, היא הודיעה ולעמדתה הסכים גם נציג ההסתדרות כי מקום שהמבקש חזר להיות תחת חוזה בכירים, הרי שלא חלות עליו הוראות חוקת העבודה לעובדים ברשויות מקומיות ואין לבוררות סמכות עניינית לידון בעיניינו, כאשר בעקבות כך זימנה אותו לשימוע לפני מועצת העיר, במכתב בו שבה ופרטה את הטענות כנגדו, שימוע אליו התייצב בא כוחו, אשר מסר לכל אחד מחברי מועצת העיר את סיכום טענותיו (נספח לו לנספחי תגובת הערייה), שימוע במהלכו ניתנה לבא כוחו היזדמנות להשמיע טענותיו ואשר לאחריו החליטו חברי מועצת העיר על פיטורי המבקש, אשר ניכנסו לתוקף ביום 16/9/19.

למעשה, על יסוד הבקשה על נספחיה והתגובה על נספחיה, לא ניתן לקבוע כי טענות המבקש, כפי שפורטו בבקשתו, מצדיקות את מתן הצוים שבקש, שכן, כאמור לעיל - העובדה שהעירייה פעלה, במועצת העיר, לשם פיטוריו, לאחר שניתנה לו היזדמנות לבוא ולהשמיע טענותיו ולאחר שבא כוחו הגיע וטען מה שמצא לנכון לטעון ואף העביר את אותו מכתב טענות לחברי מועצת העיר, לא נראית כסותרת את פסה"ד שניתן בהליך בארצי וכאשר טענות המבקש לפיטורים ממניעים פוליטיים או אישיים, נטענו בכלליות ולכן ועל בסיס כל אלו וכן לנוכח הטעם שמצאתי בטענות המשיבה, אינני נעתרת, בשלב זה, לבקשת המבקש ליתן לו צוים זמניים או אירעיים, כאשר, במצב דברים זה, ברור כי הוא רשאי להגיש בקשה מתוקנת/חדשה אשר ביה"ד ידון בה לאחר שהמשיבה תוכל להגיב לה. בכדי שלא ליצור מצב בלתי הפיך, הריני קובעת, בדומה לאפשרות הרביעית שהועלתה על ידי בסיום הדיון לפרוטוקול - שככל שהעירייה תרצה להמשיך בהליכי המיכרז, יהיה עליה להודיע לכל מתמודד ובהמשך גם לזוכה, כי זכייתו מותנית בתוצאות ההליך כאן, שהרי בסופו של יום ואם לא יחזור בו המבקש מרצונו להגיש בקשה מתוקנת וגם אם רק יעמוד תביעתו אך ידרוש את סעד השבתו לעבודה, יכול להיות מצב שביה"ד יבטל את פיטוריו ויורה לעירייה להחזירו לתפקיד נשוא המיכרז.

מאחר שהמבקש היתייחס לדברים אשר, לטענתו, נאמרו, בתחילת הדיון שהתקיים ביום 23/10/19, מן הראוי לחזור ולהבהיר כי בתחילת הדיון ולאחר שהתקבלה הסכמת הצדדים לדיון שלא לפרוטוקול, אכן פנה ביה"ד אל המבקש, אלא שפניה זו נעשתה במלוא הכבוד והנימוס, תוך שביה"ד אומר לו כי למיטב זיכרונו הוא הופיע אצלו, לפני מספר שנים כעד, כאשר סביב זה, נזכרו, ביחד, המבקש וביה"ד כי דיון זה היתקיים באולם אחר, כאשר אז הוסיף ביה"ד ואמר למבקש כי למיטב זיכרונו הוא הרשים אותו כאדם נבון ורציני, ובהמשך ובקשר לדברים אלו, הביע ביה"ד, וגם זאת בנימוס ובזהירות ואף עם הרבה אמפטיה, כלפי המבקש, ומבלי לקבוע מסמרות, את תחושותיו, אשר נאמרו דוקא מתוך מחשבה שהמבקש הוא אדם עם יכולות גבוהות, מוצע לו לחשוב על האפשרות שלא לעמוד על בקשתו לביטול פיטוריו, להמשיך הלאה ולמצוא מקום שיעריך את כישוריו ואת יכולותיו, מקום שגם הוא יהנה להיות בו - מדובר בתמצית הדברים.

