תביעה לביטול חיוב חוב שימושים חורגים באגודה שיתופית

רקע נטען בתביעה, כי המבקשת 1, שהנה אגודה שיתופית, תאגיד חקלאי פרטי למטרות רווח, הפועלת בתחום היישוב כרכום, מנהלת בפועל את עינייני היישוב (להלן: "האגודה"); המבקש 2, משמש כיו"ר האגודה; המבקש 3 הנו הועד המקומי הנבחר ביישוב כרכום; המבקש 4 משמש כיו"ר הועד המקומי וחבר הנהלת האגודה; המבקש 5 משמש כגזבר הועד המקומי, חבר הנהלת האגודה ומי שמשמש גם כגזבר האגודה; המבקשת 6, משמשת כמנהלת עסקי האגודה וכעובדת בתפקיד בכיר בועד המקומי.

סכום כתב התביעה מורכב מהסכומים כדלקמן: ביטול חיובים "אסורים" לתשלומי ארנונה בסך של 22,142 ₪ שבוצעו שלא כדין; השבת סך של 24,793 ₪ ששולמו ע"י המשיב בגין חיובים שלא כדין בתשלום תעריפי מים; כן עתר המשיב לפצוי בגין עוולת הנגישה בגובה השבת הכספים שהוציא עבור הליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים, והוצאות שכר טירחת עורך הדין בסך של 28,080 ₪; פצויי בגין עשיית עושר ולא במשפט בסך של 100,000 ₪; השבת הוצאות דואר בסך של 1,500 ₪ (ראו סעיף 89 לכתב התביעה).

הכלל הוא, אם-כן, שיש להורות על העברת התובענה למסלול בוררות מקום שההסכם בין הצדדים קובע זאת, אלא אם קיימות נסיבות חריגות להתערב בהסכמת הצדדים.

(1) רשאית אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר; תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או הנציג החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סיכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף-קטן זה. (2) אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סיכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה אשר יתגלעו – .

...

מנגד, לטענת המשיב, הבקשה לעיכוב הליכים והעברת הסכסוך להליך הבוררות דינה להידחות בשל חוסר סמכות של רשם האגודות השיתופיות לדון בתביעה זו, שהינה במישור היחסים שבין הוועד המקומי לבין האגודה השיתופית.

ובענייננו, אין בידי לקבל טענות המשיב לפיהן אין להעביר את התיק לבוררת מהטעם כי מדובר בחוסר סמכות של רשם האגודות השיתופיות לדון בתביעה זו במישור היחסים שבין הוועד המקומי לבין האגודה השיתופית.

סבורני, כי עצם טענת המשיב לפיה המבקש 3 הינו צד חיוני בהליך לבירור המחלוקת בין הצדדים, מצדיק את המסקנה כי יש לפרש אומד דעת הצדדים לתניית הבוררות כמכוון לכלול גם צד כזה במסגרת הליך הבוררות, שכן צירופו דרוש לצורך יישוב מחלוקת שהוא צד חיוני בה. לאור האמור, ומאחר ומדובר בסכסוך, שעל פי טיבו, הינו ענין שבין מי שהיה חבר לאגודה, הנמנה על הסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה בכל הנוגע לחיובים שבוצעו ע"י המבקשת 1 לגביית התשלומים בגין המים מהמשיב, אשר ניתן לבררו בבוררות על פי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, יש לבררו במסגרת הליך בוררות בהתאם לתניית הבוררות שבתקנון האגודה.

סוף דבר לאור המקובץ, מאחר ומצד אחד הייתי מסלק התביעה נגד המבקשים 3 עד 6 מחמת העדר סמכות עניינית, כאשר המבקשים 4, 5, 6 נתבעים כבעלי תפקידים במבקש 3, ומאידך הגעתי למסקנה שיש לעכב ההליכים בתביעה כנגד המבקשים 1, 2, 5 ו- 6 ולהעביר את התיק לבוררות, לא מצאתי לנכון להעביר את התביעה לבוררות במתכונת הנוכחית, מאחר והדבר יהיה כרוך בסרבול רב. בנסיבות העניין מצאתי להורות על מחיקת התביעה על הסף, כך שהמשיב יוכל להגיש תביעותיו מחדש בפני הערכאות המוסמכות.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, וזאת תוך 45 ימים מהיום.

