תביעה לביטול החלטת הממונה על השכר והשבת שכר חורג

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת, כתוארה אז, עידית איצקוביץ; פ"ה 60688-03-13), אשר דחה את תביעת המערער למתן פסק דין הצהרתי על בטלות החלטת הממונה על השכר במשרד האוצר, לפיה אינו זכאי לפצויי פיטורים בשיעור העולה על 100% ולמענק פרישה בגובה העולה על שלוש משכורות, וכן את בקשת המערער להורות על שיחרור כספים שהופקדו בפוליסות ביטוח על שמו.

בית הדין האיזורי דחה את תביעתו של סומך במלואה, ומנגד קיבל את תביעת מאוחדת, אשר הוגשה על פי הנחיית הממונה על השכר, להשבת סכומים שונים ששולמו לסומך במהלך תקופת עבודתו בקופה.

כאמור לעיל, עקרון היסוד החל על הסכם שכר בגוף מתוקצב או נתמך אשר לא קיבל את אישור הממונה על השכר לחוק נקבע בסעיף 29(ב) לחוק: "על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)." תיקון 24 לחוק הוסיף להוראת הבטלות נדבך של איזון ומידתיות בהיותו מאפשר לממונה להורות על קיום חלקי של ההסכם החורג (עניין אורפז, פסקה 23).

...

לאחר שבחנו את מכלול העובדות והטענות, לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו של הממונה ואנו דוחים בזה את הערעור ומאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לא מצאנו לנכון לחייב את המערער לשאת בהוצאות מאוחדת.

במכתב נרשם, בין היתר, כדלהלן: "...ככל שתבחר לחתום בספח המצ"ב על סרוב להשבת החוב, יובא עניינך להכרעה פרטנית אצל הממונה על השכר ובמקרה זה יבוטלו ההטבות וההנחות שניתנו לך בהתאם להסכם המעטפת והממונה יקבל החלטה פרטנית בנוגע לחריגות בשכרך הן לגבי הפחתות שכר הן לגבי השבת השכר בהתאם להוראות הדין וההסכמים הקבוציים שחלים וכמו כן הערייה תדרש להגיש נגדך תביעה משפטית להשבת החוב. יודגש כי החלטות פרטניות של הממונה על השכר עלולות לחייב אותך במלוא ההשבה, ולהפחית משכרך את מלוא החריגות שכר, ללא הטבות והנחות חסרות תקדים שהושגו למענך במסגרת הסכם המעטפת". ביום 11.6.13 העבירה גב' אתי גבאי מורלי (להלן – גב' גבאי מורלי), סגנית בכירה (אכיפה) לממונה על השכר, הנחיה נוספת בה הובהר כי עובד שיתבע את הערייה להפרשי שכר בגין התקופה שנדונה בהסדר, עניינו יועבר לבחינה מחודשת אצל הממונה.

...

על כן, אנו דוחים את טענת התובעת כי מדובר לכאורה באפליה אסורה בין שווים, משהדבר לא הוכח על ידה.

לאור כל המקובץ, לא מצאנו כי יש ממש בטענה זו של התובעת על כן טענתה בעניין זה, נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לפיצויים מכוח הפרת חובת תום הלב וחוזה עבודה, וכן בגין התעמרות, ללא הוכחת נזק- דינם להידחות.

ביום 18.6.17 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, זו התביעה שבפנינו שעניינה דרישת התובע לקבלת שכר על פי מודל שכר בכירים (בשיעור של 60%) רטרואקטיבית מחודש ינואר 2011 וכפועל יוצא תשלום הפרישי שכר עד למועד להגשת התביעה (503,187 ₪) וכן ממועד הגשת התביעה, הפרשים לקופות פנסיה ופיצויים עד למועד להגשת התביעה (69,595 ₪) וכן ממועד הגשת התביעה, קרן הישתלמות עד למועד להגשת התביעה (37,725 ₪) וכן ממועד הגשת התביעה; ביטול החלטת הממונה מיום 12.3.14; פיצויים בגין אפליה והתנהגות פוגענית (50,000 ₪) וכן בגין עוגמת נפש (100,000 ₪).

ביום 22.5.17 הגישה החברה תביעה כנגד התובע על פי החלטת הממונה להשבת שכר פנסיוני חורג והוצאות נסיעה חריגות (בנכוי שעות נוספות) בסך כולל של 189,660 ₪ (סע"ש 45915-05-17).

