הנידרש לנדון
המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן- חוק הפלת"ד) וזאת בשל ניזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25.5.16.
בחוות הדעת שהוגשה ע"י המומחה האורתופדי שמונה ע"י בית המשפט נקבע כי לא נותרה למשיבה כל נכות אורתופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה, עוד הוסיף המומחה וקבע כי –
"ע"פ החומר הרפואי שהועמד לרשותי לא התפתח חסר נורולוגי או הפרעה תפקודית...בבדיקתי ביום 24.5.19 לא נמצא חוסר נורולוגי או הפרעה תפקודית".
מתוך שכך, פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לעיון מחדש בהחלטתו למינוי מומחה בתחום הנורולוגי מיום 4.3.19, לביטול המינוי ולחלופין להשתת עלות שכ"ט לכתפי המשיבה, וזאת נוכח קביעתו של מומחה בית המשפט ממנה עולה, לכאורה, כי לא נותרה למשיבה אף נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה וכי אין בתעוד הרפואי ראשית ראיה לנכות נוירולוגית, בנגוד לסברתו הראשונית של בית משפט קמא.
הלכה משכבר היא, כי בית המשפט ייעתר לבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטת ביניים במקרים נדירים, כאשר הבקשה מבוססת על שינוי נסיבות ועובדות חדשות שארעו לאחר מועד מתן ההחלטה, ורק כאשר בית המשפט משוכנע כי מוצדק שיעיין מחדש בהחלטתו נוכח הנסיבות החדשות (ראו, כדוגמה, עמ (ת"א) 45043-10-15 אירד תדלוקים בע"נ נ' מס הכנסה-פקיד שומה תל אביב 3 (2017)).
בנידון מצא בית המשפט, אחר שעיין בבקשת המבקשת, כי אין מקום לבטל המינוי נוכח התעוד הרפואי שהוצג לפניו מלכתחילה ואשר נמצאה בו ראשית ראיה לקיומה של נכות, העובדה שמומחה שאינו מומחה בתחום הנורולוגי שלל קיומו של "חסר נורולוגי", אין בה לאיין בהכרח את מסקנתו הראשונית של בית המשפט לפיה יש בתעוד הרפואי ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום זה, מעת שנמצאה ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הנורולוגי ראוי שהדבר יבחן ע"י מומחה שזה תחום התמחותו וכפי שהבהיר בית משפט קמא, היה וימצא כי לא נותרה נכות ישקול חיוב המשיבה בתשלום שכ"ט המומחה (לעניין הצורך בירור סוגיית הנכות ע"י מומחה האמון על התחום בו נידרש בירור הנכות ראו, כדוגמה, רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי, (2013)); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' פלוני (2016)).
...
כך מצאנו, כדוגמה, בע"א 8513/12 שלמה אברהם נ. עילית חברה לביטוח בע"מ (2013) -
"מאחר שעל פי חוק הפיצויים אין לתובע אפשרות להוכיח עניין שברפואה בדרך אחרת, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בבואו לדחות את עמדתו של המומחה שמינה, באשר בכך נשללה מהתובע האפשרות להוכיח את נכותו. זאת, בהיקש להלכה לפיה החלטה שלא למנות מומחה רפואי עומדת לביקורת קפדנית של בית המשפט של ערעור, יותר מהחלטה למנות מומחה רפואי" (ועוד ראו לעניין זה - רע"א 7135/11 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ. מלכי מירב (2012) וכן בספרו של א. ריבלין תאונת הדרכים (מהדורה רביעית, 2012) 651).
כך מצאנו, כדוגמה, בעניין רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חב' לביטוח בע"מ (2013) -
" ...זאת ועוד - נפסק כי בית-המשפט עשוי להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לבין התאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים, כשבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (וראו גם - רע"א 350/11 צ'פני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2011)".
בנדון אומנם סבר המומחה אורטופדי כי לא קיימת ראיה ל"חסר נוירולוגי" ואולם אין בדבר לשלול קיומה של נכות נוירלוגית וזאת בהתייחס, בין השאר, לתלונות המשיבה על כאבי ראש חזקים ובלתי פוסקים וכיוצ"ב, עניין שראוי שיבחן על ידי מומחה בתחום הנוירולוגי דווקא.
בנדון, הבהיר בית המשפט כי לתוצאות חוות הדעת תהיינה השלכה לעניין הגורם המשלם בסופו של יום ומתוך שכך אין עסקינן בהחלטה חריגה המצריכה את התערבות ערכאת הערעור בעניינה כבכר בשלב זה.
סוף דבר - הבקשה נדחית.