תביעה לביטול חוב בגין תשלומי יתר של הבטחת הכנסה

התובעת הגישה תביעה לביטול חוב שנוצר בגין תשלום הבטחת הכנסה שלא כדין, ובשל אופן קזוז החוב.

על פי הוראות סעיף 2(א) להנחיות בדבר ניכוי תשלומי יתר (חוזר מנהל הגימלאות מיום 15.2.1988), ינוכה מתשלום שוטף של גמלת הבטחת הכנסה סך של 10% על חשבון חוב.

...

גם לגופה של הבקשה – דינה להידחות.

לפיכך נדחית הבקשה לעיון מחדש.

על כן נדחית גם תביעת התובעת בעניין אופן ניכוי החוב.

זוהי תביעה לביטול חוב שנוצר בגין תשלום הבטחת הכנסה שלא כדין.

לעניין זה נפסק כי ביחסי תובע גמלת הבטחת הכנסה והמוסד חלה חובת "אמון יתר" המחייבת גילוי מרבי בתום לב, מכוח חובת האמון, ההגינות והיושר (עב"ל 280/05 אילנית ברנס נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 13.2.06).

...

לאחר עיון בראיות לא שוכנענו, כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הדירה הועברה בירושה מאמו לבתו, ע"פ צוואה שבעל פה. לפיכך מסקנתנו היא כי החלטת הנתבע לראות בתובע כמי שהעביר את הנכס (הכספים שנתקבלו ממכירתו) לבתו ללא תמורה, התקבלה כדין, ונבהיר.

דין התביעה להידחות.

לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים, את הראיות שהוגשו ואת עדותה של התובעת, כפי שהעידה לפנינו ביום 12.12.17 מצאנו כי בנסיבות החריגות של הענין יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי, כך שהחוב שנוצר לתובעת לפני שנת 2007 יבוטל מפאת שהוי מינהלי כבד, אולם קצבת הזיקנה לא תשולם באופן רטרואקטיבי, מעבר לתקופה שבגינה כבר שולמה.

דיון והכרעה מסגרת נורמאטיבית סוגיית היתיישנות חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח נדונה בהרחבה בעב"ל 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' לבנה חג'ג' (1.4.15) (להלן – פרשת לבנה חג'ג'), שם נקבע כי חוב דמי ביטוח אינו יכול להחשב כחוב אזרחי אשר חלות לגביו הוראות חוק ההתיישנות.

התובעת השיבה בחקירתה הנגדית בענין זה, כדלקמן [עמ' 6 ש' 26-27]: "ש. האם זה נכון שפחדת שהמל"ל [המוסד לביטוח לאומי – כ.פ] יצטרף ליתר הנושים שיש לך?

משכך יש להניח כי אילו לא היתנהל המוסד בשיהוי ניכר והיה מאתר את התובעת לצורך גביית החוב בסמוך לאותן שנים, היתה התובעת מסדירה את החוב במקביל לתביעה לקבלת גמלאות קיום, כגון גמלת הבטחת הכנסה.

...

מטעם זה אין מנוס מדחיית תביעתה של התובעת לתשלום קצבת הזקנה רטרואקטיבית ממועד הזכאות (שנת 1999).

סוף דבר התביעה לביטול חובה של התובעת מתקבלת בחלקה.

בנוסף, בתוך 30 ימים, יעביר המוסד לתובעת ולבא כוחה הודעה סדורה המפרטת את הסכומים שקוזזו מקצבאות התובעת בשנת 2014 ואת הסכומים המוחזרים לה בהתאם לפסק דין זה. התביעה לתשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי נדחית.

בפנינו תביעת התובעת, גב' זובנקו נטליה לביטול חוב הבטחת הכנסה, בהתאם לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א – 1980 (להלן – החוק) .

