תביעה לביטול החלטות המוסד לביטוח לאומי בדבר אי זכאות לדמי אבטלה

המוסד לביטוח לאומי המערער - פלונית המשיבה בפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון, נציג ציבור (מעסיקים) מר עמית שטרייט בשם המערער – עו"ד הילה שור בשם המשיב – עו"ד איתן ליברמן פסק דין (בנוסח מותר לפירסום) השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ; ב"ל 55919-03-16) אשר קיבל את תביעת המשיבה לתשלום דמי אבטלה.

העירעור שלפנינו נוגע למספר שאלות ובהן: מהו היום הקובע לענין הזכאות לדמי אבטלה לעובדת השוהה בחופשה ללא תשלום (להלן גם – חל"ת) על פי הסדר דיוני שנעשה בינה לבין מעסיקה במסגרת תביעה שהגישה המשיבה לביטול פיטוריה: האם המועד בו ניתן פסק הדין שאישר את פיטוריה שנתיים לאחר הגשת התביעה או שמא המועד בו יצאה לחל"ת. בכלל זה מתעוררות השאלות הנוגעות למיהו מובטל ומהי תקופת אכשרה.

ביום 23.11.2015 הודיע המוסד למשיבה כי היא איננה זכאית לדמי אבטלה.

במקרים אלה אין יחסי העבודה מגיעים לידי סיום, אלא נמצאים בסטאטוס של השעייה: "חופשה ללא תשלום אינה מוסדרת בחוק. מדובר בהסדר המקובל במקומות עבודה רבים, במיוחד בשרות הצבורי, ותוכנו נקבע על פי ההסדר הספציפי הנוהג בכל מקום עבודה. פסיקת בתי הדין לעבודה הכירה במוסד החל"ת ואיפיינה אותו כתקופה שבה מושעים יחסי העבודה (ע"ע 1225/00 יוסף מזרחי עריית ירושלים לא פורסם, ניתן ביום 20.6.03). עוד נפסק כי תקופת חל"ת אינה מצמיחה זכויות הקשורות בוותק (שם). חופשה ללא תשלום, כשמה כן היא: זוהי תקופה בה לא מתנתקים יחסי העבודה, אך אין היא מצמיחה זכויות כספיות, לא של שכר עבודה, לא של ותק ואף לא של צבירת זכויות לפנסיה והדברים ידועים. אכן, אפשר שבתקופת חל"ת יישמרו לעובד זכויות כאלה ואחרות, אך הדברים יכולים להיעשות רק מכוח ההסדר הנוהג במקום העבודה או מכוח הסדר אישי עם העובד." (הדגשות הוספו) (ע"ע (ארצי) 1619/04 שרף - רשות השידור עמ' 5-6 (21.03.2006)) ולמרות זאת, במקרה שבו יחסי העבודה מושעים ואף שאינם מגיעים לידי סיום, הזכות לדמי אבטלה עומדת למבוטח.

" (עב"ל (ארצי) 1083/04 המוסד לביטוח לאומי – דבש עמ' 4 (29.3.2005) אין חולק כי המוסד בחר להשוות בין מצבם של מבוטחים אשר יחסי העבודה בינם ובין מעסיקיהם הסתיימו ובין עובדים שנמצאים בחל"ת. עובד שהוצא לחל"ת בנגוד לרצונו יהיה זכאי לדמי אבטלה לאחר התאריך הקובע, זאת בדומה לעובד שפוטר מעבודתו, ואילו עובד שיצא לחל"ת מרצונו יכול להיות זכאי לדמי אבטלה רק לאחר 90 ימים מיום היציאה לחופשה ללא תשלום.

דמי האבטלה לא נועדו לגשר בין תקופת אי עבודה במהלכה המבוטח "הסתדר" ללא "מטה לחם" לבין המועד בו החליט הוא להיות דורש עבודה ולהזקק ל"מטה הלחם".

