תביעה לביטול הסכם גירושין בשל הטעיה

העתירה מופנית כלפי החלטת בית הדין הרבני האיזורי בחיפה מיום 4.1.2017 לדחות את תביעת העותר לביטול הסכם הגירושין מחמת היותו הסכם למראית עין.

בנקודה זו העיר בית הדין הגדול כי מעיון במסמכי ההליך הפלילי שהתנהל נגד העותר ניכר כי בנגוד לאופן הצגת הדברים על ידו, לא ניתנה לו אפשרות לבחור בין קנס למאסר וזאת בשל חומרת העבירות שיוחסו לו – ואף בגין הטעה זו נקבע כי אין ליתן אמון בדברי העותר.

...

מסקנה זו של בית הדין האזורי נסמכה על כך שההסכם הותיר בידי העותר את הזכויות בעסקיו, ובשים לב לכך שזכויות אלה המשיכו "לפרנסו ברוחב". משסוגיית הזכויות בחברה ושווי עסקיו של העותר הועלו ונדונו בדיונים שהתנהלו לפני בית הדין האזורי, לא ניתן להישמע לטענת העותר כי לא עמדה לו אפשרות לטעון בעניין זה; ודומה כי אין לו לעותר להלין אלא על עצמו אם לא עשה כן. מכל מקום, לא מצאנו כי החלטת בית הדין האזורי נושאת בקרבה פגיעה בכללי הצדק הטבעיים; ודברים אלה יפים אף ביחס להחלטת בית הדין הגדול שסמך את ידיו על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי.

למעלה מן הצורך יצוין כי אף לגופם של דברים לא מצאנו שנפל פגם בהחלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול שסברו כי אין מקום להורות על ביטולו של הסכם הגירושין.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1056911/6 בבית הדין הרבני תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב יצחק הדאיה, הרב משה בצרי המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אבי גפן) המשיב: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד מאיר הילזנרט) הנידון: תביעה לביטול הסכם גירושין החלטה

בית הדין הבהיר שככל ומדובר בפערי מחירים, הרי שיש לראות בהסכמת האשה לויתור לא מוסבר של סכומי כסף גדולים, משום הטעה, שהרי לא מצאנו כל הסבר מדוע תוותר האשה על סכומים המגיעים לה בדין, אל אם כן "סיפרו" לה שהנכס שווה סכום מסוים, בעוד הוא שווה יותר.

...

ומצאנו בזה מחלוקת ראשונים: מהרשב"ם דלעיל שאין דמים מודיעים מפני שאין אונאה לקרקעות, למדו התוס' שם (ב"ב סא,ב ד"ה ש"מ) דדעת הרשב"ם דהא דאין אונאה לקרקעות, מפני שאין להם דמים, ואדם מוכן לתת סכום רב יותר מדמיהן, ולכן לא שייך בהם דמים מודיעים.

וכאמור, עניין הברחת כספים לא הוכח, והתביעה בעניין נדחית.

לאור האמור בית הדין קובע כי בתמורה להעברת חלק המבקשת למשיב בדירה הנמצאת ברחוב ח', ישלם המשיב למבקשת סכום של 730,000 ש"ח. כך שהנספח להסכם הגירושין שבין הצדדים מיום ו' בשבט תשע"ט (12.1.19) בתוקפו, ואך בסעיף 11 להסכם, במקום סכום של 500,000 ש"ח, ירשם סכום של 730,000 ש"ח. על המשיב לשלם למבקשת את הסכום הנ"ל, בניכוי סכומים שכבר שולמו בגין חלקה בדירה, אם שולמו, תוך 30 יום מיום היות פסק דין זה חלוט.

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ז (2.2.2017), לפיה בקשת המערערת לידון בבטול הסכם הגירושין עקב מסירת מודעה לפני החתימה על ההסכם נדחית על הסף ובית הדין לא ידון בכך, ונימוקם, "מאחר וניתן תוקף של פסק דין על ההסכמות". עילת העירעור העיקרית היא, שלא ניתן לנעול את הדלת המשפטית בפני המערערת לקיים דיון, לפני שהוצגה המודעה ולפני שבית הדין דן בה כלל, וזאת, גם אם תביעתה תדחה בסוף.

מעשים בכל יום שמוגשים בפני בית הדין בקשות לביטול הסכמי גירושין על אף שניתן להם תוקף של פסק דין בנימוקים של "פגמים בכריתת החוזה", כמו חוזה למראית עין, פגמים של טעות, הטעייה, עושק וכפייה.

...

