תביעה לביטול דוחות חניה, פיצוי בגין עיקול והוצאת לשון הרע

לדברי הנתבעת, מהות התביעה דנן, הנה ביטול דו"ח החניה והשבת הסכום ששילם התובע לידיו וכן תשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, על פי הנטען, בגין היתנהלות הנתבעת מולו.

שנית, רכיב התביעה שעניינו הוצאת לשון הרע, כלל לא הוכח.

קריאת דו"ח עיקול המיטלטלין מיום 14.10.07 לא מלמדת על קיומו של ארוע חריג בעיצומו של הליך הגביה.

...

ועתה לגופם של דברים: לא הוכח לי, ולא שוכנעתי, מן המסמכים שהציגה הנתבעת לעיוני, כי במהלך התקופה שבין התאריך הקובע, 28.8.98 (התאריך בו הפך הקנס לפסק דין חלוט) ועד ליום 18.2.02, קרי, במשך שלוש וחצי שנים, שלחה הנתבעת אל התובע דרישות תשלום תקופתיות.

אני דוחה את רכיב התביעה הנזכר בסעיף 6.3 לכתב התביעה.

הנה כי כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה הקטן בלבד, כאמור בסעיף 28 לפסק הדין.

התובע הגיש תביעה קטנה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מנסיונות הנתבעת - עריית רמת גן - לגבות קנסות בגין חמישה דו"חות חניה שניתנו בין השנים 1998 ל-2002.

לדברי התובע, הליכי הגביה בהם נקטה הנתבעת, ביניהם הטלת עיקולים שונים, גרמו לו נזק – פגיעה בשמו הטוב, עוגמת נפש, הוצאת לשון הרע, ובזבוז זמן.

הינה כי כן, ביטול של חזקת המצאה כדין בדואר בהליכי גביית מינהלית של קנסות יפגע קשות באפשרותה של הרשות "לאפס" את תקופת ההתיישנות גם כאשר נשלחות לחייב דרישת תשלום, וכפועל יוצא לגבות קנסות בחלוף שלוש שנים מעת שהקנס הפך לחלוט )נזכיר במאמר מוסגר כי זוהי תקופה הקצרה במידה משמעותית מתקופת ההתיישנות של עילת תביעה כספית 7 שנים לפי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח(1958-, לא כל שכן מתקופת ההתיישנות של פסק דין כספי 25 שנים לפי סעיף 21 לאותו חוק.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של ענין דין טענות התובע להידחות, זאת מן הטעם שהעונש בגין העבירות לא התיישן.

סוף דבר, התביעה נדחית.

רקע תביעת פיצויים בשל קנס בגין חניה שלא כדין, שהוטל על רכב של חברת השכרה, אשר הושכר לחברה אחרת.

לאחר ניסיונות גבייה רשלניים ופוגעניים שנמשכו לא פחות מ- 18 שנים, שבוצעו על-ידי הערייה ועל-ידי "פרנקל את קורן" חברת עורכי דין (להלן: "חברת הגבייה"), ולאחר שהתובע עשה כל שביכולתו להיתמודד מול הנתבעים, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה לבטל את הדו"ח. על פי התביעה, הנתבעות פעלו ברשלנות, תוך הפרת חובה חקוקה, ופגעו בשמו הטוב של התובע.

עוד טען התובע להוצאת לשון הרע מצד הערייה וחברת הגבייה בכך שעיקלו את חשבון הבנק שלו, ושלחו מעקלים לביתו.

פיצוי בגין נזק לא ממוני, לרבות עוגמת נפש ובגין לשון הרע.

...

עוד יצוין בשולי הדברים כי לא שוכנעתי כי יש למחוק את כתב ההגנה של חברת הגבייה בשל העדר צירוף תצהיר או את החלקים מהתצהירים אשר עתר ב"כ התובע למחיקתם בסיכומיו.

סוף דבר אשר על-כן, אני פוסק כי הנתבעות 1-2, עיריית פתח תקווה ו"פרנקל את קורן חברת עורכי-דין", ישלמו ביחד ולחוד לתובע סך של 20,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט (הוצאות תמלול, צילום וכו' בסך 500 ₪ וכן אגרות).

התביעה נגד חברת דומיקאר נדחית.