...

מוסיפה דעת המיעוט ומדגישה שלטעמה לו פנה העובד ב"זמן אמת" לתבוע דמי אבטלה "הייתה תביעתו בוודאי נדחית, ובדין הייתה נדחית". נזכיר כי במקרה שלפנינו, בגמר מיצוי החופשה השנתית לא שולמו למשיבה תשלומים כלשהם.

סוף דבר – עם כל ההבנה למצב אליו נקלעה המשיבה אין מנוס מקבלת הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל.

הנתבע דחה את תביעת התובע לתשלום דמי אבטלה בטענה שלא היתקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין בן אחותו - מר זידאן ח'אלד (להלן: מר ח'אלד) מחודש ינואר 2014 ועד לסוף חודש 5/2015.

] הנתבע שלח למר ח'אלד "שאלון לבדיקת יחסי עובד מעביד לצורך קביעת זכאות לדמי אבטלה". ביום 6.10.2015 הוחזר השאלון לנתבע לאחר שמולא על ידי מר ח'אלד[footnoteRef:2].

בית הדין התבקש לבטל את החלטת הנתבע מיום 11.3.2016 ולהורות על תשלום דמי האבטלה.

בעיניין גרוסקופף[footnoteRef:8] נקבעו מבחנים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעסיק לצורך דמי אבטלה, ואלו הם: [8: עב"ל (ארצי) 20187/97 המוסד לביטוח לאומי – גרוסקופף, (19.4.1999).

סוף דבר התביעה נדחית.

...

בנסיבות אלה, שוכנעתי שתלושי השכר שהגיש התובע, אינם אותנטיים ואינם משקפים תשלומים ששולמו לו עבור ביצוע עבודה.

עם זאת, במכתב הפיטורים לא פורטה סיבת הפיטורים ומעיון בתלושי השכר, הגם שלא שוכנענו באותנטיות שלהם, עולה שהתובע עבד בחודשיים האחרונים לעבודתו 25 ו-24 ימים, עובדה הסותרת את הטענה בדבר ירידה בהיקף העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.

עסקינן בעירעור על החלטת הנתבע, לפיה נדחתה תביעתו של התובע לתשלום דמי אבטלה, עקב כך שלא צבר תקופת אכשרה כנדרש על פי החוק.

הנתבע שוכר שירותים של משרדי עורכי דין גדולים ופרטיים, בעלות כספית הנאמדת במאות אלפי שקלים בשנה, והם מהוים גורם בעל השפעה לא מבוטלת על תוצאות ההליך.

ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הנה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06): 'בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הנה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה.

הדברים הגיעו לשיאם כשהתברר שהתובע הגיש תביעה לדמי אבטלה ביום 27.10.19, כשלטענתו הוא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

התובע נישאל אם קיבל זכויות סוציאליות בעבודתו בחברה, שאל לפשר הביטוי, וכשקיבל הסבר, השיב כי "הכל גולם בתלוש". כשנאמר לו שבתלוש אין דבר חוץ משכר, עיין בו והשיב "עניתי. אין לי מושג". למותר לציין, כי תלוש שכר אמור לשקף תשלום זכויות סוציאליות, ויש להניח כי התובע מבין את משמעות הדברים.

...

לפיכך, הנתבע ישלם לעד זה הוצאות בגובה 350 ש"ח בתוך 45 יום.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא עבד בחברה שבבעלות אחיו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2019.