ביום 15.5.2019 שלחה רמ"י לאגודה דרישה לתשלום בגין "שימושים שלא באישור הרשות, שלא כדין ובנגוד לתנאי חוזה המשבצת" על סך של כ-5 מיליון ש"ח, ובה פורטו שימושים חורגים שעשו המבקשים 5-1 בנחלותיהם אשר הובילו לחיוב האמור (להלן: סכום החוב).

בהתאם לכך, האגודה חייבה את המבקשים 5-1 בכרטיסיהם המתנהלים באגודה בסכומים שנגבו בפועל מהאגודה עצמה על-ידי רמ"י בגין השימושים החורגים שיוחסו לכל אחד מהם על-ידי רמ"י, כלהלן: המבקש 1 חויב בכ-830 אלף ש"ח; המבקשים 3-2 חויבו בכ-1.36 מיליון ש"ח; והמבקשים 5-4 חויבו בכ-430 אלף ש"ח. ביום 18.11.2019 הגיש המבקש 1 תובענה לבית המשפט המחוזי בגדרה ביקש, בין היתר, את הסעדים הבאים: "א. סעד הצהרתי לפיו החיוב בכרטסת התובע באגודה (לרבות הריביות) בטל ומבוטל.

לכל האמור יש להוסיף כי אמנם, ככלל, תביעות בהן מבוקש להורות על בטלות החלטה אשר התקבלה על-ידי האספה הכללית של אגודה שיתופית, בשל טענות לאי-חוקיות ההחלטה, מצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית, כאמור בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט (ראו: ת"א (שלום ק"ש) 250/05 קבוץ מרום גולן נ' גולי, בפיסקה 5 (13.6.2011); ת"א (שלום חי') 29638-04-17‏ אבישי נ' קבוץ כפר המכבי, בפיסקה 73 (24.10.2020)‏).

...

מן הכלל אל הפרט אני סבורה כי יישום הכללים האמורים על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לראות בתביעות המבקשים תביעות למתן פסק דין הצהרתי שניתן לכמת את שווי נושאן – כשווי גובה החוב בו הם חויבו מכוח החלטת החיוב האישי, וכי משכך, הסמכות לדון בתביעות אלה היא של בית משפט השלום.

אין בידי לקבל טענות אלה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בהקשר זה הפניתה התובעת ל-ת"א 58421-05-12 ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה השומרון (27/3/16), בו חרף אי הארכת חוזה חכירה והפרה של תנאיו, ולאור אי-ביטולו על-ידי רמ"י, הוכרה זכות החכירה לדורות של התובעת כתקפה, על-אף שלא חודשה פורמאלית.

חובותיה של רשות שלטונית בהפעלת סמכויותיה כוללות גם את החובה לפעול בשקידה ובמהירות הראויה (ע"א 1630/18 ביג-גיבורי ישראל בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (19/1/20)).

הלכה היא כי מתוקף תפקידה כנאמן הציבור, חייבת הרשות המנהלית להיתחשב באנטרס ההסתמכות של הפרט (עע"מ 8329/14 עריית קרית אתא נ' קורן (31/5/16); בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון (22/1/04); בג"ץ 6951/17 אפיקי מים אגודה שיתופית חקלאית נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב (3/4/19)).

אם בתוך שנתיים ממועד מתן פסק-הדין לא תידאג התובעת להשיג היתר לשימוש חורג או לא תוכיח כי תכנית המתאר החלה, ושהינה בתוקף, מאפשרת לה שימוש בחלקה לצרכי מסעדה, תוכל רמ"י לשלוח הודעה לתובעת על הפרה יסודית של חוזה החכירה המקנה זכות לביטול חוזה החכירה, בהתאם לדין, תוך פירוט מהו פרק הזמן הניתן לתובעת לתקן ההפרה בטרם יבוטל החוזה, וכמובן תוך פעולה באופן שוויוני כלפי כלל הגורמים העושים שימוש בחלקה, ככל שהשימוש של אותם גורמים אינו תואם את התכנית החלה, וככל שלא ניתן לאותם גורמים היתר לשימוש.

