תביעה לביטול חיוב בכרטיס אשראי בגין עסקה שבוטלה

הוא הדין גם לגבי שימוש שלא כדין בכרטיסי אשראי של לקוחותיו של הנתבע וזאת ככל שאכן נכונה טענת התובעות לפיה הנתבע שילשל לכיסו את התמורה בגין העיסקאות הפיקטיביות שנעשו באמצעות חיוב כרטיסי האשראי.

על פי המסמכים תוכננה הטיסה ליום 1.10.2014 ובוטלה על ידי מר דרייבנד קודם לכן ומכיוון שאין בפניי ראיה או עדות של מר דרייבנד באשר לנסיבות דרישתו לביטול העסקה וזיכוי כרטיס האשראי לא ניתן לקבוע שטענות התובעות הוכחו ועסקה זו נעשתה על מנת להונות את התובעות.

נוכח סכום התביעה ואופן ההתנהלות המכביד ביותר של התובעות כלפי הנתבעת ובאת כוחה תוך הערמת קשיים באופן עיקבי בהליכי גילוי המסמכים, ונוכח העובדה כי התובעות נימנעו מלהעיד את מנהלת החשבון שיעבדה בתקופה הרלבנטית ומתפקידה היה לפקח על ההיבט החשבונאי של העיסקאות שביצעה סטלה ונוכח העובדה כי התובעות גם נימנעו מלהביא לעדות את אותם בעלי כרטיסי אשראי שחויבו לכאורה שלא כדין על מנת ללמד על הנסיבות בהם מסרו את כרטיסי האשראי שלהם לנתבע או נסיבות ביטולי העיסקאות כטענת התובעות, מחייבת את התובעות ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעת בסך של 110,682 ש"ח בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

...

על כן אני דוחה את הטענות בדבר עוולת גרם הפרת חוזה.

עילת עשיית עושר ולא במשפט – מאחר שאינה עילה נזיקית היא איננה בסמכות של בית משפט אזרחי אלא של בית הדין לעבודה כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"א 2407/14 ‏מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ. סוף דבר.

התוצאה היא שדוחה את התביעה.

היא נאלצה לבטל את החיובים בכרטיס האשראי ובנתיים הוטלו עיקולים בחשבונה ואיומים כי עליה לשלם את חובה.

תביעת נזקים עקיפים בנוסף להשבת התמורה, שלא היתה מחלוקת לגבי השבתה (אלא רק לגבי גובהה), התובעת הוסיפה וציינה, כי מעבר לסכום ההשבה שיקבע על ידי בית המשפט לאחר קבלת המסמכים מחברת האשראי, היא עותרת גם לפצוי בגין עוגמת נפש, לנוכח העובדה כי פרטי האשראי ניטלו ממנה במירמה, כאשר במשך זמן רב סרבה הנתבעת לביטול העסקה, ורק לאחר הגשת התביעה נאותה הנתבעת לביטול העסקה ולהשבה.

גם אם אין מדובר ב"מירמה" באופן הוצאת פרטי כרטיס האשראי של התובעת, הרי שנציג הנתבעת קיבל את הפרטים של כרטיס האשראי, לאחר שבקש לברר אם היא זכאית להנחה דרך הכרטיס, ולא ראוי היה לראות זאת כעסקה שנכרתה.

...

בנסיבות אלה, לא ניתן פסק דין על אתר, ובית המשפט הורה לנתבעת לפנות לחברת האשראי ולהביא מסמך מסודר, באשר לסכומים שהועברו בפועל בסופו של דבר מהתובעת לנתבעת.

עם זאת, כעולה מתשובת חברת האשראי, בסופו של דבר בחודש נובמבר 2017, זוכתה התובעת על מלוא סכום העסקה, תחילה ב"זיכוי על תנאי", ולאחר שהבירור הוכרע לטובתה, בזיכוי סופי.

בסופו של דבר, התובעת זוכתה ע"י חברת האשראי ב"זיכוי על תנאי" בחודש נובמבר 2017, והיא נמנעה לציין זאת בכתב התביעה, זיכוי שהפך למוחלט כאשר התברר כי הצדק עימה.

בהתחשב במכלול הנסיבות שפורטו, ולאחר שחודשים ספורים לאחר העסקה זוכתה התובעת, כעולה ממסמכי חברת האשראי - נראה לי נכון לחייב את הנתבעת (מעבר להשבה כתוצאה מביטול העסקה שכבר בוצעה), בפיצוי התובעת בסך 1,800 ₪.

בסיכומו של דבר נקבע כי: "בנסיבות בהן הציג התובע ראיות רבות לטענה כי היתקשר בעיסקה עם אנטנגו ולפנייתו לתמיכה מטעמה לצורך ביטול העסקה מספר שעות לאחר ביצועה, פניה שהושבה ריקם בנגוד למוסכם ולחוק, הרי שהוא זכאי להשבת הסכום המלא ששילם. כאמור, בשאלת ביטול העסקה והשבת הסכום אין כל מחלוקת בין התובע לאנטנגו". ביחס לסינסיפיק נקבע כי מיסמכי התביעה נימסרו לה כדין.

בתשובת עטיה לבקשת רשות העירעור מיום 28.1.22, חזר עטיה על גירסתו העובדתית והפנה להעתק קבלה, העתק מחיוב כרטיס האשראי והתכתבויות מייל.

...

בית משפט קמא התייחס בפירוט לטענותיה של אטנגו בעניין (סעיף 9 לפסק הדין) והגיע למסקנה העובדתית ולפיה מבחינת התובע הוא התקשר גם עם אטנגו.

