תביעה לביטול הסכמי הלוואה ושעבוד על דירה

התובעים, למעשה, מבקשים לבטל את ההסכם מכוחו הוטל השיעבוד על הדירה ונפתח תיק ההוצאה לפועל למימוש השיעבוד, ובכך לבטל את הליכי ההוצאה לפועל.

הצדדים: התובעים הינם בני-זוג שהגישו תובענה לביטול הסכם הלוואה בינם ובנם המנוח כלווים לבין הנתבע כמלווה ביום 19.07.16, אשר כלל, כאמור, שיעבוד דירתם כבטוחה (להלן: "התובעים").

...

מסקנה שניתן להגיע עליה גם מלשון החוזה עצמו ובהתאם לכללי הפרשנות, ובמיוחד הכלל הקובע שכאשר קיימות מספר אפשרויות, יפורש החוזה לרעת המנסח.

מצאתי, כי הריבית שצוינה בהסכם לקפיש הנה בלתי סבירה, במיוחד לאור סכום ההלוואה המופחת, ולכן אין בידי לקבלה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי ההסכם המכונה "הסכם לקפיש" בטל בחלקו, כך שדירת התובעים משמשת כבטוחה רק לגבי יתרת החוב כפי שקבעתי והעומדת על סך של 298,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.7.16 ועד התשלום בפועל.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 22.11.2017 הגישו המערערים, האחים לבית סילברמן (להלן- התובעים, המערערים), תביעה כספית על סך 915,000 ₪ כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- הראל), בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן- בנק לאומי, הבנק) ומעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- מעלות), בה עתרו – לחייב את הראל לשלם לבנק לאומי את מלוא תגמולי ביטוח החיים המגיעים לאחרון כמוטב על פי פוליסת ביטוח חיים, שערך מר מגנוס רוטשילד ז"ל (להלן- המנוח) אצל הראל להבטחת תשלום משכנתא שנטל מבנק לאומי לרכישת דירת מגורים ברחוב יהלום 96 בשערי תקווה (להלן- הדירה), ואשר את הזכויות בה הוריש בצוואתו לתובעים; לחייב את בנק לאומי לשלם לתובעים כל סכום ששלמו לו על חשבון תשלומי החזר ההלוואה החודשיים, מאז פטירת המנוח ביום 23.11.2014 ועד למתן פסק דין; לחילופין – ככל שתידחה התביעה כנגד הראל, לחייב את בנק לאומי למחוק מספריו את ההלוואה שנטל המנוח לצורך רכישת הדירה, כאילו ניפרעה במלואה, ולבטל את השעבודים הרובצים על הדירה, זאת בנוסף להשבת תשלומי החזר ההלוואה, ששולמו על ידי התובעים מאז פטירת המנוח, לידם (ראו כתב התביעה - נספח להודעת העירעור).