לפיכך, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

ועדת הערר בראשות יו"ר הועדה עו"ד שלומי שלמה פרידמן, קבעה כדלקמן: "...בפנינו דו"ע שהיה פטור מלהתייצב בשירות התעסוקה כי שלחו לו פטור מהתייצבות. ואולם, דו"ע בכ"ז הגיע ללשכה (גם אם כדי למסור מסמכים לוועדה רפואית) ואז הוצעה לו עבודה לעבוד בניקיון – עבודה שהותרה ע"י ועדת כושר (מ 13.3.22). מרגע שדו"ע התייצב בשירות התעסוקה, מכל סיבה שהיא, מותר היה לשירות התעסוקה להציע לו עבודה. כיוון שהעבודה שהוצעה לדו"ע תיאמה את החלטת ועדת הכושר, הרי שסירוב של דו"ע לקבלה, הצדיקה את רישום הסרוב. לכן הערר נדחה." טענות הצדדים המערער בן 60, מוכר למערכת הפסיכיאטרית ומטופל תרופתית, הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 57% על רקע מחלתו הנפשית, סחרחורת, ליקויי ראיה, פגיעה אורטופדית ברגליים (הלוקס ולגוס), סכרת, אסטמה ועוד.

עקב סרוב המערער להפניה נדחתה תביעתו להבטחת הכנסה בגין החודשים 2/22 – 3/22 כולל.

המערער מבקש להורות על ביטול הסרוב שנירשם לו ע"י המשיב וליידע את המוסד לביטוח לאומי בדבר זכאותו להבטחת הכנסה בגין חודשי הסרוב כדורש עבודה שהתייצב.

בדב"ע 1061/04 אריה זוהר - שירות התעסוקה, 14.10.04 נאמר: "אדם התובע דמי אבטלה חייב לעמוד בדרישות החוק הקובעות את זכאותו. תנאי בסיסי לזכאות לדמי אבטלה הוא נכונותו של דורש העבודה לבצע "עבודה מתאימה" ויכולתו הגופנית לכך.

מן הכלל אל הפרט באשר לטענת המערער כי יש לבטל את רישום הסרוב מאחר שההפניה נעשתה ביום אשר אינו יום התייצבותו וכי מדובר בתקופת קורונה, אשר במהלכה לא נידרש להתייצב בחודשים פב'-מרץ והוא הגיע רק כדי למסור מסמכים; בהתאם לנוהל רישום ותעוד דורש עבודה מס' 10.2.1.3 דורש עבודה - מתייצב שבועי - המגיע ביום התייצבות שאינו שלו, המתאם יוכל לבצע את הטיפול השוטף בו: ואילו ביחס למתייצב חודשי, מצוין במפורש, כי יש להפנותו להגיע בשבוע ההתייצבות אליו הוא משויך ולרשום לו התייצבות: יחד עם זאת, בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סרוב מס' 30.25.01 מובהר, כי ניתן להציע עבודה לדו"ע בין אם בעת התייצבות או בפנייה טלפונית בה נידרש דורש העבודה להגיע ללשכה, אף שלא ביום התייצבותו הקבוע: לפיכך, אינני מקבל את טענת המערער בדבר אי הרלבנטיות של הצעת העבודה רק מאחר שהופנה שלא במועד אליו זומן להתייצבות בלישכת התעסוקה.

...

מן הכלל אל הפרט באשר לטענת המערער כי יש לבטל את רישום הסירוב מאחר שההפניה נעשתה ביום אשר אינו יום התייצבותו וכי מדובר בתקופת קורונה, אשר במהלכה לא נדרש להתייצב בחודשים פב'-מרץ והוא הגיע רק כדי למסור מסמכים; בהתאם לנוהל רישום ותיעוד דורש עבודה מס' 10.2.1.3 דורש עבודה - מתייצב שבועי - המגיע ביום התייצבות שאינו שלו, המתאם יוכל לבצע את הטיפול השוטף בו: ואילו ביחס למתייצב חודשי, מצוין במפורש, כי יש להפנותו להגיע בשבוע ההתייצבות אליו הוא משויך ולרשום לו התייצבות: יחד עם זאת, בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי ניתן להציע עבודה לדו"ע בין אם בעת התייצבות או בפנייה טלפונית בה נדרש דורש העבודה להגיע ללשכה, אף שלא ביום התייצבותו הקבוע: לפיכך, אינני מקבל את טענת המערער בדבר אי הרלבנטיות של הצעת העבודה רק מאחר שהופנה שלא במועד אליו זומן להתייצבות בלשכת התעסוקה.