ערכאת ערעור תתערב בממצאים עובדתיים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ביותר ולא שוכנעתי כי עניינינו נכנס לגדר החריגים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

הנתבע טען, כי למחרת יום ההסכם, התקשרו אליו מחברת האשראי לאומי כארד והודיעו לו על סרוב לעסקה "מטעמים שלהם". הנתבע טען, כי לאחר ביטול החיוב בכרטיס האשראי פנה לתובעת בדרישה כי תשלם תמורת הציוד, אך התובעת היתחמקה ממנו ובסופו של דבר נאלץ למצות זכויותיו בהוצל"פ. הנתבע הבהיר, כי הסכים להפחית סך 1,000 ₪ מן התמורה בגין החסרים בציוד אך סכום זה כבר הופחת מתמורת העסקה, אשר עמדה בתחילה ע"ס 13,000 ₪ והופחתה לסך 12,000 ש"ח. דיון הצדדים מסכימים כי הוסכם ביניהם כי הנתבע ימכור לתובעת את הציוד שפורט בחשבונית (נספח 2 לתביעה) תמורת סך 12,000 ₪, שישולמו ב-12 תשלומים באמצעות כרטיס האשראי של התובעת.

...

הנתבע טען, כי למחרת יום ההסכם, התקשרו אליו מחברת האשראי לאומי כארד והודיעו לו על סירוב לעסקה "מטעמים שלהם". הנתבע טען, כי לאחר ביטול החיוב בכרטיס האשראי פנה לתובעת בדרישה כי תשלם תמורת הציוד, אך התובעת התחמקה ממנו ובסופו של דבר נאלץ למצות זכויותיו בהוצל"פ. הנתבע הבהיר, כי הסכים להפחית סך 1,000 ₪ מן התמורה בגין החסרים בציוד אך סכום זה כבר הופחת מתמורת העסקה, אשר עמדה בתחילה ע"ס 13,000 ₪ והופחתה לסך 12,000 ש"ח. דיון הצדדים מסכימים כי הוסכם ביניהם כי הנתבע ימכור לתובעת את הציוד שפורט בחשבונית (נספח 2 לתביעה) תמורת סך 12,000 ₪, שישולמו ב-12 תשלומים באמצעות כרטיס האשראי של התובעת.

ברם, הגעתי למסקנה כי בדין פתח הנתבע את תיק ההוצל"פ ולכן, אין לתובעת להלין אלא על עצמה בלבד כי נאלצה לשלם גם את הוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ. זאת ועוד, היה באפשרות התובעת להגיש התנגדות לביצוע התביעה וככל שההתנגדות הייתה מתקבלת, לא הייתה מחויבת בהוצאות פתיחת תיק ההוצל"פ. אך התובעת לא פעלה כאמור ולכן נשאה בהוצאות פתיחת התיק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

כפי שכבר ציינתי, המענה לשאלה זו מצריך בירור עובדתי ומשפטי של שאלת נאותות ההודעה ושאלת פרשנות הסכם בית העסק ותנאי הביטול הקבועים בו. אם אניח לצורך הדיון כי בסיום ההליך היתה מתקבלת טענת ישרכרט שההודעה שנשלחה לחברי הקבוצה היתה נאותה, הרי שהמשך צריכת השירותים על ידי חברי הקבוצה אחרי כניסת השינוי של תנאי החוזה לתוקף, מלמד למעשה על הסכמה לשינוי החד-צדדי בתנאי החוזה האחיד, והתובענה היתה עלולה להדחות.

כך למשל במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי שנדונה בעיניין לוי, הליך שעסק בהודעת עידכון שנשלחה על ידי חברת כרטיסי אשראי לישראל ללקוחותיה לצורך יידועם בדבר שינויים חד-צדדיים שערכה חברת כרטיסי האשראי שם בתנאים שעניינם מועד חיוב כרטיסי אשראי שהנפיקה בגין עיסקאות המתבצעות בחו"ל. באותו עניין הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה הוסכם, בדומה לענייננו, על מנגנון "אסדרה עתידית" בעיניין אופן היידוע על שינויים חד-צדדיים בחוזה האחיד והערתי בהערת אגב כי טוב ייעשה הרגולטור המוסמך אם יבחן את האפשרות לקבוע כללים ברורים בעיניין האופן שבו יש ליידע צרכנים ולקוחות לגבי שינויים חד-צדדים בחוזים אחידים: "יכול שיש מקום לחדד או להוסיף תיקונים ספציפיים שיבטאו את מסקנות המחקר הכלכלי-היתנהגותי, כדי שעניין זה לא יוותר להסדרים נקודתיים במסגרת תובענות ייצוגיות שאינן המסגרת הנורמאטיבית הראויה להסדרה עתידית" (ת"צ (ת"א) 69315-09-16 לוי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פס' 12 (20.5.2021) (ההדגשה הוספה)).

...

בהיעדר טעם מיוחד המצדיק את הפטור מתשלום החלק השני של האגרה מקובלת עלי טענת היועצת המשפטית כי יש לדחות את בקשת הצדדים למתן הפטור.

סוף דבר כאמור, ומאחר שמצאתי כי הסדר הפשרה הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינים של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות), אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו (למעט לעניין מחצית האגרה השנייה) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של קרית ספיר ושל חברי הקבוצה כהגדרתם בהסדר הפשרה המתוקן כלפי ישראכרט.