תביעה לביטול הסכם גירושין בשל ניצול

טענת העושק; עילת העושק קבועה בסעיף 18 לחוק החוזים: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". לעילה זו שלושה תנאים מצטברים [ראו ע"א 5839/92 גנז נ' כץ, 1994; ע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון, פ"ד לו(1) וספרה של המלומדת גבריאלה שלו, "דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" (תשס"ה – 2005) בעמ' 344 (לעיל והלן: "ג' שלו")]: בזמן חתימת ההסכם, היה הנעשק במצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון; ניצול מצבו הנ"ל של הנעשק על ידי העושק או מי מטעמו, כדי לגרום לו להיתקשר בחוזה; תנאי החוזה אינם סבירים וחורגים מהמקובל.

אציין כי בתביעתה לביטול הסכם הגירושין (נספח 4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת), שהוגשה לבית הדין הרבני לאחר שהוגשה התביעה דנן עתרה התובעת לביטולו של הסכם הגירושין "ככל שהוא מתייחס למכירת דירת המגורים של הצדדים", ולא לעצם הגירושין.

...

אני מורה כי הכספים שהופקדו כערובה להבטחת צו המניעה יוותרו בתיק למשך 60 יום על מנת לאפשר לנתבעים להגיש בקשות בהתאם לשיקול דעתם.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט ההליכים בסכום של 25,000 ₪ (אציין בשולי הדברים כי הסכום שקבעתי כשכ"ט אינו משקף את היקף העבודה שנעשתה בתיק ואת מספר הדיונים אלא שבתיק ניתנו החלטות בעניין זה וההוצאות והשכ"ט נקבע בהתייחס לכך).

היות ובין התובעת לנתבע 3 ישנן סוגיות ומחלוקות שטרם הוסדרו כדין וחלקן מצויות בהליך התלוי ועומד ביניהם בבית הדין הרבני, לרבות מחלוקות כספיות, אך לקונים אין כל נגיעה אליהם, אני מורה לנתבעים 1-2 להפקיד את יתרת התמורה בידיו הנאמנות של עו"ד נוס, אשר מעבר להבטחת המצאת מלוא האישורים הנדרשים להשלמת עסקת המכר ורישום הזכויות בדירה על שם הנתבעים 1-2, יחזיקם במשך 30 ימים על מנת ליתן לתובעת ולנתבע 3 שהות לנקוט בהליכים הרלוונטיים לעניין חלוקת היתרה, ככל ויבחרו לעשות כן. בהינתן שמערכת היחסים הקשה שבין התובעת לנתבע 3 היא שהובילה לכל התובענה שבפניי לא מצאתי להורות על פסיקת הוצאות לטובת הנתבע 3.

יתרה מזאת, התובע עתר כאמור במסגרת תביעה זו להורות על ביטול הסכם הגירושין נוכח העושק המוחלט על ידי הנתבעת, ניצול מצבו המנטאלי והרגשי הקשה עד תום (ראו לעניין זה סעיפים 5-7 לכתב ההגנה שהוגש בתיק 1637-99 ביום 27/10/2009 ) אך לא טען כל טענה באשר לביטול ההסכם מחמת היתנהגות הצדדים.

...

עוד אוסיף כי על אף טענותיו הרבות כנגד הסכם הגירושין, בחר התובע שלא להגיש תביעתו 26 לביטול הסכם הגירושין במועד ובוודאי בחלוף שבע שנים מיום מתן פסק הדין בתיק 1636- 99 משנת בנסיבות אלו, ומטעמים של מעשה בי- דין, השתק עילה והתיישנות שעה שלא הגיש תביעה מתאימה תוך שבע שנים ממועד היווצרות העילה, אף דין טענה זו להידחות.

אף לאחר שעיינתי בהן.

שנה לבקשה לביטול הסכם גירושין שנערך בשנת סוף דבר הבקשה מתקבלת ממכלול השיקולים שפורטו לעיל ואני מורה על סילוקה על הסף של התובענה לאלתר.

האשה טוענת כי מאחר ולא ידעה על הקף הנכסים, שהוסתרו ממנה ביודעין ובכוונה תחילה, לא יכולה הייתה לוותר עליהם במסגרת הסכם הגירושין ועל כן יש להורות על ביטול ההסכם.

האם טוענת כי האב מנצל את מצבה הרפואי ועוד מבקש לגזול ממנה כספים אך אינו מסכים לביטול הסכם הגירושין בכללותו.

