ביום 28.9.22 הגישה התובעת תביעה לביטול החלטת הנתבע במסגרתו טענה כי היא אם עצמאית וכי הנתבע לא ערך בירור כנדרש ובכך נגרעו זכויותיה.
הנתבע טען, כי התובעת הסתירה מידע זה ולא דיווחה אודות ניהול משק בית משותף בנגוד לחובתה על פי חוק הבטחת הכנסה, התשנ"א- 1980, ובדין נתקבלה החלטת פקיד התביעות לשלילת הגימלה.
הנתבע מוסיף וטען, כי משהוכרו בני הזוג כידועים בציבור הועבר החוב לתיק הנכות הכללית של בן הזוג וקוזז מהקיצבה החודשית שאותה הוא מקבל.
הנתבע טוען, כי מימצאי החקירה מצביעים באופן חד משמעי שבני הזוג המשיכו לגור ביחד, בדיקה בדירה העלתה ממצאים של תמונות, בגדים, דברי קוסמטיקה, ציוד עגלה של תנוק, מסמכים של התובעת לרבות תעודת זהות והסכם שכירות עליו חתמו שני בני הזוג, ממצאים המצביעים על כך כי לא מדובר במקרה אלא בסימני מגורים באותה דירה תוך ניהול משק בית משותף עם ילד משותף.
הנתבע טוען, כי לא ייתכן שאדם שמפסיק לקבל גמלה לא פונה באופן מידי למוסד לביטוח לאומי או לבית הדין ושעקב פנייתה המאוחרת של התובעת, היתיישנה התביעה ודינה להדחות גם מהטעם הזה.
...
ביום 20.5.21 הודיע הנתבע לתובעת כי "על פי המידע שבידינו בהסתמך על החקירה והשימוע שקיימנו החלטנו להכיר בך וברפאל מאירט כבני זוג ידועים בציבור החל מ-1.6.20. מעמדכם כידועים בציבור נבחן על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי וכן על פי הגדרת "בני זוג" שבסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה.
מנגד טען הנתבע, כי דין תביעת התובעת להידחות מחמת התיישנות וזאת משהוגשה התביעה כשנה וארבעה חודשים לאחר מכתב הדחייה.
הנתבע טוען, כי לא ייתכן שאדם שמפסיק לקבל גמלה לא פונה באופן מידי למוסד לביטוח לאומי או לבית הדין ושעקב פנייתה המאוחרת של התובעת, התיישנה התביעה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.
על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.
