תביעה לביטול הסכם שליטה וחובת השבה

על רקע כל אלה הגישו התובעים את התביעה שבנידון בה הם עותרים לסעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם ההלוואה, ועמו המשכונות, השעבודים והערת האזהרה על נכסיהם; ועוד עתרו לכך שייקבע שלא חלה עליהם חובת השבה כלשהיא למי מהנתבעים.

התובעים ציינו בתשובה כי מדובר בעיניין לא רלוואנטי, שכן ההסכם נגע בעקרו בטענות לחובות שהבנק ייחס לתובעים, ולחברה שבשליטת התובעים.

...

התובעים פירטו בתשובתם את סכום החוב שלטענת הבנק הם חבו בו. לאחר עיון נראה לי כי די בהסכם שצורף ובהבהרה שנעשתה כדי להניח את הדעת.

ביום 15.01.1996, לאחר שלטענתה, לא שילמו לה הנתבעים את יתרת התמורה על אף אורכות שנתנה להם (ראו סעיף 5 בתצהיר של אמיליה מיום 28.1.21), שלחה אמיליה, באמצעות בא כוחה, הודעה לנתבעים לפיה ההסכם הראשון מבוטל וביקשה מהם להחזיר לידיה את החזקה בחניה בתוך שבעה ימים (ראו נספח ח' לכתב התביעה).

ביום 02.08.2015, שלחו הנתבעים מכתב תשובה לאמיליה בו דחו את ההודעה על ביטול ההסכם בטענה, כי העיכוב בבצוע הרישום לא היה בשליטתם וכי האפשרות לבטל את ההסכם נתונה לבית המשפט בלבד (ראו נספח י"ד לכתב התביעה).

בהנתן האמור, טענו התובעים כי ההסכם האחרון בוטל, על-ידי אמיליה, כדין וכי חובת השבת התמורה החוזית לידי הנתבעים, כמצוות הוראת סעיף 10 להסכם האחרון, אינה חובה עצמאית כי אם ההסכם קובע חיובים שלובים.

...

סוף דבר בהינתן האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבוע כי לא התקיימו נסיבות המצדיקות ביטול ההסכם.

לאור כל האמור, אני קובעת כי לא עמדה לאמיליה וגם לא לתובעים זכות כדין לביטול ההסכם עם הנתבעים.

לפיכך, התביעה נדחית תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעים ושכ"ט בא כוחם בסך כולל של 25,000 ₪.

דיון והכרעה בזמן בו ניתן פסק דין זה נראה כי אין תוחלת של ממש לאפשרות השלמת רישום הבעלות בקרקע על שמה של טוטנהם יו"ש. על רקע זה השדה המשפטי המרכזי בו נמקד את מבטנו הוא חובת ההשבה בגין ביטול החוזה.

בפיסקה 3.1 להסכם המכר התובעים מוותרים על כל טענת אי התאמה ומצהירים שבדקו את החלקה, מיקומה, מצבה, שטחה ורישומה אצל הממונה וכן אצל הרשויות השונות, וכי ניתן יהיה לבנות רק לאחר אישור התב"ע בית צמוד קרקע בשטח של כ-200 מ"ר. בפיסקה 6.1.2 להסכם המכר צוין שאיחור או עיכוב בחתימת החוזה "עקב עיכובים מצד רשויות התיכנון והבניה, משרדי ממשלה, רשות מקומית או כל רשות אחרת, שאינם תלויים בחברה או שלחברה אין שליטה עליהם, ובכפוף לכך שהחברה פעלה בצורה סבירה, לא יחשב כהפרת התחייבות החברה על פי חוזה זה." בחוזי המכר הנוספים, שחלק מהתובעים חתמו עליהם בהמשך באופן ישיר (ולא כנספח להסכמי ההלוואה)(נספח 8 לתצהיר פרופ' שוורץ)(להלן: חוזי המכר הנוספים) הקונה הצהיר ואישר (בפיסקה 3.3) שידוע לו המצב המשפטי לגבי הזכויות, וכי במקרה של שינוי מדיני או משפטי בסטאטוס הקרקע על ידי ממשלת ישראל או בהחלטת מפקדת יו"ש, שבעקבותיה ייפגעו זכויות הרוכש, החברה תהא משוחררת מכל אחריות, ולרוכש לא תהיה כל זכות תביעה כנגד החברה, גם לא זכות להשבת התמורה והוצאות.

את חובת ההשבה בעיניינם יש לבחון מזוית ראיה זו. לעומת זאת, וכפי שנראה להלן, לא בוסס שמומשה האופציה שבהסכמי ההלוואה ביחס לד"ר ולטר ולד"ר קלס (ביחס לתביעה הראשונה).

...