העתירה להורות על חיובה של האם בתשלום "מחציות" הוצאות של הקטינות המפורטות בהסכם הגירושין ושולמו על ידי האב החל משנת 2013 ואילך - לאחר בחינת טענות הצדדים ולאור ההכרעה בתביעה לביטול המזונות אני קובעת כי החבות בתשלומי מחציות על ידי האם תהיה אך ורק החל מחודש 5/2017 עת הוגשה התביעה ולא לתקופה העולה על כך, ובכפוף להצגת אסמכתות על תשלום על ידי האב.

...

אשר על כן ולאור כל הנימוקים לעיל, אני מורה כדלקמן תלה"מ - 06- 17 - התביעה לביטול הסכם – התביעה נדחית.

תלה"מ - 05- 17 – התביעה לביטול המזונות – מתקבלת חלקית בהתאם להכרעה בסעדים שנתבעו.

תלה"מ - 05- 17 - התביעה הכספית – מתקבלת חלקית בהתאם להכרעה בסעדים שנתבעו.

לפיכך נקטה הפסיקה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק" (ראה: דברי כב' השופט זפט בתמ"א (ת"א) 4504/90 זקין נ' זקין; תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש., מיום 8/3/09).

כדברי התובע שצוטטו בפרוטוקול הדיון מיום 2/11/11: "אני חותם על ההסכם הזה כדי לתת תעודת ביטוח לאישתי.... אני מבין את הסבר בימ"ש לפיו, בהתאם להסכם יכולה אישתי ויכול גם אני לשלוח בכל יום שלאחר חתימת ההסכם הודעה בדואר רשום ומיום משלוח ההודעה ייכנסו לתוקפם החיובים הכספיים, הכלכליים, עליהם חתמתי, לרבות הסך של 35,000 ₪...". ובהתאם לפרוטוקול מיום 3/11/11: "בכל הנוגע להתחייבות לחזור לשלום בית, ברור לנו כי שלום הבית איננו תנאי להסדרים הממוניים הקבועים בהסכם וכי כל אחד מאיתנו יכול לאחר חתימת ההסכם ואישורו לפנות בהודעה לפיה הוא מבקש להתגרש ואז יכנסו לתוקפם ככל ההסדרים המפורטים בהסכם, לרבות ההסדרים הממוניים וההתחייבות לשלם את המזונות – לתוקפם". בנסיבות אלה, עובדת העדר ייצוגו של התובע, שנעשתה על פי בחירתו שלו ותוך שהוא מודע ומבין את הצורך בכך, אינה יכולה איפוא להוות משקל כלשהוא, ובטח לא משקל נכבד, לתביעתו לביטול ההסכם, ואינה מהוה ראיה ל"ניצול" כביכול, שניצלה הנתבעת את מצוקתו.

...

למסקנה זו קיימת תמיכה מסוימת גם בהתנהגות הצדדים שניהם, ובפרט הנתבעת, אשר עוד קודם להגשת ההליך דנן, ניאותה לבקשת התובע לבחון הכנסתו באופן מדויק על מנת ללמוד על יכולתו, או ליתר דיוק - אי יכולתו, לעמוד בתשלום העיתי שנקבע על פי ההסכם, לנוכח גובה ההלוואות והחובות בהם אמור לשאת לבדו לאור התחייבותו על פי ההסכם.

לאור כל האמור, אני סבור כי יש מקום להורות במקרה דנן, על שינויו של הסכום הקבוע בהוראת סעיף 31 להסכם, אשר נקבע על ידי הצדדים ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם, וזאת מכוחו של סעיף 15(3) לחוק החוזים (תרופות), ולהפחית הפיצוי המוסכם בסעיף זה, באופן הבא: עם הגיע הבן .

סוף דבר: התביעה נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 183 לעיל.

התובעת עותרת לבטל הסכם הגירושין שכן לטענתה הוא נחתם על ידה מחמת טעות, הטעה, עושק, חוסר תום לב וניצול קצוני של יחסי האמון שלה בנתבע, בעלה לשעבר, אשר הפר לחלוטין את האמון שנתנה בו. בכתב התביעה עותרת התובעת גם להורות על חלוקה שויונית של נכסי הצדדים נכון למועד הסכם הגירושין.

עושק סעיף 18 לחוק החוזים קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה" עפ"י ההלכה הפסוקה כדי שמתקשר יוכל לבטל הסכם מחמת עושק, צריכים להתקיים ארבעה תנאים: תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

...

נוכח כל האמור, לא מצאתי כל חוסר תום לב בהתנהלות והתנהגות הנתבע.

נוכח כל האמור נחה דעתי כי התובעת הגיעה להסכמות שבהסכם מרצונה החופשי כמשמעו בדין – ולא מצאתי כל בסיס שבדין לבטול הסכם הגירושין.

סוף דבר – התובענה נדחית.