תביעה לביטול הסכם הלוואה והשבת כספים בגין הטעיה

ביום 5.9.17 הגישו יוסלביץ בבית משפט זה, תביעה כנגד לוין לביטול ההסכם, להשבת התמורה שהעבירו לידי לוין, ולתשלום הוצאותיהם של יוסלביץ שהוצאו לצורך רכישת הדירה ופצוי מוסכם - בסך כולל של 1,164,818.50 ₪ [התביעה הכספית נמחקה ביום 16.10.18 מחמת העידר סמכות עניינית; ת"א (מחוזי חי') 3758-09-17].

בפסק הדין שניתן על ידי ביום 27.10.19, נקבע כי ההסכם בוטל כדין בשל הטעה ו/או חוסר תום לב בניהול המו"מ לכריתת ההסכם.

כאמור בסעיף 3 למכתב מיום 28.6.20, באותו מועד הייתה רשומה הערת אזהרה על הדירה לטובת מר בועז גרין בגין הלוואה שלקחו לוין מגרין (לצורך תשלום יתרת התמורה בגין רכישת ביתם בצורית) בסך של 300,000 ₪, בהתאם להסכם הלוואה מיום 6.10.19.

...

התביעה הכספית המונחת לפניי לעניין השבת כספים שנגבו על ידי ה"ה יוסלביץ במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחו, אינה בסמכותו של בית משפט זה, ולכן אני מורה על מחיקתה.

גב' יוסלביץ סברה כי ההצעה אינה מספיק אטרקטיבית לטעמה מבחינה כספית: "מעבר לזה אני מוסיפה עוד 50,000 ₪ על מה שכבר שילמתי שכר טרחה. אני מסתכלת על אותה נקודת זמן שגרתי בשכירות כבר 3 שנים שזה 150,000 ש"ח. אני מסתכלת על זה שבאותה נקודת זמן היה משבר קורונה, ועו"ד רוטנברג כשהוא נתן לי את הסיבות שלו למה כדאי לי ללכת על ההצעה הזאת הוא אמר לי שהדירה הזו שווה היום אולי מיליון, 200,300 ₪ (צ"ל 1,200,000-1,300,000 ₪). אני מסתכלת בכמה אני יכולה למכור אותה, לא בהרבה. הייתי צריכה להחזיק את הדירה עוד שנה וחצי כדי להמנע ממס שבח. כשאתה קונה את הדירה אם אתה מוכר אותה ברווח צריך לשלם מס. גם על זה הסתכלתי זה שאני צריכה להחזיק אותה עוד תקופה. בכל השקלול של כל הדברים האלה, הגענו למסקנה שההצעה הזו היא לא הטבה בשבילנו" (פרו', עמ' 15, ש' 22-14).

ואולם, קביעתי כי יוסלביץ נהגו בחוסר תום לב בעיתוי בו נסוגו מן המו"מ, אין בה כדי להוביל למסקנה כי יש להביא לשכלול ההסכם.

לפיכך, התביעה נדחית.

חרף האמור, לאחר הגירושין מהמשיבה, ניהל העותר תביעה אזרחית נגד הוכברג להשבת הכספים שהלווה לו, וזכה בתביעתו.

לגופו של עניין, טוען העותר כי טענתו להיעדר סמכות בבית המשפט לעינייני מישפחה התייחסה לטענת המשיבה כי העותר הטעיה אותה, וכי על יסוד הטעה זו היא מבקשת לבטל את הסכם הגירושין.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הגיש אף הוא עמדה ביחס לעתירה, ובה ציין כי בתביעה שהגישה המשיבה לבית הדין האיזורי היא אכן עתרה לסעדים כספיים הנובעים ממחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לאחר הגירושין – תביעה שבה, ככלל, אין לבית הדין סמכות לידון בה. ואולם, כך נטען, במקרה הנידון הבהירה המשיבה בתשובתה לבקשת העותר לסילוק התובענה על הסף בשל העדר סמכות, כי מדובר בתביעה לביטול סעיף 10 להסכם הגירושין, ותביעה שכזו אכן מצויה בסמכותו הנלווית של בית הדין.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בעתירה, בתגובה המקדמית מטעם המשיבה ובעמדת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בכפוף להבהרות שיצוינו להלן.

לאור האמור, נראה כי טענותיו של העותר בעתירתו שלפיהן לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעה הכספית שהגישה המשיבה אינן רלוונטיות עוד, ומשכך דין העתירה להידחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

בבקשה נטען בין היתר שהמבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה בה עתר, בין היתר, יחד עם שני תובעים נוספים, לביטול הסכם ההלוואה שבגינו ניתן השיק.

המבקש הגיש איפוא תצהיר מטעה וטענתו העיקרית בתצהיר התבררה ככוזבת וניתן לומר שבנקודה זו הגנתו לפיה ההסכם הופר התבררה כהגנת בדים.