...

בהקשר זה ראוי להביא את סעיף 46 לפסה"ד של הארצי בהליך שם, אשר קבע כך:"לאור כל האמור לעיל, ערעור המדינה נדחה (מבלי שבית דין זה מביע עמדה לגבי התנאים לביצוע ניוד פנימי במקום מכרז). ערעור המערער מתקבל בהתייחס לזכותו לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה המוגדרת שנקבעה בפסק הדין המשמעתי, ונדחה ברכיביו האחרים. בדחיית ערעור המערער ברכיביו האחרים אין כדי לסגור את הגולל על טענה אפשרית של המערער בהתייחס להפרשי שכר מהמועד בו אמור היה לשוב לתפקידו (תום תקופת ההעברה לפי פסק הדין המשמעתי) ועד המועד בו יחזור לתפקידו בפועל. כיוון שהצדדים לא התייחסו לשאלה זו, אין באפשרותנו להכריע בה וככל שהמערער יעמוד על טענה זו מומלץ לצדדים להידבר ולהגיע להסכמות. ככל שלא יצליחו בכך, אין בפסק דיננו כדי למנוע הגשת תביעה חדשה בקשר לכך.

יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות מוגדלות המשקפות נאמנה את אורח התנהלותו הנואל ולרבות הוצאות שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

כאשר במקרה שלפניי, מקום שביה"ד בוודאי שאינו עויין את המבקש ו/או את בא כוחו והרי העובדה שלא נעתר לחלק מהבקשות שהעלו, בוודאי אינה מוכיחה עויינות או משוא פנים, ולא רק בגלל שלחלק מבקשותיהם כן נענה, שהרי גם במקרה אחר, בו צד להליך יבקש בקשות שכולן תידחנה בגלל שהיושב בדין יסבור שהן שגויות משפטית, עדיין לא יהיה בכך כדי להוכיח משוא פנים או עויינות או קיומו של טעם לפסלות שופט.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בתגובה וכן הואיל ולא מצאתי כל טעם שבדין, המצדיק את הפסילה המבוקשת, הריני מורה על דחיית הבקשה.

לטענתה, נדון הליך הפיטורים של התובע בועדה הפריטטית מיום 22.3.18 ובה הוחלט לסיים את עבודתו בהתאם למכתב הפיטורים שקבל.

בהמשך להחלטה זו חזרה הנתבעת על טענותיה והוסיפה כי במסגרת תביעתו לא העלה התובע כל טענות בעיניין היתנהלות הועדה, סמכותה ואופן קבלת ההחלטות בה ואף לא ביקש את ביטול פסק הבוררות.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי תביעות התובע לפצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, אי מתן הודעה מוקדמת ופצוי בגין פיטורים שלא כדין והפסד דמי אבטלה, מהוות חלק אינהרטי בדיון בדבר הליך סיום העסקתו של התובע שנידון והוכרע כאמור.

לטענתו, לא הסכים לפיטורים ופוטר באופן לא חוקי כאשר בגין אופן פיטוריו הוא עותר לתשלום רכיבי פצויי שונים.

התובע מודה כי יו"ר וועד העובדים הוא שיזם את הועדה ואולם טוען כי הדברים לא נעשו ביוזמתו של התובע והוא אף היתנגד לפיטוריו ומכאן כי עניינו לא הוצג באופן הולם.

בנסיבות אלה, אין לסלק על הסף את תביעות התובע בכל הנוגע לפצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע.

...

עם זאת, משהתקיימה וועדה פריטטית על פי הוראות ההסכם החלות על הצדדים והתובע פוטר על פי החלטת הוועדה, היינו הפיטורים נעשו בדרך הקבועה בהסכם הקיבוצי, אין יסוד לטענת התובע לעניין הפסד דמי אבטלה ודין התביעה ברכיב זה להמחק על הסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית ברובה, ומתקבלת בחלקה.