זוהי תביעה לפצוי בגין "לשון הרע". על חשבון הבנק של התובע הטילה הנתבעת עיקול, ובכך לטענתו עוולה כלפיו בהוצאת לשון הרע.

ביום 06.01.2020 השיבה לתובע מנהלת אגף החנייה מטעם הנתבעת, גב' יולנדה פרגר (להלן:"גב' פרגר") כך: "... קיבלנו (ממך) שיק בנקאי בסך 1,000 ₪ אשר היוה תשלום חלקי של החוב. לכן המשכנו את הליכי הגבייה כסדרם ובחודש נובמבר 2019 הטלנו עיקול בחשבון הבנק שלך. נעדכן אותך, כי לחובתך דו"ח נוסף שמספרו 83895862. בית המשפט שלח אליך הזמנה לדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו. משלא התייצבת, שפט אותך בהיעדר והטיל עליך קנס הקבוע בחוק. הזמנה לדיון והודעה על גזר הדין נשלחו אליך בדואר רשום לכתובתך המעודכנת. משלא שולם החוב, הרי שהועבר למשרדינו לצורך גבייתו בלבד.

ביום 21.01.2020 פנה התובע לגב' פרגר בדרישה נוספת לביטול הליכי הגביה, תוך צירוף קבלה ממחלקת החנייה מיום 21.06.2007, המעידה לטענתו על תשלום כל הקנסות שצבר בתחומי הנתבעת – ששולמו ביום 21.06.2007 אחרי שהתייצב במחלקת החנייה (נספח ד, נספח ד'1, לכתב התביעה).

...

אני קובע שהתובע לא עמד בנטל זה. מעדותו התרשמתי שהינו "עד מעוניין" שלא ניתן לסמוך על דבריו, והוא לא הביא ראיות חיצוניות בעלות משקל שאמורות להיות בידיו, שיחזקו את משקל עדותו כנגד גרסת הנתבעת.

אשר על כל אלה אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 2000 ₪ בתוך 30 יום.

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה בסך של 7,764 ₪, פיצוי בגין עיקולים שהטילה הנתבעת על חשבון הבנק שלו ובגין לשון הרע והוצאת דיבה שנגרמו לו כתוצאה מעיקולים אלו.

כן ביקש כי בית המשפט יקבע, כי הנתבעת מנועה מלהטיל עליו עיקולים מחמת חובות ו/או קנסות בגין דו"חות חניה מוכחשים, מחמת היתיישנות, וכן כי בית המשפט יורה על הסרת העיקולים.

כך נקבע לעניין זה בע"א 8080/99 וקס נ' עריית תל אביב [5.12.2005]: "בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוואנטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בנגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". בע"א (ת"א) 3758/06 שאוליאן נ' חורש [19.2.2008] נקבע, כי דרך המלך הנה קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים בנוגע לקיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות מושא התביעה.

...

כך נקבע לעניין זה בע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב [5.12.2005]: "בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". בע"א (ת"א) 3758/06 שאוליאן נ' חורש [19.2.2008] נקבע, כי דרך המלך הינה קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים בנוגע לקיומם, תוקפם והתיישנותם של הדו"חות מושא התביעה.

החלטתו של בית המשפט המחוזי אושרה על ידי בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת ע' ארבל (רע"א 2747/08 שאוליאן ואח' נ' חורש ואח' [21.8.2008]), בו נקבע: "ראשית יש לומר, כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי הקיים ועם הפסיקה הרלוונטית. בעניין וקס, קבע בית משפט זה כי תביעות אשר עניינן תקיפת חוקיות הקנסות הינן למעשה השגות על הרשעה פלילית, אשר מקומן אינו בהליך אזרחי." כן ראה ת"ק (חיפה) 53534-02-14 הנדל נ' עירית קרית מוצקין [13.11.2014; ת"ק (תל אביב יפו) 1967-02-16 סעדה נ' עירית חולון [22.5.2016]; ת"ק (תל אביב יפו) 63237-07-19 בן אהרון נ' עירית בת ים ואח' [24.11.2019].

סיכומו של דבר: בקשת הנתבעת מתקבלת, ואני מורה על דחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית, מתוקף סמכותי לפי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.