תביעה לביטול החלטת ביטול זכאות לגמלת הבטחת הכנסה

ביום 29.2.16 הודיע הנתבע לתובע אודות החלטת הועדה, ולפיה הוחלט "לבטל חלק מחובך בסך של 26,335 ₪ על חשבון קצבת הבטחת הכנסה". ההליכים בבית הדין וטענות הצדדים בתביעתו בבית הדין טען התובע הן כנגד החלטת הנתבע לשלול את זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה לתקופה החל מחודש 1/2014 ועד לחודש 10/2015, והן כנגד החלטת הועדה לבטל רק 35% מסכום החוב שנוצר בעקבות שלילת זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה.

...

מנהל התחום המליץ על ביטול 50% מן החוב, וכך גם מנהל הסניף, אשר כתב את הדברים הבאים: "ממליץ על ביטול מחצית מהחוב לפחות, קיים מצב אבסורדי, מחד החוב לכאורה כדין ומאידך יש הגיון בטענות התובע. ראה הסבר של פקיד התביעות." בעוד שני בעלי תפקידים בכירים מצאו מקום להמליץ על הפחתת מחצית מן החוב לפחות, קבעה הוועדה כי יש להפחית את חובו של התובע תוך מחיקת 35% מן החוב המקורי תוך שנקבע בפרוטוקול הדיון כדלקמן: "החוב נוצר עקב אשמת החייב אשר העלים/הסתיר מידע... לאור מצבו הסוציו-אקונומי יש לבטל 35% מיתרת החוב". בנסיבות אלה, מצאנו ממש בטענותיו של התובע בכל הנוגע להעדר נימוק מטעם הוועדה לעניין שיעור ההפחתה מסכום החוב.

בעניין זה אנו סבורים כי לא נפל פגם, מאחר שהתובע פנה לוועדה בכתב, קודם שזו התכנסה ובכך למעשה ניתנה לו זכות הטיעון.

סוף דבר – אנו מורים על החזרת עניינו של התובע לוועדה, על מנת שתדון בעניינו, לאחר בחינת עמדת המלצות מנהל התחום ומנהל הסניף.

בדיון שהתקיים ביום 28.6.16, התברר כי התובעת הגיעה ללא מסמכים רלוואנטיים וכן כי עניין השלכות שימוש ברכב על הזכות לקבלת קצבת הבטחת הכנסה הונח לפתחו של בית הדין הארצי, שהיה צפוי לתת החלטה עקרונית בנושא.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהחלטת הנתבע בדבר שלילת גמלת הבטחת הכנסה שקבלה מחודש יוני 2006 ועד דצמבר 2011 מבוטלת, ובכלל זה מבוטל החוב שנוצר לתובעת עקב כך. מאחר שהתובעת היתה מיוצגת בהליך שבפנינו על ידי הסיוע המשפטי, איננו עושים צו להוצאות.

...

בנסיבות אלה, ובשים לב לכתב ההגנה שהגיש הנתבע, שאינו משתמע לשתי פנים, אנו מקבלים את טענת הרחבת החזית, וקובעים שהנתבע ויתר במסגרת התדיינות זו על טענות שהיו לו בעניין העלמת הכנסות.

מכאן, כי הלכת קרול חלה גם על המקרה שלפנינו, ומובילה למסקנה כי עצם העובדה שהאם תמכה בבת באמצעות מתן רשות לעשות שימוש בכרטיס האשראי שלה, לרבות כפי הנראה לעתים בהוצאות הקשורות לרכב, אינה צריכה להיות מובאת לחובתה של התובעת; חמישית התובעת נשאלה האם עשתה שימוש יומיומי ברכב, ותשובתה היתה ש"אני מסיעה את הילדים מדי פעם" (ע' 10, ש' 36), כשבחקירתה בפני חוקר הנתבע היא אישרה כי היא עושה שימוש יומיומי ברכב להסעת ילדיה למסגרות ולביצוע סידוריה האישיים (נ/6), וכי השימוש נעשה ברכב המאזדה שנרכש בשנת 2011 וקודם לכן ברכב שרכשה אמה מסוג ניסן אלמרה, מאז שנקנה ועד שנמכר.