באשר ליתר המבנים המצויים בחלקות 51, 85 ו-108 (למעט הפנצ'ריה והאנטנה), עולה ממכלול הראיות והעדויות כי המדובר במבנים המוחזקים בידי מיכה נעמן, חלקם ישירות על-ידו, וחלקם באמצעות השכרתם על-ידי מיכה נעמן לאחרים, וכי עם הגשת התביעה שכנגד, קמה לתובעת שכנגד הזכות לבטל רשיון מכללא, גם אם היה כזה, ומיכה נעמן לא הציג תשתית עובדתית שיש בכוחה להגביל את זכות התובעת שכנגד כבעלת המקרקעין, לבטל רשיון מכללא אם היה כזה, ולא הציג זכות חוקית הקיימת בידו להמשיך ולעשות שימוש בחלקות אלה.

...

התובעת מחזיקה בחלקה 106 בגוש 18322 (להלן: "החלקה"), ומבקשת כי תוארך תקופת החכירה שנקבעה בחוזה החכירה בהתייחס לחלקה זו. הנתבעת (להלן: "רמ"י") טוענת כי התובעת הפרה הפרה יסודית את חוזה החכירה בהתייחס לחלקה, מאחר ועשתה בחלקה שימוש מסחרי, שאינו תואם את המטרה שלשמה הוקצתה החלקה בחוזה החכירה, ועל-כן יש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה של רמ"י, ולהורות על סילוק ידה של התובעת מהחלקה, משחוזה החכירה מכוחו החזיקה התובעת בחלקה הופר הפרה יסודית ופג תוקפו.

ב-10/18 הגישה רמ"י תביעה בבית-משפט השלום לסילוק יד התובעת מהחלקה ומחלקות נוספות, ובסופו של דבר תביעה זו נמחקה, והוגשה תביעה שכנגד בתיק שלפניי.

אשר על-כן, התביעה שכנגד בהתייחס לנתבעת שכנגד 1 - נדחית.

באשר ליתר המבנים המצויים בחלקות 51, 85 ו-108 (למעט הפנצ'ריה והאנטנה), עולה ממכלול הראיות והעדויות כי המדובר במבנים המוחזקים בידי מיכה נעמן, חלקם ישירות על-ידו, וחלקם באמצעות השכרתם על-ידי מיכה נעמן לאחרים, וכי עם הגשת התביעה שכנגד, קמה לתובעת שכנגד הזכות לבטל רשיון מכללא, גם אם היה כזה, ומיכה נעמן לא הציג תשתית עובדתית שיש בכוחה להגביל את זכות התובעת שכנגד כבעלת המקרקעין, לבטל רשיון מכללא אם היה כזה, ולא הציג זכות חוקית הקיימת בידו להמשיך ולעשות שימוש בחלקות אלה.

אשר על-כן, דין התביעה שכנגד להתקבל כלפי הנתבע 2 - מיכה נעמן, ועליו לפנות ולהרוס בתוך 180 יום ממועד מתן פסק-הדין את המבנים והמחוברים שנבנו על-ידו, ושהוא עושה בהם שימוש, או שהוא משכירם לאחרים, בחלקות 51, 85 ו-108 בגוש 18322.

מבוא התובעים, חברי האגודה השיתופית נווה ימין - היא הנתבעת (להלן: "האגודה" או "הנתבעת") - מבקשים לבטל את החלטת האגודה לזקוף לחובתם חוב שהוטל על האגודה על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י), בטענה כי זה הוטל עליהם בנגוד לתקנון, ושלא כדין.

הנתבעת טענה כי החיובים נגבו ממנה בדרך של קזוז כספים המגיעים לה מתקבולי השבה על פי ההסכם עם רמ"י, ובוצעו בשל שימושים חורגים שבוצעו בשטחי התובעים בין השנים 2012 – 2019, בהתאם לדו"חות רמ"י. עוד טענה, כי אמנם רמ"י לא היתה רשאית לקזז סכומים כלשהם שכן לא היתקיימו יסודות מעשה הקזוז בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, ואף לא היה מקום לחייב את האגודה בשל מעשיהם הנטענים של חבריה.