אציין, בהקשר זה, כי בבקשת הסילוק שהוגשה כאמור לתיק ערב הדיון הודה המבקש בסעיפים המתארים את התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה כי חתם על מיסמך שאישר למשיב למסור הכספים בגין ההלוואה ישירות למר שאלתיאל (סעיף 7.

נטען, בין היתר, כי היה ברור שהלוואה נועדה לצורך העסק של מר שרון שאלתיאל בלבד; כי המבקש ובני משפחתו החתומים על הסכם ההלוואה לא צפויים להנות מכספי ההלוואה וכי חובת ההשבה של ההלוואה מוטלת על מר שאלתיאל.

...

מקובלת עליי עמדת המבקש שבנסיבות העניין ריפויו של פגם זה מן הראוי שייעשה באמצעות פסיקת הוצאות.

בעובדה שטענת ההגנה של המבקש בתצהיר המקורי התבררה כבלתי נכונה עובדתית לא מצאתי כדי לשנות ממסקנה זו. בשלב זה של מתן רשות להתגונן בית המשפט אינו קובע ממצאי מהימנות.

סוף דבר: ההתנגדות מתוקנת כמבוקש וניתנת למבקש רשות להתגונן.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכם הלוואה מיום 3.12.2017 (להלן: "הסכם ההלוואה") בעילות הטעה, כפייה ועושק.

גם אין חולק שבסעיפים 2.2, 2.3, ו – 3.1 להסכם נקבע כי המבקשים מקבלים מהמשיב הלוואה בסך של 1,200,000 ₪ בריבית של 1% לחודש + מע"מ וכי על המבקשים להשיב את ההלוואה למשיב "לאחר תקופה מינימלית של 6 חודשים, ובכפוף להודעה מראש בת 7 ימי עסקים". ואולם, גם אין חולק שלמעשה סעיף 2.2.

טענות הצדדים בכתב תביעתם, המבקשים עותרים לביטול ההסכם מחמת הטעה.

כל סעיף וסעיף בהסכם הוקרא להם והם הבינו אותו לרבות העובדה כי הם חותמים על משכנתא לטובת המשיב; המבקשים היו מעורים בכל פרטי ההסכם וידעו כי הכספים מושא הסכם ההלוואה ישמשו את אסי ומשפחתו ; במעמד הפגישה קיבל אסי מהמשיב 400,000 ₪ ויתר כספי ההלוואה שולמו לנושים שונים של אסי ומשפחתו; אסי חתם על הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת המבקשים, על דירה בבעלותו בגן יבנה וזאת להבטחת "מלוא הסכום של הדירה שלהם שניתנה כבטוחה להלוואה" ; המבקשים הגישו כנגד אסי תביעה על סך של 1,427,000 ₪, ואולם לימים התביעה נמחקה; הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים ועתרו לכך שבית המשפט ימסור החלטתו על בסיס החומר הקיים בתיק בית המשפט וטיעוניהם בעל פה. דיון והכרעה תקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 קובעת: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה." הינה כי כן, היסוד הראשון בדיני הסעדים הזמניים הנו כי קיימות ראיות מספיקות להוכחת התביעה.

...

כמו כן, וכאמור, בקשה זו הינה הבקשה השלישית במספר למתן סעד זמני בתיק זה, כאשר בשתי בקשות קודמות, אף שבית המשפט נעתר להן – המבקשים נמנעו מלהפקיד את הבטוחות הנדרשות לצורך הכנסת הצו לתוקף, וזנחו את הבקשות, ובהתאם הצווים פקעו.

מהאמור לעיל עולה כי דרך הילוכם של המבקשים נגועה בשיהוי ומחזקת את המסקנה כי טענותיהם כנגד הפינוי נטענות בחוסר תום לב, וללא שיש בפיהם טענה של ממש המצדיקה את מניעת המימוש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בת"א 51573-08-22: אפרתי מוטי ובן חור שלמה (עורכי דין שהם הנתבעים בתיק קמא) הגישו תביעה כספית בסך 2,062,459 ₪ נגד אסף ושון להחזר כספי הלוואות.

נטען כי הסכם הפשרה נחתם בשל הטעה, חוסר תום לב והפעלת לחץ בלתי סביר וכן בשל העובדה שהנתבעים חייבו וגבו מהתובעים ריביות בלתי חוקיות ובנגוד לחוק אשראי הוגן וחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

גם אם ייקבע שעורכי הדין עברו עברות אתיות על ידי מתן הלוואות ללקוחותיהם, אין פרושו של דבר כי הלווים פטורים מהשבת כספי ההלוואות.

הוא לא אמור היה להסתמך על טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה אלא שבכוונתו של התובע להעלותן, לכשיותר לו לתקן כתב תביעה, ככל שיותר לו. ב) כאשר מבוקש לבטל הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין אכן יש לעבור משוכות גבוהות.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, וכפועל יוצא מכך, נדחית הבקשה למתן סעד זמני בערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.