רקע ביום 3.8.08 הגיעו עו"ד שטבהולץ ומר פרקו (שניים מהנתבעים בתובענות שלפני) לסיכום.

הנתבעים 5-4 טוענים שיש לדחות את תביעת ד"ר קלס.

דין הטענה להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל, אני מורה על קבלת התביעות בחלקן כדלהלן: א) אשר לתביעת התובעים 9-1 (ת"א 54227-09-16) חברת טוטנהם יו"ש תישא בתשלום כאמור בפסקאות 81 ו-87 לעיל; עו"ד שטבהולץ וחברת הנאמנויות שלו יישאו ביחד ולחוד בתשלום כאמור בפסקה 87 לעיל.

בפניי תביעה לביטול הסכם מכר מיום 30.09.2021 שנכרת בין הצדדים ביחס לרכב הונדה סיוויק מ.ר. 1091487.

בתשובתו מיום 9.5.2023 השיב הנתבע כי התובע מבקש להסתיר מסמכים.

דיון והכרעה תקנה 57 לתקנות עיגנה את חובת הצדדים לגלות זה לזה את המסמכים שברשותם או בשליטתם.

הסנקציה בגין מחדל בעל דין לעמוד בחובות המוטלות עליו במסגרת הליך גילוי המסמכים והעיון בהם קבועה בתקנה 60(א) לתקנות, הקובעת כדלקמן: "הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו." המדרג בסנקציות המנויות בתקנה 60 לתקנות נע ממסמכים שיש בהם להועיל לצד שחדל לחובת הגילוי החלה עליו (שאז יהא מנוע מהצגת המסמכים) לבין מסמכים שיש בהם להזיק לו (שאז עשוי הוא להיות צפוי למחיקת התביעה אם ישתכנע בית המשפט כי המחדל נגוע בכוונה רעה, תקנה 60(ג) לתקנות).

...

משכך, כאמור, לו היה מדובר בבקשת התובע, הייתה התביעה נדחית.

משכך, וכפוף לאמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה כדלקמן: ב"כ התובע ימציא לב"כ הנתבע תצהיר גילוי מסמכים, לו יצרף את המסמכים שגולו, עד יום 21.5.2023.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך שלושים יום מהיום.

כך מקום הזיכיון הוגדר בסעיף 3.1 כסניף בבת ים נשוא תביעה זו. סעיף 7.14 אמנם מאפשר לנסות ולהגיע להסכמות בדבר העתקת מקום, ובהיעדר הרשאה רשאית הרשת לבטל כליל את הסכם הזיכיון, אך אין חובה על התובעת להגיע להסכמה.

במכתב התשובה של הנתבעים מיום 6.6.2019 במענה למכתב ביטול ההסכם, טענו המשכירים, לראשונה בכתב, ובהיעדר תעוד קודם, כי דחיית מועד השכירות: "נעוצה בגורמים חצוניים אשר אינם בשליטת מרשי ומדובר בנסיבות מצדיקות ו/או בכח עליון בהתאם לאמור בהסכם השכירות, אשר אינו מזכה את מרשתך בבטול הסכם השכירות." בהמשך מכתב זה הוסיף ב"כ הנתבעים וציין כי: "למעלה מן הנידרש יצוין כי לפני כחודשיים נתבקשו מרשי לבצע עבודות ו/או שינויים במושכר לצורך התאמת המושכר לצרכי מרשתך ו/או לצורכי הזכיין י.י.נ בתי קפה בע"מ (להלן: "הזכיין") בהתאם לדרישות מרשתך ו/או הזכיין, כפי שיפורט להלן.

כך, בפיסקה 7 להילכת מבט בניה לעיל נקבע כי: "זה ראוי להבהיר שאין כל סתירה בין תרופת הביטול וההשבה המתלווה אליו לבין מתן פצויי צפיות. ... החוזה אמנם בוטל ועמו בוטלו חיוביו ה"ראשוניים", אך החובה לשלם פצויי צפיות עומדת במסגרת החיובים ה"מישניים" הקמים עם ביטול החוזה.

...

פיצוי בגין הוצאות ישירות: בנוסף לאמור, ישלמו הנתבעים 1-4 לתובעת את ההוצאות הישירות שנגרמו לה, על פי חשבוניות שהוצגו, על מנת להעמידה במצב בו הייתה בטרם נכנסה להסכם כדלקמן: 110.1 דמי זיכיון (דמי הפיתוח): התובעת שילמה לנתבעת 5 דמי זיכיון בסך 80,000 ₪ בצירוף מע"מ. מצאתי כי על הנתבעים 1-4 לשאת בהוצאות התובעת בגין רכיב זה, כפי ששולמו.

התביעה כנגד הנתבעת 5: התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.

לאור כך ישלמו הנתבעים 1-4 לנתבעת 5, ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.