הואיל ועילת התביעה נסמכת על ביטול הסכם ההפצה והפרתו, ומאחר שיעד צפון אינה צד להסכם ההפצה ולא מונתה על ידי טיימינג כמפיצה בלעדית, אין יריבות בינה לבין טיימינג ודין תביעתה להדחות.
וכך שנה השופט (כתוארו דאז) א' ברק בבג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 210, 216-215 (1987)):
"חוזה שלא נקבע מועד לסיומו, ההנחה היא כי הוא מיתקיים כל עוד לא הופסק על ידי אחד הצדדים. לעומת זאת, תניה בחוזה, ההנחה היא כי היא מתקיימת כל עוד מיתקיים החוזה. אכן, כל עוד החוזה כולו לא בא לסיומו, והוא ממשיך לעמוד בתוקפו, ממשיכים לעמוד בתוקפן תניותיו השונות (המפורשות או המשתמעות). צד לחוזה אינו רשאי (אין לו זכות) ואינו יכול (אין לו כוח) לקרוע מעל החוזה תניות אלה או אחרות, ולהביא בהן שינוי על ידי מעשה חד צדדי. החוזה הוא יחידה אחת, המאגדת בתוכה מכלול של הסדרים. צד לחוזה אינו רשאי ואינו יכול להפריד כרצונו בין חלקי החוזה, ולהכניס בו שינויים חד צדדים כרצונו. אכן, אם צד לחוזה עומד על רצונו להכניס שינוי בתניות החוזה, עליו להביא תחילה את החוזה כולו לסיומו - כפי שהוא רשאי לעשות. משעשה כן, עליו לכרות חוזה חדש, תוך שעליו לשכנע את בעל דברו להסכים לתוכנו של החוזה החדש, שלא יכלול בחובו את התניות אותן מבקשים להשמיט."
דברים דומים נקבעו גם על ידי השופט ת' אור בע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד מה(4) 817, 827-826 (1991):
"בחתמם על חוזה, הכולל תנאים מתנאים שונים, מסכימים הצדדים לחוזה לקיום החיובים ההדדיים כפי שמצאו ביטוים בחוזה. לכל אחד מהצדדים יש אינטרס בקיום תנאים מסוימים, כשהחוזה מהוה את האיזון של החיובים והזכויות על פיהם הסכימו הצדדים לכרות החוזה. ביטול תנאי מתנאי החוזה על ידי אחד הצדדים עלול להפר איזון זה, ולהביא לשינוי חלק במטרות והזכויות להן ציפה הצד האחר לחוזה. הדין אינו מקנה, על כן, לצד לחוזה את הזכות לבטל חד צדדית תנאי של חוזה, אם לא הותנה בין הצדדים לחוזה שהוא יהיה רשאי לעשות כן."
ובמקרה אחר קבע בית המשפט העליון, מפי השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין, את תמצית הדברים:
"יתרה מכך, כפי שמצאנו, הדין אינו מקנה לצד להסכם לתקופה בלתי קצובה זכות לבטל חד צדדית תנאי בחוזה, אלא בידו להביא את החוזה כולו לסיומו, ולכרות הסכם חדש."
[ע"א 516/12 לופטהנזה נתיבי אויר גרמניים נ' היתאחדות סוכני נסיעות תיירות בישראל, פסקה ל"א (פורסם בנבו, 13.04.2014)]
ויודגש – טיימינג, חרף אי שביעות רצונה מהמשך שיווק מוצרי DTC על ידי התובעות בחרה שלא לבטל את הסכם ההפצה.
...
תביעתה של יעד צפון - נדחית.
התביעה שכנגד מתקבלת במובן זה שאני מחייב את יעד לשלם לטיימינג סך 284,945 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 01.11.2013.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב במורכבות ההליך וקיומן של שתי ישיבות הוכחות, אני מחייב את טיימינג בהוצאות משפט בשיעור מחצית האגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום וכן מחייבה לשאת בשכר טרחת באי כוחן של דסקו ויעד בסך 85,000 ₪.
