תביעה לביטוח לאומי בגין החמרת התקפי אפילפסיה

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 36961-12-19 גלר נ' המוסד לביטוח לאומי בפני כבוד השופט משה טוינה המערערת מירי גלר ע"י ב"כ ד"ר אמיר קמינצקי עו"ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד פסק דין

בהחלטתה מחודש מאי 2017 דחתה הועדה את טענת המערערת לקשר סיבתי בין הפגיעה הנפשית עליה התלוננה לבין התאונה (בהסתמך על חוות דעת של יועץ); וקיבלה את חוות הדעת של היועץ הנורולוגי שלפייה: "היועץ עיין במסמכים שהוגשו בשנת 2015 ונבדקה 4 פעמים אצל ד"ר פרקש 25/6/15 מציין שני התקפים אפילפטיים 3 חודשים ב- 10/15 מציין ד"ר פרקש שהתובעת מוסרת על החמרה במארועות לאחרונה 2-3 בחודש. גם ב- 11/15 אין היתייחסות להתקפים למעט אמירה שאין ... והפניה EEG. בחודש 12/15 מתלוננת על בילבול, הפרעות היתמצאות, אין היתייחסות להתקף אפילפטי. ב... מציין החרפה בהתקפים בזמן וסת. עברה ניתוח שרוול. אין היתייחסות להתקפים אפילפטיים מעבר לכך. ב- 08/16 מציין שההתקף האחרון לפני שבועיים. ד"ר פרקש רופא מטפל ערך חוו"ד פרטית ומציין שמדובר 2-4 בחודש. ההתקפים אותם מתארת המערערת ובעלה, הם מסוג... על פי הגדרת סעיף 30(5) ונכותה על פי מספר ההתקפים המאקסימאלי העולה מחוו"ד הנה 20% כפי שנקבע בעבר. אין החמרה נוירולוגית במצב. (הדגשה שלי - ט.מ)" על ההחלטה מחודש מאי 2017 הוגש ערעור לבית הדין אשר התברר בהליך שמספרו ב"ל 15520-07-17.

ביום ה- 23.6.2019 היתקיימה הישיבה הנוספת שבסיומה סיכם היועץ הפסיכיאטרי את עמדתו כך: "בהמשך לדיון הקודם, הועדה עיינה מחדש במסמכים הרפואיים הפסיכיאטריים. הועדה כפי שציינה בדיון קודם, לא מצאה מסמכים פסיכיאטריים בסמוך לארוע, גם פנייתה לטפול פס' היה לאחר מספר שנים (2005), וגם מאז הייתה בטיפול במעקב לסירוגין. הועדה עיינה במכתבים מ- 20/5 ו- 2016 כולל חוו"ד ד"ר פרנקל שמציינת שהמערערת סובלת מהפרעת חרדה מוכללת, עם אפשרות של אלמנטים PTSD חלקיים, הערכה של תחילת התסמינים הפסיכופתלוגיים, מתבססת על פרטים שהמערערת ומשפחתה מסרו ולכן הם ברמה השערתית. קיימת אפשרות שפנייתה לאחר מספר שנים היא בעקבות החמרה של תסמינים קלים מאוד שהיו קודם לתאונה ולכן הועדה קובעת תש"ס מאחר שלפני הארוע הנידון המערערת לא הייתה בכל היתערבות טיפולית בבריאות הנפש ותפקודה היה תקין. הועדה קובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)2 עם איבחנה של הפרעת חרדה. " ביום 7.8.2019 היתכנסה הועדה מושא העירעור בשנית בעיניינה של המערערת לישיבה בה אימצה את עמדת היועץ הפסיכיאטרי ודנה בתלונות המערערת במישור הנורולוגי.

העידר הלימה הבא לביטוי בהכרת היועץ לפיה כל הנכות הנפשית מקורה בתאונה, ובהחלטתו של אותו יועץ עצמו שהכיר למערערת בנכות נפשית של 40% במסגרת תביעת המערערת בענף נכות כללית מיום ה- 12.6.2019.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובתגובת המשיב מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו המופנה לטענות במישור הנפשי מהנימוקים שלהלן: כמצוין לעיל, התכנסה הוועדה מושא הערעור מכוח הוראות פסק דין מחזיר ומכאן שסמכויותיה של הוועדה מוגבלות להוראות פסק הדין המחזיר.

לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל בהיבט הנפשי כדלקמן: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית את שיעור הנכות שיש להכיר למערערת בתחום הנפשי, בשים לב לקריטריונים לקביעת הנכות כאמור בסעיפי הליקוי הרלוונטיים.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 23484-01-16 03 יוני 2020 כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) – גב' אהובה מטסרו נציג ציבור (מעסיקים) - מר יונה לוי התובעת ברטה אברהם, ת.ז 047408265 יורשת המנוח אברהם ארנסטין ז"ל ע"י ב"כ עו"ד פואד ס. דאוד הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י הלישכה המשפטית חיפה פסק דין

לפנינו תביעת היורשת של מר ארנסטין אברהם ז"ל (להלן – המנוח) להכיר בארוע נפילה מיום 14.9.2014 ולחבלה בראש ופרכוסים שנגרמו למנוח כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן – החוק).

האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי האמור לבין הארוע התאונתי אשר תואר בעובדות המקרה? לא, אין קשר סיבתי בין הארוע (נפילה מסולם) וההתקף האפילפטי שעבר החולה בתאריך 14.9.14.

...

מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה בהתבסס על חוות דעת המומחה אשר שלל קיומו של קשר סיבתי רפואי בין אירוע הנפילה מהסולם לבין ההתקף האפילפטי בו לקה המנוח.

עוד טען ב"כ הנתבע כי לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר בתיק ויש לדחות את בקשת ב"כ התובע.

לענייננו, לא שוכנענו כי התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקים מינוי מומחה אחר.

המומחה ביסס ועיגן את מסקנותיה על העובדות והחומר הרפואי שהוצגו בפניו ולא שוכנענו כי המומחה חרג מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, או היה נעול בדעתו.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל – התביעה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו 28 מאי 2014 ת"א 172455-09 חביב נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח בפני כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר תובע 1. בן ציון חביב נתבעת 1. הפו"ל- חברה לביטוח בע"מ פסק דין

הפגיעה בראשו הותירה בועדה המל"ל רושם עז כי היא גרמה להחמרה ולעלייה בתדירות התקפי האפילפסיה באופן משמעותי ועל כן הפעילה הועדה את תקנה 15.

על אף כי קביעה זו אינה ראיה מחייבת, לא ניתן להיתעלם כי נכותו הרפואית עלתה משעור של 10% לשעור של 30% עקב החמרה במחלת האפילפסיה.

עם זאת סבורני כי בעשותה כן לא התחשבה הנתבעת גם בתוספת התשר והתקדמות עתידית ועל כן יש מקום להוסיף מעט לחישוב זה. באשר לתוספת התשר, על כך נכתב לא אחת כי מדובר בתוספת ידועה עם קושי בכימותה: "אכן, נסיון החיים מלמד כי ניתן תשר, וגם כי קשה מאוד למצוא מתן קבלות לתשלומי תשר, ובית המשפט בתוך עמו הוא יושב. אך אסמכתות לרשימת התשר יכלו לשמש, למשל, הצהרה למס הכנסה או לביטוח לאומי" (ראה ע"א 1093/07 שושנה בכר נ' אברהם פוקמן פורסם בנבו).

...

עם זאת סבורני כי בעשותה כן לא התחשבה הנתבעת גם בתוספת התשר והתקדמות עתידית ועל כן יש מקום להוסיף מעט לחישוב זה. באשר לתוספת התשר, על כך נכתב לא אחת כי מדובר בתוספת ידועה עם קושי בכימותה: "אכן, נסיון החיים מלמד כי ניתן תשר, וגם כי קשה מאוד למצוא מתן קבלות לתשלומי תשר, ובית המשפט בתוך עמו הוא יושב. אך אסמכתאות לרשימת התשר יכלו לשמש, למשל, הצהרה למס הכנסה או לביטוח לאומי" (ראה ע"א 1093/07 שושנה בכר נ' אברהם פוקמן פורסם בנבו).

ועל כן לא שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרת הזולת עקב התאונה.

משכך אני סבור כי מדובר ברכב בשירות מעביד השוללת את זכאותו של התובע לרבע מסך התביעה, בהיות התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל. סוף דבר: דין התביעה להידחות.

לדעתו של פרופ' מנחם שדה, בעקבות התאונה השלישית נכותו של התובע, בגין ההתקפים האפילפטיים, עלתה מ-30% ל-50%, לפי סעיף 30(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי.

