תביעה לאפשרות עלייה לטיסה לאחר הגעה באיחור

לאחר מכן הונחו הנוסעים להגיע לשער העלייה למטוס בשלישית בשעה 14:30, אלא שמאחר שהתובע חש ברע החליטו התובעים שלא לעלות לטיסה וחזרו לביתם.

יש לקבל הטענה כבר בשלב זה. עיון בכתב התביעה וטענות התובעים מעלה כי אין בכל אחת מהטענות כדי לייחס למונה טורס התרשלות ו/או הפרת חוזה וממילא אין לה אחריות על איחור בפועל של הטיסה.

...

או אז, התגלתה תקלה באחד ממחשבי המטוס ובסופו של דבר פונה המטוס מנוסעיו ואלו הוחזרו להמתנה בטרמינל שדה התעופה עד לתיקון המטוס.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 1.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט א' הקר) במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער, בגין נזקים נטענים שנגרמו לו בגין סרובה של המשיבה להעלותו לטיסה.

המערער טוען שסמוך לשעה 19:30 ניגש הוא לדלפק היציאה ולהפתעתו נאמר לו שהטיסה ניסגרה, והוא לא יכול לעלות עליה, על אף שעדיין היו "למעלה מ- 15 דקות" לפני מועד היציאה המתוכנן, ומכל מקום, כל אותו זמן בו ישב באיזור השער לא היתה קריאה לנוסעים לעלות לטיסה, גם לא הודעה שזוהי הקריאה האחרונה או שהשער ניסגר, "כמקובל בעולם". המערער טוען כי פניותיו לצוות המשיבה לעלות לטיסה נפלו על אזניים ערלות, וגם לאחר שהגיע האחראי מטעם המשיבה, בשעה 19:50, לא הוצע לו כל פיתרון אלא הוא ננזף על ידי נציג המשיבה, כי הוא איחר להגיע לטיסת ההמשך.

אך בשל כך, לא התאפשר להעלות אותו לטיסה.

...

באשר לכבודה – אני מקבל את האמור בפסק דינו של בית משפט קמא גם בעניין זה. הרי לשיטת המערער עצמו הוא הורה בכתב לשלוח את הכבודה לדלהי.

מכל מקום, ולאור כל האמור לעיל – דינו של הערעור להידחות.

אני מחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 20,000 ₪.

לטענתו, בהעדר כרטיס מודפס, לא התאפשרה לו העלייה על הטיסה והוא נאלץ לקנות כרטיס חלופי לכיוון אחד בחברה אחרת.

לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים וצרופותיהם ולאחר שמיעת טענות הצדדים בפני בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

יוער כי התובע אישר גרסת הנתבעת בעדותו בדיון (עמ' 2 ש' 25-25): "... אני לא הצלחתי להגיע לשער העלייה למטוס. כל מה שתיארתי היה על יד הדלפק מסירת הכבודה שהיה סגור". בכתב התביעה טען התובע כי הגיע לדלפק בזמן ובהתאם להנחיות הנתבעת.

מן המפורט לעיל עולה כי התובע איחר להגיע לדלפק ובנגוד להסכם התובלה, לא החזיק התובע בידו העתק מודפס של כרטיס העלייה למטוס ועל כן אין לו לתובע אלה להלין על עצמו.

...

תשובת הנתבעת נתמכת בתוכן האישור (מוצג ת/1, עמ' 2), בו נרשמו מבעוד מועד פרטי הטיסה לרבות זמני המראה, נחיתה ומתן השירות בדלפק (להלן: "לו"ז"), (תרגום שלי מאנגלית, ר.פ.): הנוסע מר ארי פרופיס הטיסה מתל אביב (טרמינל 1) לז'נבה המראה ב 30 בנובמבר 2015, בשעה 12:30 נחיתה ב30 בנובמבר 2015 בשעה 16:30 טיסה 1526 דלפק מסירת כבודה נפתח ב 30 בנובמבר 2015 בשעה 09:30 דלפק מסירת כבודה נסגר ב 30 בנובמבר 2015 בשעה 11:30 לאור המובא לעיל, סבורני כי אין לקבל טענת התובע כי הגיע לדלפק במועד.

ראו: רע"א 1422/19 כהן נ' Turkish Airlines (18.3.2019) סוף דבר בנסיבותיו של מקרה זה אני סבור כי התובע אינו בבחינת נוסע שעלייתו למטוס סורבה בשל החלטת המפעיל, היא הנתבעת.

אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה.

תביעה לפיצויים והחזר הוצאות שנגרמו לתובעים עקב סרובה של הנתבעת להעלות אותם לטיסה בקוו ליסבון – תל אביב ביום14.11.19 שזמן המראתה 14.20.

התובע סיפר הדיון: "...הגענו בסביבות 13:50 לשער. כבר כשהגענו ראינו כמה אנשים שם והיו צעקות והיתה מהומה ושמענו את השוטרת אומרת שאיבדו את הטיסה כי הגיעו באיחור..." לטענת נציג הנתבעת: "על פי נתוני החברה התובעים הגיעו בשעה 13:55, שזה 25 ד' לפני ההמראה, 5 ד' לאחר סמן סגירת הגייט, לא היה רישום יתר במטוס כך שלא היתה סיבה לא לקחת אותם, הנוסעים אחרו." התובע השיב על כך: "...אף אחד לא רשם אותנו והיתה שם מהומה, אז לא יודע מאיפה נוצר הרישום שלכם. אבל הוא לא נכון..". נציג הנתבעת, מן הסתם, לא היה במקום בעת הארוע ונסמך רק על הפלט שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה.

הפירסום באתר משקף את מדיניות הנתבעת ואת היתחייבותה לאפשר לנוסעים לעלות למטוס ובילבד שהגיעו לשער לא יאוחר מ - 15 דקות לפני ההמראה.

...

לפיכך, איני מקבל את הפלט שצירפה הנתבעת כראיה לאמיתות שעת ההתייצבות ואני מעדיף את גרסת התובעים אשר מצאתי אותה אמינה ומהימנה.

משלא עשתה כן, דין התביעה להתקבל.

לאור מכלול האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בתוך 30 יום סך 3266 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת המשפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 600 ₪.

גם אילו התובע הלך לשירותים בלבד וחזר בשעה 6:30 לתור, והואיל והודה התובע כי התור היה ארוך וכי הוא חזר לסופו של התור, אין זה פלא שהתובע איחר להגיע לשער העלייה למטוס, שכן לא יכול להספיק להגיע לראש התור תוך 10 דקות בלבד.

לעניין זה השיב התובע בדיון כי בנגוד לטענות הנתבעת בכתב הגנתה, התקדים המחייב בבית המשפט העליון בעיניין רע"א 8456/19 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים נ' פלישר פלד ליאורה [14.6.22] מאפשר פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי אמנת מונטראול, אם כי בכל מקרה התובע סומך את טענתו בכתב התביעה על חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה" או "החוק") הוא החוק הרלוואנטי.

התוצאה העגומה מבחינת התובע, לא נבעה אך ורק מהתנהלותה של הנתבעת אלא גם ממחדלו של התובע, אשר השתכנעתי כי הגיע מאוחר יחסית לשער העלייה למטוס לאחר איסוף חפציו מהבידוק הבטחוני, ולאור החשש המוצדק של הנתבעת ומי מעובדיה שמא הטיסה תתעכב (ושהנתבעת תישא בעלויות הכרוכות בכך), שעה שסברה שהתובע הוא שגורם לעיכוב זה שלא לצורך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

התוצאה על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,428 ₪ (בהתאם לשער הדולר במועד הטיסה).