תביעה לביטול מכרז למשרות ניהול בבית ספר יסודי

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור מר אריה גור ומר יוסף הלפרין; פ"ה 42918-07-16), שבו נדחתה תביעתה של המערערת לבטל את מינויה של המשיבה 2 (להלן – המשיבה) לתפקיד מנהלת בית ספר יסודי בכפר יסיף.

רקע: ביום 10.3.2016 פירסם משרד החינוך מיכרז למישרה פנויה לתפקיד מנהל/ת בית ספר יסודי ב' בכפר יסיף.

...

נקדים ונאמר כי איננו מקבלים את טענת המדינה שלפיה לא נפגעה תכלית חובת הייצוג ההולם, נוכח העובדה שכל המועמדות היו נשים.

לאור האמור, אנו מבטלים את חיובה של המערערת בהוצאות לטובת המדינה בבית הדין האזורי, ובנוסף להשבת סכום ההוצאות שנפסק בבית הדין האזורי, אנו מחייבים את המדינה לשלם למערערת הוצאות בסך של 20,000 ₪ בשתי הערכאות.

סוף דבר: ערעור המערערת נדחה, למעט בעניין חיובה בהוצאות לטובת המדינה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

בתביעתה שלפנינו, מבקשת התובעת מבית הדין להורות על ביטול בחירתה של הנתבעת 2 לתפקיד מנהלת בית הספר; להורות למשרד החינוך לזמן את כל המועמדים במיכרז, למעט הנתבעת 2, לראיון לפני מנכ"לית משרד החינוך, שתבחר את הטוב מתוכם לתפקיד מנהלת הספר; לקבוע כי הרכב הועדה המייעצת והחלטתה פסולים ומבוטלים בשל העידר ייצוג לשני המינים; לחלופין, להורות על זימון כל המועמדים במיכרז, למעט הנתבעת 2, לפני ועדה מייעצת בהרכב אחר, שבה תהיה נציגות לשני המינים, מחוץ לאיזור הצפון, שתיתן המלצתה למנכ"לית משרד החינוך.

השתלשלות העניינים והעובדות הרלוואנטיות לענייננו: ביום 10/3/16 פירסם משרד החינוך מיכרז למישרה פנויה לתפקיד מנהל/ת בית ספר יסודי ב' בכפר יסיף.

...

לסיכום: - לא שוכנענו בפגם משפטי או אחר המצדיק התערבותנו בשיקולי ועדת היועצים ובהמלצותיה או בהחלטת מנכ"לית משרד החינוך בהחלטה על מינויה של הנתבעת 2 כמנהלת בית הספר; - המדובר הוא בהמלצות סבירות והחלטה סבירה; - אין בית הדין בא בנעלי הרשות המוסמכת בהערכת כישוריהם של המועמדים והתאמתם למשרה או בהליכי הדיון בוועדות היועצים; - לא הוכח שנפלו שיקולים זרים בהמלצות ועדת היועצים ובהחלטת מנכ"לית משרד החינוך; - ובהקשר זה נזכיר, כי מעדותה של התובעת עלה, כי "לתחושתה" נציג המועצה פעל כנגדה בוועדת היועצים, לתחושה זו לא הובאו כל ראיות, מה גם שבעיקר מעדותו האמינה של מר ג'מאל כבישי ששימש כמזכיר הוועדה נחה דעתנו, כי לתחושה זו של התובעת אין בסיס; - לא שוכנענו בקיומם של פגמים מהותיים שנפלו בהמלצת ועדת היועצים והחלטת מנכ"לית משרד החינוך; - ההחלטות שהתקבלו, בהתחשב בשיקולים שנשקלו והסדר למניעת עניינים שנחתם, אינם חורגים ממתחם הסבירות, וכל שכן, לא באופן בו יש להורות על ביטול מינויה של הנתבעת 2 כמנהלת בית הספר.

אשר על כן, תביעתה של התובעת - נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

בתביעה זו עותר התובע לסעד הצהרתי ולפיו הנתבע 2 (להלן – הנתבע) אינו עומד בתנאי הסף של המיכרז לאיוש משרת מנהל בית ספר חטיבת הביניים בכפר חורפיש (להלן – התפקיד) וכפועל יוצא להורות על ביטול המינוי של הנתבע לתפקיד ומינוי התובע תחתיו.

הבקשה לסעדים זמניים נמחקה בעקבות בקשה משותפת של התובע והמדינה ולפיה הבקשה תימחק כשהמשך המינוי של הנתבע כמנהל בית הספר כפוף להכרעה בהליך העקרי וזאת לנוכח רצון התובע לבדוק את המסמכים שהועברו אליו ולתקן את כתב התביעה ובהיתחשב במועד פתיחת שנת הלימודים תש"פ. ואלו העובדות הרלוואנטיות: התובע, תושב הכפר חורפיש, משמש כמורה בחטיבת ביניים בישוב כסרא סמיע ובעל ותק של כ – 16 שנים בהוראה בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים.

...

