תביעה לביטול הליכי הוצל"פ בגין פסק דין שגוי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת נעם חת מקוב) מיום 23.10.20 בת"א 18881-01-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול פסק דין מיום 18.12.16 במסגרתו אושר הסדר פשרה, כמו גם סעד הצהרתי ולפיו ימחק המבקש 1 מהליך הוצל"פ שניפתח נגד המבקשים, תוך קביעה כי שמורה בידי המבקשים האפשרות להגיש תובענה לביטול החלק ההסכמי של אותו הסכם פשרה שאושר בפסק דין.

הוסיף בית המשפט קמא כי גם לחילופין, לא היה מאשר הארכת מועד, לאור כך שעל פסק הדין ידעו המבקשים במשך זמן רב לפני הגשת הבקשה, ולכן אין מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק וכי גם עילת הביטול של "שיקול דעת ביהמ"ש" אינה מתקיימת, שכן טענות המבקשים "אינן טובות" לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו החלופית של בית המשפט קמא, כי לא היה מקום להאריך המועד להגשת בקשה לפי תקנה 201 לביטול פסק דין, ובהתאם גם לא לבטל את פסק הדין משקולי צדק לפי תקנה זו. בית המשפט קמא הוסיף לחילופי חילופין נימוקים גם לגבי שקולי בית המשפט, ודומני כי בהליך זה, אין צורך להרחיב בקביעות החלופיות, כמו גם לקבוע מסמרות בהם, כאשר מצאתי שדין הבקשה להדחות בעקרם של דברים, בשל כך שלא מצאתי שנפלה שגגה בקביעה ולפיה ההליך האפשרי המתאים בנסיבות שהובאו, הנו הליך של תובענה חדשה לביטול הסכם הפשרה, היינו הפן ההסכמי, שעל בסיסו ניתן פסק הדין בתיק קמא.

...

כך למשל, בהעדר התייצבות, בהעדר הגשת כתב הגנה וכיו"ב, מה שלא אירע בענייננו, שכן על פני הדברים, מה שהוגש לבית המשפט קמא היה "במעמד הצדדים" כלומר יש צורך בתשתית עובדתית שאינה פשוטה, שתביא למסקנה בדיעבד כי למעשה, המסמך שהוגש לא היה על דעת הצד שכנגד.

הוסיף בית המשפט קמא כי גם לחילופין, לא היה מאשר הארכת מועד, לאור כך שעל פסק הדין ידעו המבקשים במשך זמן רב לפני הגשת הבקשה, ולכן אין מקום לביטול פסה"ד מחמת הצדק וכי גם עילת הביטול של "שיקול דעת ביהמ"ש" אינה מתקיימת, שכן טענות המבקשים "אינן טובות" לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעתו החלופית של בית המשפט קמא, כי לא היה מקום להאריך המועד להגשת בקשה לפי תקנה 201 לביטול פסק דין, ובהתאם גם לא לבטל את פסק הדין משיקולי צדק לפי תקנה זו. בית המשפט קמא הוסיף לחילופי חילופין נימוקים גם לגבי שיקולי בית המשפט, ודומני כי בהליך זה, אין צורך להרחיב בקביעות החלופיות, כמו גם לקבוע מסמרות בהם, כאשר מצאתי שדין הבקשה להידחות בעיקרם של דברים, בשל כך שלא מצאתי שנפלה שגגה בקביעה ולפיה ההליך האפשרי המתאים בנסיבות שהובאו, הינו הליך של תובענה חדשה לביטול הסכם הפשרה, היינו הפן ההסכמי, שעל בסיסו ניתן פסק הדין בתיק קמא.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

לאור זאת לא קיים כל חוב מזונות, ואין להבחין בין חוב מזונות לגרושה או חוב מזונות למל"ל. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המערער פנה ללישכת ההוצל"פ לסגירת התיק, אולם זו סגרה רק את התיק שפתחה הגרושה, וסרבה לסגור את התיק שפתח מל"ל ללא החלטה שיפוטית נוספת.