ביום 26.2.18, ראש המועצה של הנתבעת הוציא מכתב המופנה לועדת הפיטורין במועצה ובו נרשם: כי "לאור התלונות הרבות והחוזרות והנישנות שאני מקבל ממנהלת בית הספר המקיף בו מועסק העובד שבנידון, לגבי תיפקודו הלקוי, ולמרות הפניות שנעשו אליו הן על ידי והן על ידי מנהלת בית הספר המקיף גב' ... ולמרות זאת לא חל שיפור בתפקודו, ובהתנהגותו זו גרם וגורם נזק לבית הספר, הריני לבקש לזמן ועדת שימוע לצורך פיטוריו מהעבודה במועצה". ביום 28.2.18 הוצאה הזמנה לשימוע אשר נימסרה לתובע ובה נרשם: "הואיל ובכוונת המועצה להפסיק את עבודתך וזאת בשל היעדרויות מרובות מהעבודה ו/או אי קבלתך מרות הממונה עליך בעבודה ו/או אי שביעות רצון הממונה עליך מעבודתך ו/או יציאתך מבית הספר מבלי שדאגת לקבל אישור מהממונה עליך במועצה/ בבית הספר ו/או בשל אי מילוי תפקידך וכפי שנימסר לך באופן ידני על ידי מנהלת בית הספר עם כניסתך לתפקיד ו/או בשל היתנהגות בלתי הולמת ביום 21.02.18 וביום 1.9.2016 וביום 13.10.2016 ו/או בשל התנהגותך הבלתי הולמת בתוך בית הספר (מעשן בקירבת תלמידים) ו/או לא ממלא את תפקידך כראוי וגורם לנזקים לבית הספר (לא מנקה את הדרוש , לא דואג לסגירת החלונות של הכיתות בסוף יום הלימודים, ולא דואג לניקיון החצר)

יו"ר ועד העובדים ציין שעיין בתיקו של התובע ונמצאו הרבה מכתבי תלונות כנגד היתנהלות העובד ולכן הוא מסכים להליך הפיטורים.

ביום 17.4.18 התובע הגיש צו מניעה מפיטורים ובתום הדיון שהתקיים ביום 24.4.18, הודיעו הצדדים לבית הדין, כי הם מסכימים שההליך הזמני יאוחד עם התביעה העיקרית.

התובע טוען כי פיטוריו נעשו ממניעים פסולים, לכן מדובר בפיטורים שלא כדין ויש לבטל את ההחלטה על פיטוריו ולהחזירו לעבודה.

...

לאור כל האמור לעיל, במצטבר, הגעתי למסקנה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליו, כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין ומשיקולים פוליטיים.

משכך, התביעה נדחית.

באשר לעניין ההוצאות, ועל אף התוצאה אליה הגעתי, החלטתי לעשות חסד עם התובע ולא לחייבו בהוצאות כלשהן.

טענות המשיב (התובע) לטענת התובע, הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים עסק בעיניין הקשר שבין פיטורי התובע לבין היותו חבר ועד העובדים, דבר אשר ניתן ללמוד בנקל הן מפסק הבוררות והן מכתב הטענות כפי שהוגש בהליך הבוררות: "מאחר והשאלה היחידה העומדת בפני בבוררות זו היא האם כוונת לפטר את העובד קשורה בדרך כלשהיא לפעילותו כנציג עובדים, אתייחס במסגרת הכרעה זו רק לעובדות שהביאו בפני שני הצדדים בתצהיריהם." (ס' 11 לפסק הבוררות).

בכתב הטענות בהליך הבוררות התבקשה כב' הבוררת לעשות שימוש בסמכותה על מנת: לקבוע כי כוונת החברה לפטר את מר טוביאס קשורה בדרך כלשהיא לפעילותו כנציג עובדים ובשל כך להורות על ביטול פיטוריו.

לא השתכנעתי, כי הצדדים הסכימו על הרחבת סמכויות הבוררת ואינני סבור, כי עצם הבאת ראיות בפני כב' הבוררת בשאלת הסיבה לפיטוריו של העובד, הרי יש בכך בהכרח הסכמה לפסיקה בעניינים אלו, מה גם שבמסגרת כתב התביעה הועלו טענות נוספות אשר כלל לא הוזכרו בפסק הבוררות.

אשר על כן, ככל שהתובע עומד על טענותיו, הן לעניין לשון הרע והן לעניין פיטורין שלא כדין, פיטורים בשל גילנות, פיטורים בנגוד לחוק הגנה על עובדים, אי עמידה בהוראות הסכם העבודה והעדר תשלום זכויות (כפי שציין בסעיף 5 לתגובה), הריני סבור כי יהיה זה נכון לתקן את כתב התביעה, באופן שבו כל הטענות מפנות לסעיפים הרלוואנטיים בדין, מפורטות ומגובות באסמכתאות.