רשאים" הם "לתבוע כל שהוא היה זכאי לתבוע", שאחרת "למעשה כל ביטוח חיים, יכול שלא ישולם שכן המבוטח נפטר ואינו יכול לתבוע ולשיטת הראל גם לא יורשיו שאינם מוטבים". מכאן פנה בית משפט קמא לבחינת הראיות שבאו לפניו ועל סמכן קבע את מימצאי העובדה הבאים: המנוח היה הבעלים הרשום של הדירה אלא שזו נרכשה מכספי הורי התובעים, בני הזוג סילברמן, והם מי שנשאו בתשלום פרמיות הביטוח והחזרי המשכנתא, כך ש"הנכס דה פאקטו היה בבעלות ה"ה סילברמן והוחזק במעין נאמנות על ידי המנוח"; מר סילברמן היה נתון בחובות ובאמצעות המנוח, שהיה חברו הטוב, "הציג מצג שוא כלפי" הראל ובנק לאומי "ובפני כולי עלמא באשר לבעלות" בדירה, שהייתה "למעשה בבעלותו שלו"; מר סילברמן נהג בחוסר תום לב, משהשתמש בהם ובמנוח לשם ביצוע מצג השוא והמרמה; נוכח מצג השוא ניתנה ההלוואה על ידי בנק לאומי והופקה פוליסת ביטוח החיים אצל הראל; משיחות טלפון שקיים נציג הראל (רן) עם מר סילברמן ועם המנוח "עולה באופן חד משמעי" שהשניים יודעו בדבר הפגור בתשלומי הפרמיה ו"אף הבינו שמשמעות אי התשלום הנה ביטול הפוליסה"; בנק לאומי דרש מהמנוח לערוך ביטוח חיים בגובה ההלוואה, כך שבמקרה פטירה יסלקו תגמולי הביטוח את יתרת ההלוואה, והמנוח הסכים לדרישה זו. על יסוד מימצאי העובדה הוסיף וקבע כי נוכח היתנהלותו של מר סילברמן (אותו מצג שוא מכוחו ניתנה ההלוואה והוצאה הפוליסה), ומשהתובעים באים בנעלי הוריהם, יש לדחות תביעתם על פי הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", שהרי "אילמלא המעשה, קרי; הצגת מצג השוא, לא הייתה ניתנת המשכנתא למנוח, ולא היה נערך לו ביטוח חיים להבטחת תשלומי המשכנתא". "אף על פי כן", כלשונו, נידרש בית משפט קמא "לסוגיות נוספות" וקבע כי הראל ביטלה את הפוליסה כדין, זאת משדי בשיחות הטלפון שקיים נציגה (רן) עם מר סילברמן והמנוח (ראו סעיף 8(ה) לעיל), כדי למלא אחר הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן- חוק חוזה הביטוח) ("שיחה בעל פה יכולה לענות על דרישת הכתב"), זאת בשים לב לתכליתה - יידוע בדבר ההפרה/המחדל (אי תשלום הפרמיה), מתן אפשרות לתקנה, ויידוע "בדבר תוצאת אי ריפוי או תיקון המחדל, קרי; ביטול הפוליסה", כשלצד קביעה זו הוסיף וקבע שהראל "לא הוכיחה ... כי המכתבים שנשלחו במערכת הממוכנת הגיעו לידי המבוטח". באשר לתביעה כנגד בנק לאומי מצא בית משפט קמא להוסיף ולדחותה גם מהטעם ש"לא חלה" עליו "חובה לוודא אם קיים ביטוח חיים תקף או לעקוב אחר תקפות פוליסת ביטוח החיים לאורך כל חיי ההלוואה" ואף לא חובה "להודיע ללווה על חוב פיגורים בתשלום פרמיית הביטוח או על ביטול פוליסת הביטוח". כך גם לא ניתן לחייבו "וגם לא צריך, לפעול לקיומה של הפוליסה במקרה והלווה, המבוטח, אינו עומד בתשלומי הפרמיה". תמצית טיעוני הצדדים בעירעור המערערים, כצפוי, מלינים על דחיית תביעתם, והשגותיהם מופנות כלפי הראל בלבד (ראו סעיף 13 להודעת העירעור).

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.

בתמצית יתואר כי המבקש הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי שעניינה ביטול חוזי ההלוואה שנכרתו בינו לבין המשיבה 1 (להלן: הסכמי הלוואה); וכן תביעה לביטול שעבודים שנרשמו, כפועל יוצא מהסכמי ההלוואה, בהתייחס לבעלות המבקש על מבנה ברחוב הקונגרס הציוני 6 נתניה, הידוע כגוש 8247 חלקה 810, ואשר המבקש הוא הבעלים של אחת מהדירות בו (להלן: הדירה).

עוד נקבע בפסק הדין כי עיכוב הליכי המישכון/משכנתא על הדירה יבוטל בחלוף 90 יום ממועד מתן פסק הדין, ככל שעד אותו מועד לא יחזיר המבקש למשיבה 1 את סכום החוב שנקבע כאמור.

...