המומחה השיקומי, ד"ר עצמון צור, קבע בחוות דעתו מיום 25/04/04, כי התובע נידרש להסעה במונית מיוחדת לכל הטיפולים שיידרשו עבורו וכן למפעל המוגן, במידה ויצליח להישתלב בו. מאוחר יותר ולאחר שחוסר היציבות של התובע החמיר, קבע ד"ר עצמון צור בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 10/04/09, כי התובע נידרש לכסא גלגלים וכי יש להעמיד לרשותו רכב או מונית מרווחים, המאפשרים הכנסת התובע לרכב כשהוא ישוב בעגלת הנכים שלו, כאשר לעמדתו של ד"ר עצמון צור, רכב מסוג VAN עשוי להתאים למטרה זו. התובע הוכר ביום 13/05/08 כמוגבל בניידות על ידי משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 100%.

התאונה השנייה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל כן זכאי התובע לכסוי מלוא הוצאותיו הרפואיות והשיקומיות, בין באמצעות המוסד לביטוח לאומי ובין באמצעות קופת החולים בה חבר (סעיפים 68-89 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), והתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994).

הילכת בית המשפט העליון, בע"א 6935/99, קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3), 599, שרירה וקיימת, על אף ביקורות שהושמעו כנגדה, ובפרט בנסיבות אלה, שמשמעותה הכלכלית של טענת התובעים, לאור קיצור תוחלת החיים הקצרה, הנה זניחה, אין זה המקום שבית משפט זה יסטה מהלכה זו. לאור כל האמור ולאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסך נזקיו של התובע, עולה כי תביעתו של התובע בגין התאונה השנייה דינה להיבלע.

...

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, זכאי התובע לפיצוי כדלקמן: בגין פגיעתו בתאונה הראשונה מיום 08/07/98, זכאי התובע לפיצוי מהנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, בסך של 100,000 ₪.

הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 258,000 ₪, בגין תביעת התובעת כמיטיבה, ובתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התובעים ישלמו, ביחד ולחוד, לנתבעת 3 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪.

עוד טוען המערער כי סבל מחסך שינה ועייפות תמידית נוכח העבודה הקבועה במשמרות לילה, שכן לא הצליח להשלים את שעות השינה במהלך היום, כאשר חסך שינה מוכר אף הוא כטריגר משמעותי להתפרצות אפילפסיה (כפי שקבעה במפורש מומחית רפואית בתיק ב"ל (איזורי חיפה) 13261-08-17 פלוני - המוסד לביטוח לאומי (3.12.9), אם כי יצוין שבהמשך נדחתה התביעה על אף קביעה זו של המומחית ונדחה גם העירעור על כך, כפי שיפורט להלן).

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתשמע דעתי, העירעור יתקבל כמפורט להלן: התיק יוחזר לבית הדין האיזורי לצורך מינוי מומחה רפואי (נורולוג), לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המערער - הן אלה הקשורים לעבודת לילה קבועה, הן אלה הקשורים לצפייה רצופה במסך מחשב והן היצטברותם של תנאים אלה - לבין גרימה, התפרצות או החמרה של מחלת האפילפסיה.

אשר לטענה הנוגעת לצפייה במחשב הרי שבית הדין האיזורי קבע בסעיף 18 לפסק דינו "מהראיות שהובאו בפני לא עלה כי מסך המחשב ששמש את התובע לא היה תקין או כי ריצד או היבהב". בשים לב לקביעה עובדתית זו; העידר טענה למנגנון פגיעה הנובע מצפייה במחשב (כשהמערער המשיך בעבודתו זו במשמרות בוקר בלבד גם לאחר שני ההתקפים האפילפטיים באישור רופאיו); ומשטענה זו לא היתה העיקרית – לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האיזורי.

...

נציג ציבור (עובדים) מר אמיר ירון אני מצטרף לדעתה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפיה יש לקבל את הערעור.

  נציג ציבור (מעסיקים) מר דן חן אני מצטרף לחוות דעתם של השופטת חני אופק גנדלר והשופט רועי פוליאק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר בהתאם לחוות דעתה של השופטת חני אופק גנדלר אליה הצטרפו השופט רועי פוליאק ונציג הציבור מר דן חן, ובניגוד לעמדתם החולקת של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציג הציבור מר אמיר ירון, הערעור נדחה.