לא מצאנו כי החלטת הוועדה לתת משקל לשיקולים המפורטים לעיל שעיקרם נוגע לניסיונו והיכרותו של הנתבע עם בית הספר על פני ההשכלה הרחבה של התובע חורגת ממתחם הסבירות.

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעות כי לא נפל פגם בהליך המינוי של הנתבע לתפקיד של מנהל בית הספר "שש שנתי" בחורפיש ולפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישלם למדינה הוצאות בסך של 7,000 ₪ ולנתבע הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט אסף הראל ונציגי הציבור מר יהודה פיגורה ומר אבי פרלה; סע"ש 60841-07-17), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להחזירו לתפקיד מנהל בית ספר יסודי בעוספיא, ולשלם לו פיצוי כספי בגין התקופה בה שהה בחופשה ללא תשלום.

במהלך החודשים פברואר - מאי 2017 הודיע המערער כי בכוונתו לשוב ולנהל את בית הספר בתום תקופת החל"ת. משרד החינוך הציע לו כתחליף לכך להשתבץ כמדריך מחוזי ולהשלים את המשרה בשעות הוראה במרכז פסג"ה, אך הוא דחה את ההצעה.

תשובתה הייתה כי קיים נוהל המאפשר לנייד עובדי הוראה, אך נוהל זה אינו חל על מנהל בית ספר, אשר נבחר לבית ספר מסוים ולא ניתן להעבירו לנהל בית ספר אחר בלא שיעבור מיכרז כדין לצורך כך. כאשר נישאלה מכוח מה נקבע אם כך שעל המערער לעזוב את תפקידו, השיבה כי "נקודת המוצא היא שבבית הספר הזה הוא לא יכול היה להשאר", כפי שנקבע עובדתית על ידי בית הדין האיזורי.

השאלות הכרוכות בכך אינן מבוטלות, וביניהן השאלה אם נוהל הגמישות חל גם על ארוע אקוטי פיתאומי המחייב פעולה מידית, או שמא רק על אי התאמה נמשכת; ככל שאינו חל - האם יוצר הוא הסדר שלילי המונע העברת מנהל קבוע מתפקידו מטעמים אחרים; ומה רשאית הייתה המדינה לעשות ככל שנדרשה ליפתור בעיה שלא נילקחה בחשבון בנהלים הקיימים - שמא לפנות להסתדרות המורים ולהציע מנגנון חלופי מוסכם, או לכל הפחות לבצע שלבים דומים ככל האפשר לאלה הנקובים בנוהל, כמעין ביצוע בקירוב.

...

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.

הטענה בנוגע להבטחה שלטונית נדחית.

שוכנענו כי לא נפל פגם בהחלטה מיום 15.6.17 (בכל הנוגע לעצם הניוד לשנת הלימודים תשע"ח, ומבלי להביע עמדה ביחס לתפקיד אליו הועבר המערער והשכר ששולם לו) ועם זאת אנו קובעים כי ההחלטה התייחסה לשנת לימודים אחת בלבד, כפי שנקוב בה במפורש.

לאחר שהנתבע הודיע במסגרת תיק סע"ש 52711-08-16 כי הוא יפרסם לקראת שנת הלימודים תשע"ח מיכרז למשרת ניהול בית הספר "אלהודא", הסכימו הצדדים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות.

בנסיבות אלה, הנתבעים מבקשים למקד טענותיהם "במינוי הרלוואנטי היחידי שהנו מינויו במיכרז של הנתבע 2 לתפקיד מנהל בית הספר היסודי "אלהאל" (בית הספר "אבו עוביידה"- ר.ג.) לשנה"ל תש"פ ובו בלבד"[footnoteRef:28].

תשובות הגב' ארבל לעניין הגורם המבטל, אף הן היו מבולבלות ולא עקביות: "ת. בשנה הראשונה הגיעה בקשה באמצע שנה אם אני לא טועה בנובמבר, כמה חודשים אחרי פתיחת שנה שניפתח בית ספר ויש צורך למנות מנהל. בשלב הזה אנחנו ממנים מנהלים רק במינוי בפועל אנחנו לא עושים מכרזים בשלב הזה, והמחוז המליץ למנות את הנתבע 2. ידעתי שהמישרה פורסמה לפני כן והמכרז לא יצא לפועל כי בית הספר לא ניפתח בראשון לספטמבר וידעתי שמבחינת תנאי הסף יש לו הכול פרט לקורס הכשרת מנהלים.

...

התביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל וחוק חובת מכרזים, הנתבע יכול למנות מנהל בפועל לשנה אחת בלבד ומנימוקים מיוחדים שירשמו ויפורסמו לציבור וכי מינוי מעבר לכך עומד בסתירה להוראות חוזר המנכ"ל ופוגע פגיעה קשה בעיקרון השוויון ובזכות לשווין זכויות בעבודה- נדחית.

לאור התוצאה אליה הגענו ונימוקיה, הננו מורים כי הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.

לפנים משורת הדין, בהתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת הנתבע, לא מצאנו לחייב את הנתבע 2 בתשלום הוצאות נוספות לתובע.