מנגד, לעמדת המשיבות 1 ו-3 (להלן: המשיבות) יש לדחות את הבקשה – הן מטעמי סיכויי הערעור, אשר נטען כי הינם "קלושים ביותר"; הן מטעמי מאזן הנוחות.

סוף דבר: בכפוף לכך שהמבקש יפקיד עד ליום 31.1.2023 סך של 125,000 ש"ח בקופת בית המשפט המחוזי בחיפה, הצו שניתן ביום 15.11.2022 יוותר על כנו.

לצידה של תובענה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של מימוש משכנתא שנרשמה לטובת המשיב על דירה המצויה בבעלות המבקשים הרח' ההסתדרות 14/1 אשדוד, הידועה כחלקה 112/1 בגוש 2086 (להלן: "הדירה"), וזאת להבטחת חיוביהם על פי הסכם ההלוואה.

המשיב הגיש את שטר המשכנתא לבצוע בלישכת ההוצל"פ, ובמקביל, המבקשים הגישו תובענה זו לביטול הסכם ההלוואה, אשר בגדריה התבקש סעד זמני – כאמור לעיל, זו הפעם השלישית.

דא עקא, המשיב מסכים לטענה זו, דהיינו שעל אף לשון ההסכם, הם ערבים בלבד ולא לווים, ולצורך כך שעבדו את הדירה – לצורך הבטחת חובו של אסי למשיב.

...

כמו כן, וכאמור, בקשה זו הינה הבקשה השלישית במספר למתן סעד זמני בתיק זה, כאשר בשתי בקשות קודמות, אף שבית המשפט נעתר להן – המבקשים נמנעו מלהפקיד את הבטוחות הנדרשות לצורך הכנסת הצו לתוקף, וזנחו את הבקשות, ובהתאם הצווים פקעו.

מהאמור לעיל עולה כי דרך הילוכם של המבקשים נגועה בשיהוי ומחזקת את המסקנה כי טענותיהם כנגד הפינוי נטענות בחוסר תום לב, וללא שיש בפיהם טענה של ממש המצדיקה את מניעת המימוש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

דיון והכרעה עסקינן בתביעה אשר הגיש בנה של המשיבה בשמה, למתן סעד הצהרתי המורה כי, המשיבה משוחררת מכל ערבות או שעבוד של דירתה כלפי המבקשות להבטחת הלוואות שניטלו אצלם על ידי בתה של המשיבה ועל ידי מוסא אלרמילי (להלן: "הלווים"), וכן כי הערות האזהרה שנרשמו בגין הסכמי ההלוואה אצל נתבעת 3 והשעבודים שנרשמו אצל נתבעת 4 – בטלים.

הסעד כפי שהוגדר על ידי המשיבה בכותרת התביעה הנו: "תביעה לביטול שעבודים שהוטלו על דירת התובעת". בשלב הראשון, אבחן את טענת המבקשות להיעדר סמכות עניינית; סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע כך: "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השמוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט קובע כך: "כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום; בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לידון בית משפט מחוזי אף אם אותו עניין או אותה תביעה הם בסמכותו של בית משפט שלום, ואם התביעה שכנגד היא באותו הנושא או נובעת מאותן נסיבות – אף אם העניין או התביעה הם בסמכות המחלקה הכלכלית לפי סעיף 42ה..." מסעיפים אלה עולה כי בית המשפט המחוזי מוסמך לידון בתביעות במקרקעין שאינן נוגעות לחזקה, חלוקה או שימוש במקרקעין, זאת מכוח סמכותו השיורית.

...

באשר לבקשת המבקשת 1 להעברת הדיון התביעה לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה, נוכח הסכמת הצדדים על תניית סמכות שיפוט ייחודית בהסכם ההלוואה – כאמור, ביום 12.7.23 ניתנה החלטה בעניין זה, ואף ניתנה התייחסותי בעניין הבקשה לעיון חוזר שהוגשה במסגרת החלטתי מיום 18.7.23.

לסיכום; אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל אני מורה על מחיקת התביעה בהעדר יריבות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.