פסק הדין של בית משפט לעינייני מישפחה שבו נדונה תביעה שהגיש המערער בשנת 2014 לביטול חוב המזונות, מאוחר לחוב המערער למל"ל, שכן פסק הדין ניתן ביום 02.02.2017 ואלו החוב למל"ל יסודו בתשלומים ששילם מלל בין השנים 2009-2013, ובגינם ניפתח תיק ההוצל"פ. המערער לא ביסס טענותיו, אף לא לכאורה, כי מל"ל שילם תשלומים שגויים, שעה שאלו בוצעו טרם שינוי הסדרי המשמורת וטרם ביטול חוב המזונות, ולפי פסקי דין חלוטים.

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות המערער, כגון טענות שנועדו לתקוף פסקי דין חלוטים של בית משפט לעינייני מישפחה, טענות לקיומם של קשרים בין ב"כ הסיוע המשפטי ובין לישכת ההוצל"פ, או טענות לייצוג לקוי, שאין מקומן בהליך זה. בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המערער נכתב כי ככל והמערער יבקש סיוע בפריסת החוב והסרת המיגבלות שהוטלו, הוא רשאי לפנות בבקשת סיוע, ובקשתו תבחן על פי החוק והתקנות.

...

המערער פנה למשיב בבקשה לקבלת סיוע משפטי כדי להתגונן מפני דרישת מל"ל, בטענה כי אין כל חוב ויש לסגור את תיק ההוצל"פ. המשיב בחן את טענות המערער ואת המסמכים שהציג, והגיע למסקנה כי אין סיכוי לדרישת המערער לביטול חוב המזונות.

בנסיבות אלו ולאחר שבחנתי את מכלול הטענות, לא מצאתי למנוע מהמשיב להביא דברו בבית משפט, וגם לגופם של דברים, לא מצאתי לקבל את טענות המערער.

התוצאה היא שבדין סבר המשיב כי אין סיכוי של ממש לביטול החוב, ולא מצאתי להתערב במסקנתו.

הערעור נדחה.

והרי חזקה על המבקשים כי לו באמת היו סבורים כי מדובר בפסק דין שגוי ומוטעה מעקרו היו פועלים לאלתר וטרם פתיחת הליכי הגביה וללא קשר להם.

לטענת התובעת הנושה העיקרית בחובותיה הוא הנתבעת 1 בשל פסק הדין - ואלולא סכום זה לא הייתה פונה להליכי פשיטת רגל (סעיף 11 לבקשתה ).

כמו כן בבקשתה המבקשת מתייחסת לטענותיה לגבי החלטות והליכים בהוצל"פ ובמסגרת הליכי פש"ר ואלה אינם חלק מהליך זה ולא יכולים להיות שיקולים לעיכוב פסק הדין בפניי.

התביעה הנוכחית לביטול פסק הדין הנה למעשה מקצה שיפורים וייתכן חרטה על היתנהלות בהליכים הקודמים והבנת התובעת כי יהיה עליה לשלם את החוב.

...

על כן הבקשה נדחית".

התובעת מעלה טענות כנגד הייצוג המשפטי שקיבלה, מצבה האישי והמשפחתי, המצוקה אליה נקלעה וטענות כנגד משפחת הנתבעים וכי לא ניתן לה יומה בבימ"ש. אין בידי לקבל טענות אלא בפרט כאשר חלף תקופה של למעלה מ 7- שנים מעת שניתן פסק הדין.