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין מיום ו' בשבט תשע"ז (2.2.2017), לפיה בקשת המערערת לדון בביטול הסכם הגירושין עקב מסירת מודעה לפני החתימה על ההסכם נדחית על הסף ובית הדין לא ידון בכך, ונימוקם, "מאחר וניתן תוקף של פסק דין על ההסכמות". עילת הערעור העיקרית היא, שלא ניתן לנעול את הדלת המשפטית בפני המערערת לקיים דיון, לפני שהוצגה המודעה ולפני שבית הדין דן בה כלל, וזאת, גם אם תביעתה תידחה בסוף.

אמנם, בקשות שכאלה על פי רוב נדחות בנימוק המרכזי, שניתן להסכמים תוקף של פסק דין, אבל זה רק לאחר קיום דיון כל שהוא של שמיעת הטענות והמענות, בעל פה או בכתב (דרך בקשה ותגובה).

בפני תביעה לביטול הסכם גירושין בעילות של עושק, כפיה, טעות והטעיה ומכוח עיקרון תום הלב.

לפיכך נקטה הפסיקה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק" (ראה: דברי כב' השופט זפט בתמ"א (ת"א) 4504/90 זקין נ' זקין; תמ"ש (כ"ס) 3351/07 מ.נ. נ' מ.ש., מיום 8/3/09).

...

למסקנה זו קיימת תמיכה מסוימת גם בהתנהגות הצדדים שניהם, ובפרט הנתבעת, אשר עוד קודם להגשת ההליך דנן, ניאותה לבקשת התובע לבחון הכנסתו באופן מדויק על מנת ללמוד על יכולתו, או ליתר דיוק - אי יכולתו, לעמוד בתשלום העיתי שנקבע על פי ההסכם, לנוכח גובה ההלוואות והחובות בהם אמור לשאת לבדו לאור התחייבותו על פי ההסכם.

לאור כל האמור, אני סבור כי יש מקום להורות במקרה דנן, על שינויו של הסכום הקבוע בהוראת סעיף 31 להסכם, אשר נקבע על ידי הצדדים ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם, וזאת מכוחו של סעיף 15(3) לחוק החוזים (תרופות), ולהפחית הפיצוי המוסכם בסעיף זה, באופן הבא: עם הגיע הבן .

סוף דבר: התביעה נדחית, בכפוף לאמור בסעיף 183 לעיל.

הפסיקה נקטה גישה זהירה ודווקנית לגבי אפשרות ביטולם של הסכמי גירושין מפאת אילוץ ועושק (ר' מ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4504/90 פלוני נ' אלמוני (נבו 29.03.1993) וההפניות שם), שכן, הסכמי גירושין וממון מתאפיינים, מטבעם, בפשרות וויתורים הדדיים בין בני זוג החפצים לסיים את נישואיהם, שתנאיהם נראים אומנם על פניהם כגרועים מבחינה אובייקטיבית, אך אלה מושפעים משאר ההסכמות והוויתורים בין הצדדים, וכן מהרצון להחיש את הגירושין (ר' בג"ץ 2609/05 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים (נבו 31.05.2011).

"בכתב התביעה ובסיכומים משתמשת ב"כ האשה בערבוביה בטענות הן לעניין ביטול הסכם מחמת פגמים בכריתתו, והן בטענות לביטול הסכם מחמת הפרתו המאוחרת. יאמר מעתה, אין מקומן של טענות אלה לדור בכפיפה. הרי, אם טוענת האשה לביטול של ההסכם מחמת טעות, הטעייה, כפייה או עושק טוענת היא למעשה כנגד תקפות ההסכם, בעוד אם טענתה היא כי אחד הצדדים הפר מהותית את ההסכם, לאחר כריתתו, המשמעות היא ההסכם תקף וכי ידעה האשה מראש על מה היא חותמת, וקיבלה את הדברים כמות שהם בעוד הוראות ההסכם הופרו מאוחר יותר". ור' גם: תה"ס (מישפחה תל אביב-יפו) 64455-11-16 א.ג נ' י.ג (3.12.2017) (פורסם בנבו).

...

מכל הטעמים לעיל, תביעת האיש לביטול הסכם הגירושין נדחית.

תביעת האישה להליכי ביצוע ההסכם: נוכח הכרעתי ולפיה תביעת האיש לביטול ההסכם נדחית, ובשים לב שטענות ההגנה של האיש בתביעה להליכי ביצוע כרוכות אחר טענותיו לביטול ההסכם, מצאתי כי דין תביעת האישה להתקבל.

סוף דבר תביעת האיש (תמ"ש 58126-10-20) נדחית.