לדבריה, בעקבות הבהרת הממונה נערכה בדיקה מקיפה ונימצא כי עקב טעות זניחה בחישוב שכרו זכאי הוא לתשלום נוסף בשיעור של כ-400 ₪ בחודש כאשר במקביל נמצא שלתובע משולמים גמולי הישתלמות ללא אישורים מתאימים ועל כן ביטלה זכאותו לגמולי הישתלמות עד להמצאת אישור הזכאות ועל כן נמצא כי ממועד יישום ההחלטה, התובע קיבל שכר ביתר כאשר לפנים משורת הדין, לא תבעה השבה של סכומים אלה.

...

משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע, באופן קבלת ההחלטה על ידי הממונה או כי ההחלטה עצמה נגועה באי סבירות או מידתיות - ודין טענות התובע והסעדים הנתבעים בגינם – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – תביעת התובע לחייב את החברה בהחלת מודל בכירים לגביו ותשלום הפרשי שכר וזכויות – נדחית.

לאור המסקנה שאליה הגעתי – נדחות גם תביעות התובע לפיצוי בגין אפליה פסולה, העסקה פוגענית ועוגמת נפש וכן לביטול החלטת הממונה.

תביעה זו עניינה עתירה לביטול החלטת הממונה על השכר לבחון מחדש את מבנה שכרו של התובע.

התובע טוען, כי הממונה לא נתן דעתו למידת ההסתמכות של התובע על שכרו וזאת אף בהתייחס לשהוי הרב בהפעלת הסמכות כלפיו; לא ערך בחינה עניינית ומעמיקה ולא השתית החלטתו על איסוף נתונים הנדרשים למתן ההחלטה ובכך חרג משיקול הדעת המוקנה לו. עוד טוען התובע, כי אישור הממונה היה תנאי להסכמתו לקבל על עצמו את התפקיד החדש ולו היה מובהר לו כי ייתכן והאשור יבוטל בדיעבד היה נותר בתפקידו הקודם.

בנסיבות אלה, לאור הזמן שחלף, מצבו האישי של התובע (כמפורט במסמכים שהובאו בפנינו), הסתמכותו של התובע על התשלומים שקבל כאשר מן הסתם כלכל צעדיו על בסיס שכר זה ועל כן דרישת ההשבה תשנה את מצבו לרעה, ובהיתחשב בתום ליבו של התובע, סברנו כי זה המקרה שבו מן הראוי לבטל את ההשבה הרטרואקטיבית (ראו בענין דומה ע"ע 39/99 אסרף – מדינת ישראל (1.11.2001); ראו גם ע"א 780/70 עריית ת"א - ספיר (26.9.1971) והחלטת הממונה בענין חובת ההשבה – בטלה.

...

אשר להפחתה של גובה התוספת האישית כתוצאה מגידול ברכיב הפרמיה – גם כאן אנו סבורים שהצדק עם הממונה.

לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי החלטת הממונה היתה נגועה בשיקולים זרים ודין טענה זו להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, אנו מורים כי תביעות התובע לביטול החלטת הממונה בכל הנוגע לתשלום שעות נוספות והפחתת התוספת האישית בשל הפרמיה – נדחות.

המדובר ב-4 תובעים אשר הגישו תובענות בחודש 5/20, במסגרתן ביקשו הם להורות על ביטול החלטת הממונה על השכר במשרד האוצר מיום 11.8.19, במסגרתה נקבע כי על הנתבעת 1 לתבוע מהעובדים תשלומים אשר שולמו בנגוד לדין (להלן: "הממונה על השכר" או "הממונה").

ארבעה תיקים נוספים משנת 2020 הם תביעות השבה שהוגשו כנגד אותם ארבעת עובדים בעקבות החלטת הממונה על השכר.

בפרשת מועלם סקר בית הדין הארצי לעבודה את הפסיקה בנושא, וקבע כדלהלן: "35. הינה כי כן, קיומם של תנאי שכר חורגים, יהיה מקורם ההסכמי אשר יהיה, אינו מקנה זכות לקבלת תשלומים בנגוד להוראות הדין (ע"ע 683/06 (ארצי) אבן ספיר – עריית תל אביב (27.9.2008), להלן – עניין אבן ספיר). החלטת הממונה על השכר בעיניין תנאי הפרישה של מועלם ניתנה, לפיכך, בסמכות וכדין.

...

לסיכום טענו התובעות 1 ו-3 כי הסתמכו לאורך השנים על המשכורת ששולמה להן, כך שההחלטה שלא לפטור אותן מההשבה חרגה ממתחם הסבירות.

לסיכום, טענו התובעים כי לא הובאו בחשבון שיקולי צדק, תום לב והסתמכות בקביעת חובת ההשבה.

גם ביחס לתובעת 3, מצאנו כי לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה.

מכל האמור לעיל, עולה כי לא נפל פגם בהחלטות הממונה בעניינם של התובעים, ויש להותירן על כנן.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעות להדחות.