עיון בבכתב התביעה מעלה כי התובעת טענה כמצוטט:" יצויין כי במהלך אותם 4 חודשים כאמור לעיל בהם קיבלה התובעת מזונות מידי האב קיבלה היא גם את גמלת הבטחת הכנסה מטעם הנתבע ולא היתה לה ידיעה על חובתה לדיווח למוסד לביטוח לאומי.... התובעת תטען כי החוב צריך לעמוד לכל היותר ע"ס 7932 ₪ ( 1983 ₪ * 4 חודשים), היינו רק בגין התקופה בה קיבלה התובעת בפועל את המזונות מידי האב וזאת כי ליתר התקופה הייתה זכאית לתשלום הבטחת הכנסה" מנגד עיון בהודעה אותה הגישה התובעת לתיק בית בדין בהתאם להחלטת בית הדין מיום 4.12.18 הודיעה התובעת כמצוטט:" בהודעתה הקודמת טעתה התובעת בעיניין התשלומים אותם קיבלה ע"ח המזונות. 2. בבדיקה חוזרת , לאחר קבלת דף חשבון הבנק, ניתן לראות כי המזונות שולמו בבתאריך 25.8.16- סך 6000 ₪, בתאריך 7.9.16 – סך 3000 ₪, בתאריך 22.9.2016 – סך של 3000 ₪, כך במהלך החודשים 8-9/2016 – סה"כ 12,000 ₪. התובעת מצהירה כי מעולם לא שילם החייב במזונות תשלום כלשהוא במזומן. לפיכך החוב גמלת הבטחת הכנסה היה יכול להווצר רק בגין תשלום הגימלה לחודשים 8/16 ו9/16 בהם שילם האב את המזונות והכנסתה של התובעת בחודשים אלו עלתה". מנגד עיון בתצהירה של התובעת מעלה כי הצהירה כי קיבלה מזונות מעבר למה שמסרה בהודעתה, כמצוטט: " 3. לאחר מכן לאחר מתן ההודעתי מתאריך 5.11.2018, הוצאתי דפי חשבון בנק נוספים החל מתחילת שנת 2016 וראיתי כי החייב שילם את המזונות גם בחודשים כדלקמן:" בחודש 2/16 – סך 3500 ₪ בחודש 3/16 – סך 2200 ₪ , בחודש 4/16- 3000 ₪.

...

לאחר שעיינו בכלל הראיות שהציגה התובעת לא שוכענו כי יש לקבל את גרסת התובעת בכל הנוגע לטענתה בדבר גובה החוב וזאת מהנימוקים שיפורטו.

משכך נראה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

מכאן התביעה שלפנינו, במסגרתה דורש התובע תשלום גמלת אזרח ותיק מיוחדת מיום 10/2018 וכן ביטול החוב (שנוצר בגין החודשים 1-10/2018).

ביום 1.11.2018 נשלח מכתב תגובה מהנתבע לפיו נשללה זכאותו לקבלת גמלת אזרח ותיק בטענה כי הכנסותיו עולות על הסכום המאקסימאלי הקבוע בחוק והתובע אף חויב להשיב סך של 13,202 ₪ בגין חוב נטען של גמלת יתר בשל תשלומי קצבת זקנה מיוחדת, אשר בפועל לא שולמו כלל על ידי הנתבע (למעט הקצבה הבסיסית בסך 1,531 ₪).

לטענת הנתבע, התובענה עוסקת בערעורו של התובע על החלטת הנתבע ליצור לו חוב בגין תשלומי קצבת אזרח ותיק ביתר בגין התקופה שבין ינואר 2018 ועד אוקטובר 2018, וכן על החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע להשלמת הבטחת הכנסה למקבלי קצבת אזרחי ותיק לתקופה שמאוקטובר 2018 ועד אוקטובר 2019.

...

לאור כלל האמור שוכנענו שיש להאריך את המועד להגשת התביעה וכי יש לקבל את התביעה לגופה, מהנימוקים המפורטים לעיל, ומשלא הצביע הנתבע על טעמים אמתיים לקיומה של הבחנה בין התקופה בה אושרה תביעת התובע לנתבע ובין התקופה שבמחלוקת.

[3: ראו לעניין זה עבל (ארצי) 65145-05-16 שירה אילנה אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.2019) ] סוף דבר ממכלול הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,000 ₪.