עם זאת, בנסיבות העניין, ובפרט בהינתן שהתובעת הינה אם חד הורית המטפלת בארבעה ילדים, המתגוררת אצל אמה התומכת בה, לדעתנו יש להתייחס אל השימוש ברכב כאן כאל "תמיכה משפחתית", הבאה גדר הלכת קרול שאותה הזכרנו מעלה, וזאת להבדיל מ"בעלות פיקטיבית" של האם ברכב, שמסרה אותו לכל דבר ועניין לשימוש של הבת; ולבסוף הנתבע ביקש לשים דגש על העובדה שבבעלות האם היה רכב נוסף, שבו היתה נוהגת, אך בהינתן הראיות בדבר המשפחה המורחבת שנהגה לעשות שימוש ברכבים – לרבות נכדים (ראו דף 5 ש' 20 לחקירה נ/6, סעיף 6 לתצהיר התובעת, וכן עדות האם עמ' 4 ש' 7) לא מצאנו גם בכך כדי להוביל למסקנה ברורה שבפועל אפילו אחד מהרכבים היה בשימוש הבלעדי של התובעת, או שהיה לה עליו שליטה מלאה כבעלים.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהחלטת הנתבע בדבר שלילת גמלת הבטחת הכנסה שקיבלה מחודש יוני 2006 ועד דצמבר 2011 מבוטלת, ובכלל זה מבוטל החוב שנוצר לתובעת עקב כך. מאחר שהתובעת היתה מיוצגת בהליך שבפנינו על ידי הסיוע המשפטי, איננו עושים צו להוצאות.

כנגד מכתב זה הגיש בלל את תביעתו בתיק ב"ל 4590-12-17, בגדרה הוא עותר לביטול החלטת הנתבע לשלילת זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה שקבל, ובטול החוב שיצר לו הנתבע.

...

דיון והכרעה סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עובד כך: "עובד" – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן משפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות; במקרה בו מבקשים להוכיח כי קיימים יחסי עובד מעסיק למרות קשר משפחתי, על בית הדין לבחון בקפידה את הטענות: "הלכה פסוקה היא כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב." (עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.1.15; להלן – "עניין מדלסי") עוד נקבע בעניין מדלסי לעיל כי מערכת יחסים שבין עובד ומעסיק מבוססת על ביצוע עבודה תמורת תשלום שכר, שכן: "העומד בבסיס קיומם של יחסי עובד מעביד הינה התקשרות לביצוע עבודה תמורת שכר. בקביעת טיב הקשר שבין הצדדים נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, שכן יחסי עובד מעביד מטיבם מחייבים מתן תמורה עבור ביצוע עבודה". לאחר שבחנו את כלל חומר הראיות שהונח בפנינו, לא הרימו התובעים את הנטל לשכנענו כי בלל עבד בפועל אצל אחיו ואליד וכי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעסיק.

גם באשר להגדלת היקף המשרה ב- 1/17 העיד ואליד: "הוא פנה אלי, התחנן לעבוד עוד 3-4 שעות כדי לקבל הבטחת הכנסה שלו. היה עלי לחץ מאבי, אמי, אשתי. לא רציתי לתת לו, אבל ריחמתי עליו. זה אח שלי ואני רוצה לעזור לו. אם זה לא היה אח שלי לא הייתי נעתר לבקשה" התובע בלל העיד בעניין זה, בניגוד לאחיו ואליד, כי משרתו הוגדלה גם כי אחיו היה צריך (עמ' 8 לפרוטוקול).

אשר על כן, לא שוכנענו כי מדובר בענייננו ביחסי עובד מעסיק ולא בעזרה משפחתית גרידא ומשכך, דין התביעות להידחות.