אם כן, ובסיכום הדברים, סבורני כי האגודה פעלה שלא כדין, ודין סעדי התביעה להיתקבל (סעיף 29 לכתב התביעה המתוקן), במובן שהחלטות האגודה (באמצעות האספה הכללית והוועד) לחייב את כרטסות התובעים בגין הקזוז שביצעה רמ"י בטלות, ועל האגודה למחוק את החוב מכרטסות התובעים.

...

ראשית, שכן כפי שטענו התובעים, אכן יש בטענה הרחבת חזית אסורה; ושנית דינה להידחות לגופה, שעה שכאמור, לא נערך כל בירור בדבר היקף השימושים הנטענים ושוויים, וכלל לא ברור אם היו מחוייבים בהם התובעים.

אם כן, ובסיכום הדברים, סבורני כי האגודה פעלה שלא כדין, ודין סעדי התביעה להתקבל (סעיף 29 לכתב התביעה המתוקן), במובן שהחלטות האגודה (באמצעות האסיפה הכללית והועד) לחייב את כרטסות התובעים בגין הקיזוז שביצעה רמ"י בטלות, ועל האגודה למחוק את החוב מכרטסות התובעים.

סיכום לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת.

טענות הצדדים בעיקרן התובע יש להורות על ביטול הסכם הפשרה בשל הפגמים בכריתתו; הוא נכרת תוך חריגה מהוראות בית המשפט והוראות חוזה המשבצת של רמ"י ותוך שלילת זכויותיו של התובע כבן ממשיך במשק וגורם לפינויו של התובע מהמשק.

הנתבעות 1,2 ו-5 מבקשות למצות עם התובע את הדין, קרי לפנותו מבית המגורים, לחייבו בתשלום דמי שימוש וכן להשית עליו את כלל החשבונות בעד השמוש בבית המגורים עד כה. לתובע ניתנה רשות הצדדים להמשיך להתגורר במשק מכוח אותן הסכמות אשר אושררו ע"י הצדדים ושאותן מבקש התובע לבטל כעת.

לטענת נתבע 4, התובע הנו פולש למשק, עושה פעולות ביודעין המזיקות למשק תוך גרימת נזק לנתבעים ע"י שימוש בהליכי משפט ליצירת סחבת וצבירת חובות במשק.

לכתב התביעה צירף התובע הסכם משבצת מיום 2.7.2006 אשר נחתם מול האגודה השיתופית של מושב עובדים *** הכולל בתוכו הוראות למסירת זכויות בר הרשות שבשימושו של חבר האגודה במקרה של פטירה (ר' בסעיף 19 ג להסכם המשבצת).

...

בית המשפט נעתר לבקשת התובע ובהחלטה מיום 10.8.2016 קבע, בין השאר, כי עד למכירת הנכס ימשיכו הצדדים לנהוג כפי שנהגו עד כה. משמע, לא זו בלבד שהתובע לא עתר לבית המשפט בהזדמנות הראשונה שעמדה לפניו לביטולו של הסכם הפשרה או לחלופין השיג על אישורו בערכאת ערעור; נהפוך הוא - הפעולה האקטיבית הראשונה שבה נקט התובע היא לעיבוי ההסכם על דרך הוספת הסכמה נוספת; פעולה שאינה מתיישבת עם טענתו המאוחרת, העומדת בלבו של הליך זה, בדבר הצורך בביטול; כל זאת שעה שגם כאן כמו לעת גיבושו ואישורו של הסכם הפשרה היה התובע מיוצג.

דומה, כי "התפקחותו" של התובע התרחשה רק זמן מה לאחר מכן, עת הגיש הגיש בקשה לביטול ההסכם, תוך החלפת ייצוג; בזהירות המתחייבת ייתכן וגרסתו מתיישבת יותר עם טענות כגון טעות בכדאיות העסקה; ומכל מקום, לא הוכח על ידו ואין בידי לקבל טענה זו של התובע הנוגעת לפגמים ברצון.

סוף דבר אשר על כן ובהינתן המקובץ לעיל, מצאתי כי דין התביעה להידחות.