כך, גם טענות בדבר "עשרות או מאות מקרים חמורים בהרבה שארעו אצל הנתבעת ואשר בגינם לא פיטרה הנתבעת את אותם עובדים, אפילו לא העלתה אותם לשימוע..." (ע' 2 ש' 14-18 לפ' 14.3.2023) - מן הראוי כי יוצגו דוגמאות כבר בשלב זה. סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף בשל הליך הבוררות - נדחית.

...

לעניין לשון הרע, נפסק בבית הדין הארצי בתיק בר"ע 59941-11-14 אטורה תעשיות בע"מ נ' ירום שטרית: "על התובע לפרט את מרכיב "לשון הרע", דהיינו "פירוט המילים, בכתב או בעל-פה, שבהם השתמש הנתבע"; מרכיב הפרסום – היכן, כיצד ומתי היה פרסום של לשון הרע ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". בכתב התביעה לא ניתן כל פירוט בעניין זה, ועל כן דין התביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע והוצאת דיבה להימחק על הסף בשל העדר עילה.

כך, גם טענות בדבר "עשרות או מאות מקרים חמורים בהרבה שאירעו אצל הנתבעת ואשר בגינם לא פיטרה הנתבעת את אותם עובדים, אפילו לא העלתה אותם לשימוע..." (ע' 2 ש' 14-18 לפ' 14.3.2023) - מן הראוי כי יוצגו דוגמאות כבר בשלב זה. סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף בשל הליך הבוררות - נדחית.

אני סבור כי אכן הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים עסק בעניין הקשר בין פיטורי התובע לבין היותו חבר בוועד העובדים, שעה שעניינה של התביעה דנן היא בעילות תביעה אחרות, כגון: פיטורים שלא כדין, לשון הרע, פיטורים בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה בשל גילנות וכו'.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג ונציגי הציבור מר דוד זהבי ומר יוסף חיים דרדיגר; סע"ש 43635-10-16), שבו נדחתה תביעת המערער לביטול פיטוריו והשבתו לעבודה תוך תשלום שכרו ממועד פיטוריו ועד למועד השבתו לעבודה, וכן נדחתה תביעתו החלופית לסעדים כספיים שונים.

החלטת נציב שירות המדינה מבוססת כדין, ואין כל בסיס להתערבות בית הדין בה. על יסוד האמור לעיל, נדחתה תביעת המערער לביטול פיטוריו ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיטורים בנגוד לחוק הגנה על עובדים ולפצוי בגין היתעמרות תעסוקתית.

במצב דברים זה, לאחר שניתנה למערער היזדמנות להישתלב במבנה האירגוני החדש אולם הניסיון לא צלח, לאחר שלא נמצא למערער תפקיד חלופי במשרד, לאחר שניתנה למערער זכות טיעון והתאפשר לו להגיב על כל הטענות כנגדו, ולאחר שניתנה הסכמת ועד העובדים לפיטוריו – אין עילה להתערב בהחלטה על פיטוריו.

כך, בכתב הזימון לשימוע הראשון מיום 18.3.2013 צוין כי המערער "מסרב להישתלב בעבודה באגף החדש", אינו מכיר בסמכות המשרד להוציא אל הפועל את השינוי האירגוני, נעדר מהעבודה תקופה ממושכת בת חודשיים, "נוהג להתווכח ומעורר אנטיגוניזם", ואף הוציא מכתב בשמו של מ"מ מנהל אגף הפיקוח ללא הסכמתו ובנגוד לעמדתו וכמו כן שלח מכתב לפרקליטות בנגוד לעמדה המקצועית במשרד.

מעבר לכך, דין הטענה להדחות גם לגופה, שכן בסעיף 46א לחוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט – 1959 נקבע כי נציב שירות המדינה מוסמך לפטר עובד בשל אי התאמה, והוא מוסמך גם לאצול את סמכותו לעובד המדינה באישור ועדת השרות.

...

דין טענתו של המערער להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

עם זאת, בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שמצאנו פגם מסוים בהליך פיטורי המערער – אין צו להוצאות בערעור.