בהתאם לקביעתו זו, דחה בית הדין את תביעתו של בלל לביטול החלטת המשיב לשלול את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה ביחס לתקופה בה שולמה לו השלמת הכנסה כעובד בשכר נמוך (ובשל כך היה לו פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה כדורש עבודה), וכן להורות על ביטול החוב שנוצר לו אצל המשיב בסכום של 54,457 ₪ בגין השלמת ההכנסה ששולמה לו שלא כדין.

...

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שבתיק ובתיק בית הדין האזורי, דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי וזאת לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

טענה זו בטעות יסודה שכן מה שנכתב הוא "אשר על כן לא שוכנענו כי מדובר ביחסי עובד מעסיק ולא בעזרה משפחתית גרידא ומשכך דין התביעות להידחות." (סעיף 26 לפסק הדין).

סוף דבר – הערעור נדחה.

נוכח כל המקובץ יתבקש בית הדין הנכבד לקבל את תביעת התובע לבטל את החלטת דחיית תביעתו, ולהורות לנתבע לבטל את מלוא החיובים שנוצרו כנגדו ולשלם לו את ההפרשים המגיעים לו בגין התקופה שנשללה שלא כדין.

הרכבים מושא ההחלטות לשלול רטרואקטיבית את גימלת הבטחת הכנסה של התובע ביחס לתקופות הרלוואנטיות לתביעה הנם רכב שברולט מאליבו מ.ר. 30-006-65 (להלן - רכב השברולט או השברולט) ורכב קיה מ.ר. 41-815-33 (להלן - רכב הקיה או הקיה).

הוצאות משפט - בנסיבותיו של תיק זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הבטחון הסוצאלי, החלטנו שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבע וזאת מאחר והגענו למסקנה כי התובע בעדותו לפנינו לא דיבר אמת, במיוחד בכל הקשור לשימוש שעשה ברכבם, וכי דוקא הגרסאות שמסר לחוקרי הנתבע ולפקידת התביעות, בטרם הבין שלא די בהעברת בעלות (גם אם רק ברשום) על הרכבים כדי שלא תשלל זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה, הן שהיו גרסאות אותנטיות ולא הגרסאות שמסר מאוחר יותר - במסגרת תצהירו ובמסגרת עדותו לפנינו וכן לנוכח העובדה שהתובע בחר שלא בצדק, לייחס לחוקרי הנתבע, אשר התרשמנו כי עשו עבודתם נאמנה, היתנהגות פסולה ולא ראויה.

...

לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל וחרף כל טענות התובע ובשים לב לטעם שמצאנו בכל טענות הנתבע, הרינו קובעות כי בדין שלל הנתבע מהתובע את גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי וביחס לתקופה שמחודש 7/15 ועד לחודש 11/17 וכן ביחס לתקופה שמחודש 2/18 ועד לחודש 10/18, עקב "שימוש קבוע ברכב". סוף דבר - התביעה נדחית.

הוצאות משפט - בנסיבותיו של תיק זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטנו שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבע וזאת מאחר והגענו למסקנה כי התובע בעדותו לפנינו לא דיבר אמת, במיוחד בכל הקשור לשימוש שעשה ברכבים, וכי דווקא הגרסאות שמסר לחוקרי הנתבע ולפקידת התביעות, בטרם הבין שלא די בהעברת בעלות (גם אם רק ברישום) על הרכבים כדי שלא תישלל זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, הן שהיו גרסאות אותנטיות ולא הגרסאות שמסר מאוחר יותר - במסגרת תצהירו ובמסגרת עדותו לפנינו וכן לנוכח העובדה שהתובע בחר שלא בצדק, לייחס לחוקרי הנתבע, אשר התרשמנו כי עשו עבודתם נאמנה, התנהגות פסולה ולא ראויה.

בנקודה זו נציין כי לטעמנו היה מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בסכום גבוה יותר אך החלטנו, להתחשב במצבו הכלכלי הנטען ולהעמיד את סכום ההוצאות על סכום נמוך משסברנו כי שורת הדין מחייבת.