כפי שציינתי בהחלטה בה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 22.1.2021 – הרי שטענות אלה אינן חלק מהליך זה ועל התובעת להעלותן בהליכים המתאימים שם. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

התובע טוען כי החיוב שנפסק בהסכם הפשרה בשנת 1995 הוא מכח הסכמת הצדדים לחזור לשלום בית ולא נקבע כי מדובר בחיוב ספציפי בעיניין מזונות הנתבעת ובעניין זה מפנה לסעיף 20 של פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה שניתן ע"י כב' השופטת אסנת אלון לאופר ז"ל. התובע טוען כי הנתבעת נהנית למעלה מ 26 שנה מפרשנות שגויה של חיוב שהוטל כלפיו לשאת בסכום של 1,500 ₪ בחודש, בצורה לא ברורה ולא מובנת.

הנתבעת אינה מכחישה כי גבתה מזונות באמצעות הליכי הוצל"פ וטוענת כי נאלצה לעשות כן בגין סרובו של התובע לקיים את הוראות פסק הדין.

הנתבעת טוענת כי לא חל כל שינוי נסיבות שמצדיק את ביטול פסק הדין למזונות וטענות בעיניין מצבו הכלכלי של התובע נשמעו בתביעות קודמות תוך שטוענת כי היא עצמה נותרה מחוסרת כל, כאשר התובע מותיר אותה לבד עם הילדים ועובר להתגורר עם אשה אחרת.

...

סבורני כי אדם שלאורך שנים אינו יכול להתקיים כנדרש מקצבאות הנכות והזיקנה שלו, כמו גם מקצבת הפנסיה בשל גביית מזונות שוטפים לטובת אישה וקטינים, סופו שימצא עצמו בזיקנתו במצב כלכלי כפי שהוא מתאר נכון להיום, כאשר החלק הארי של קצבתו ממשיך ומשולם בגין מערכת יחסים שהתפוגגה לפני עשרות שנים.

לסיכום וכאמור לעיל אני מוצאת להורות על ביטול חיוב התובע במזונות הנתבעת וזאת החל ממועד הגשת התובענה שבכותרת.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪.

לטענת המשיבה, אין בעיכוב הליכי ההוצל"פ בשל הליך הפש"ר וטענות המבקש לעניין מועד ידיעת תוכן כתב התביעה כדי להצדיק עיכוב ההליכים בהוצל"פ, זאת בדגש על פרק הזמן הארוך בו הליך ההוצל"פ תלוי ועומד (15 שנים) וכן בטרם התבררה בקשתו של המבקש לעיכוב ההליכים שהוגשה כאמור בתיק ההוצל"פ. דיון והכרעה בע"א 2455/20 מרדכי בן דוד נ' יעל גלסמן (25.7.2021) שורטטו הכללים הדרושים לענייננו והנגעים לסוגיית ביטול פסק דין חלוט וקיום משפט אזרחי חוזר ובו נקבע כי, ככלל, לא ניתן להרהר אחר פסק דין חלוט, מכוח הכלל של 'מעשה בית דין'.

ניתן לומר, כי בנגוד לתרמית פנימית בה נטען למעשה לטעות בפסק הדין שניתן, הרי שתרמית חיצונית עוסקת בנסיבות חיצוניות לפסק הדין, שפגמו בהליכי המשפט ובתקינות התהליך של מתן ההכרעה השיפוטית.

...

לטענתה, דינה של תביעת המבקש להידחות, בעיקר מן הטעם שתביעתו אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לביטול פסק דין סופי וחלוט או ל-"משפט אזרחי חוזר". לשיטתה, עיכוב הליכי ההוצל"פ כמוהו כעיכוב ביצועו של פסק דין, ובענייננו מדובר כאמור בפסק דין סופי וחלוט, שהמבקש מעולם לא ערער עליו, כפי שגם לא ערער על ההחלטה הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין שניתנה ביום 3.5.09.

יצוין, כי המבקש בעצמו נסמך בהליכי הגבייה על הסדר, שלא השתכלל בסופו של דבר להסדר מחייב, לפיו הוא ישלם על חשבון חוב ההוצל"פ, דבר שיש בו הכרה בעצם החוב.

סוף דבר - הבקשה נדחית.