לפיכך, יש לבטל את החלטות הדחייה של הנתבע ולקבוע כי היתקיימו יחסי עובד ומעסיק, ובהתאם להורות לנתבע לשלם לתובעת את דמי הלידה וגמלת שמירת ההיריון המגיעות לה.
עיקר טענות הנתבע
הנתבע טען בכתב ההגנה, כי לא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה, וכי התובעת אינה עונה על הגדרת "עובד" כמשמעו בסעיף 1 לחוק.
יחד עם זאת, יש לבחון כאמור את מערכת היחסים בקפידה, בהתאם למכלול הראיות, ובהתאם להכריע בשאלה אם התובעת עונה להגדרת "עובד", וכתוצאה מכך, האם צברה תקופת אכשרה לצורך זכאות לתשלום דמי לידה, והאם היא עומדת ביתר תנאי הזכאות המנויים בחוק בתביעה לשמירת היריון.
...
מכל מקום, לא מצאנו בהיעדר העסקה המושתתת על חוזה עבודה כמו גם על אי תשלום זכויות סוציאליות שונות כדי לאיין את העסקתה של התובעת בחברה ולסווגה כסיוע משפחתי.
לפיכך, יש לדחות את התביעה לשמירת היריון בהתאם לסעיף 59 לחוק, מאחר שלידת התובעת אירעה ביום 1.7.17 ובכך לא צברה 30 ימים רצופים.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן שאנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לחברה בתקופה שבמחלוקת, כך שהתובעת הייתה בגדר "עובדת".
שכרה החודשי של התובעת בתקופה זו עמד ע"ס של 12,000 ₪ ברוטו - הוא השכר המופיע בתלושי השכר שהוגשו.