טענה נוספת של המערער היא שהעבודה אליה הופנה אינה הולמת את נכויותיו ומגבלותיו אשר נקבעו ע"י ועדת כושר מיום 28.11.21 וכמו כן הועדה לא נימקה את החלטתה וזאת בניגוד לס' 5(א)(3) לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים), התשי"ט-1959; בהתאם לנוהל השמה לעבודה מתאימה ורישום סירוב מס' 30.25.01 מובהר, כי "על פקיד ההשמה לקבל החלטה בדבר רישום הסירוב בהתאם לנתונים שהיו קיימים בעת קיום הראיון עם המעסיק". בענייננו, אין מחלוקת כי במועד ההפניה מיום 23.2.22 המערער היה עדיין תחת בירור רפואי עפ"י החלטת ועדת כושר מיום 28.11.21 ולכן אני סבור שבמועד ההפניה לא היה אישור המאפשר להפנות את המערער לעבודות ניקיון, שכן נרשם במפורש שיש למערער הגבלה על דרכי הנשימה "ללא אבק ועשן רב וריחות חריפים" ואבהיר, כי בעבודת ניקיון יש את שני הדברים גם יחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.

מונחת לפנינו תביעה נגד החלטות המוסד לביטוח לאומי שקבעו כי התובע אינו זכאי לדמי אבטלה (בשתי תביעות שונות), היות שאינו עונה על הגדרת עובד בחוק.

מהצד השני, בשל שמדובר בקירבת מישפחה ברקע הדברים, אפשר שלא כל סממני יחסי העבודה יתקיימו, ראו עב"ל (ארצי) 59047-10-13 רחל מדלסי - המוסד לביטוח לאומי (20.01.2015) ואלו הם המבחנים – אם תפקיד העובד היה בליבת האירגון, באם הפסיק לעבוד האם הועסק אחר במקומו, אם עובדים נוספים מבצעים תפקידו, אם זהו מקום העבודה היחיד של העובד, כיצד ראה עצמו העובד במערכת היחסים, מי אחראי על קבלת העובד לעבודה ומי אחראי על הפיטורים, קביעת סדר היום, רישום נוכחות וכן הלאה; לצד מבחנים אלו, נבחן את התמורה בעד העבודה – שכרו הנטען של העובד, ואם אכן שולם שכרו בפועל.

המעסיק שילם עבור התובע דמי ביטוח כשכיר וזה היה הסטאטוס שבו עבד בפועל, לפיכך מצאנו כי שלילת זכאותו לדמי אבטלה בחודשים מרץ עד מאי 2020 מוטעית ועל הנתבע לבטל את החוב שיצר לתובע בגין תקופה זו. לגבי התביעה האחרונה מאוקטובר 2021, אנו קובעים כי התובע אכן עונה על הגדרת עובד אצל המעסיקה.

...

בסיכומו של דבר, התרשמנו שהתובע אכן עבד כפי שהוכח בפועל מהראיות הרבות שהציג ומהעד שהעיד לטובתו.

בסופו של דבר, התובע עבד אצל אביו, כדי לפרנס את משפחתו, היה חלק חיוני במחלקת מכירות במוסך.

המעסיק שילם עבור התובע דמי ביטוח כשכיר וזה היה הסטטוס שבו עבד בפועל, לפיכך מצאנו כי שלילת זכאותו לדמי אבטלה בחודשים מרץ עד מאי 2020 מוטעית ועל הנתבע לבטל את החוב שיצר לתובע בגין תקופה זו. לגבי התביעה האחרונה מאוקטובר 2021, אנו קובעים כי התובע אכן עונה על הגדרת עובד אצל המעסיקה.