תביעה לאכיפת תעודת כשרות באולם אירועים

זאת מאחר שנפסק בהליך הקודם שבין הצדדים, בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים בהתאם להמלצת בית המשפט, כי החוזה "בטל ומבוטל". אציין כי פסק הדין ניתן במסגרת תובענה שבה התובעת ביקשה להורות על אכיפת החוזה, ואילו הנתבעת היתגוננה באותן טענות שאותן היא מעלה כיום בדבר פגמים מהותיים בכריתה תוך ניצול מצוקותיה והטעייתה לסבור כי יתרת הסכומים מעבר לסך של 152,000 ₪ ישולמו לה לאחר כריתת החוזה.

מכל מקום, בהעדר תוקף משפטי לחוזה מדעקרא, אף אין מקום להחלת החזקה הידועה - הרלבנטית מטבע הדברים למסמכים משפטיים כשרים שלא נפל פגם בכריתתם - שלפיה אדם החתום על מיסמך כאמור, מודע לתוכנו ומסכים לו (ראו והשוו לעניין זה את הדיון בדוקטרינת "לא נעשה דבר" – ""Non est Factum בע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (6.8.07)).

בכל הכבוד נראה שיש קושי לייחס משקל ראייתי רב לטענה בדבר היתרשמות מהיתנהגות צדדים בפגישה יחידה במשרדו של עורך הדין, במסגרת עבודתו השגרתית, כאשר מדובר בפגישה שנערכה כ- 7.5 שנים בטרם מועד החתימה על התצהיר (בפרט כאשר לשיטת עורך הדין עצמו, לא היתרחשו בפגישה אירועים מיוחדים).

בנוסח האישור נכתב "אני מנחם [שם מישפחה ותעודת זהות] העברתי למיטל סכום של 318,000 שקל במזומן. בתאריך 6/9/2010 עבור נאוה דרורי הכסף הועבר בנוכחותי כהלוואה, על חשבון קניית הדירה ברחוב ההדרים 22 בכפר יונה". בתחתית המסמך נכתב שמה של התובעת ושמו של מנחם.

סיכומם של דברים הוא, שלאחר בחינת מכלול הראיות, ובכלל זאת גרסת הנתבעת אשר טענה כי היא הייתה אמורה לקבל את הסכום והנתבעת אף סיכמה עימה להפגש במקום מסוים לשם העברתו אולם לבסוף היא לא הביאה עימה את הכסף (ראו למשל בעמ' 4, ש' 12-13) וכן חלוף הזמן בין הסכם המכר למועד מכתב ביטול ההסכם (כ- 4.5 שנים) אשר הנתבעת הסבירה שהדבר היה נעוץ במצבה הנפשי ובהסתבכותה עם השוק האפור וכי רק לאחר שנטלה ייצוג הבינה את זכויותיה (ראו למשל בעמ' 28 ש' 2-6) – לא מצאתי שהתובעת הוכיחה את העברת הסך של 318,000 ₪ לנתבעת.

...

לכן, ומאחר שסכום הקיזוז עולה על סכום החוב שאינו שנוי במחלוקת, דין התביעה להידחות.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוגשו ואת הטענות, לא מצאתי שהתובעת הוכיחה את ביצוע התשלום הנטען.

סוף דבר הנתבעת לא נותרה חייבת דבר לתובעת, ולפיכך התביעה נדחית.

כתב האישום מייחס לנאשמים שבמעשיהם פצעו בצוותא חדא במוניר באמצעות נשק קר; הנאשם 1 איים על מוחמד ועל מוניר; והנאשם 2 החזיק בסכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו בלי שהוכיח שהחזיקה למטרה כשרה.

אשר לאישום הראשון, הודה הנאשם 1 ששהה במקום אולם טען שעזב לפני ארוע הדקירה, הכחיש שהחזיק במספריים, והכחיש שאיים על מוחמד ומוניר.

תמצית העדויות שהובאו בפרשת התביעה מוניר אבו עמאר העיד על הארוע אשר במהלכו נדקר ופונה לבית החולים.

החבלה שתועדו על גופו של מוניר, הן בזירת הארוע, הן בבית החולים, והן בחקירה, תואמת את גירסתו ומחזקת אותה (ראו דוח פעולה ת/4; תמונות ת/1; תמונות ת/8, תעודה רפואית ת/15).

השוטר הוא עובד ציבור הפועל על פי דין באכיפת החוק ואינו עד מעוניין, אינו מכיר את המעורבים, ואינו בעל מניע זר שבעטיו יטה את עדותו לטובת אחד מהם.

...

ממצאים עובדתיים ומשפטיים על יסוד האמון שרחשתי לגרסת עדי התביעה והחיזוקים שנמצאו לגרסתם, כאשר מנגד דחיתי את גרסת הנאשמים שאותה מצאתי בלתי מהימנה, אני קובע שעובדות כתב האישום הוכחו ברף הנדרש בפלילים.

אכיפה בררנית החלטתי לדחות את הטענה.

סוף דבר משקבעתי שעובדות כתב האישום והוראות החיקוק שיוחסו לנאשמים הוכחו ברף הנדרש בפלילים אני מרשיע את הנאשמים בעבירות כדלקמן.

הבעלות המלאה בחברה זו היא של נ. י. אשקלון בע"מ. לשם הנוחות יכונה כל הצד של ברון - על החברות המעורבות – "ברון". ביום 27.3.14 נחתמה תוספת להסכם הניהול שעניינה ניהול אולם האירועים במלון, על מחלקת המשקאות והמטבח.

הוא התערב בניהול המלון חרף צוים שהוצאו ולפיהם אין לו להתערב בניהול, לא הסכים לחתום על מסמכים רישמיים שנדרשו לצורך עמידה בדרישות הרשויות, פעל מאחורי גבה של פתאל למנוע ממנה למשל קבלת רישיון עסק או תעודת כשרות, ובכך הביא את המלון לפעולה ללא היתר וללא תעודת כשרות, ועוד.

ביטול או אכיפה של ההסכם? משהגעתי למסקנה כי פתאל הפרו את ההסכם למול ברון ובעיקר הפרו את חובות האמון כלפיו, נותרה השאלה האם היתנהלות זו צריכה להביאנו לקבלת תביעתו של ברון ולמתן הוראה על ביטול ההסכם.

...

העובדה שגם התנהגות ברון הייתה התנהגות מפרה בנושאים מסוימים אינה מאיינת את המסקנה כי הסכם זה נכון יהיה לבטל וחבל שלא בטל מן העולם עם תחילתם של ההליכים.

סוף דבר אני מקבלת את תביעתו של ברון לפיה הוא זכאי היה לבטל את הסכם הניהול שחתם למול פתאל.

בהתאם תביעת פתאל לאכיפת ההסכם, נדחית.

לפניי תביעה לפצוי בגין עוולת לשון הרע בעקבות פירסום שהנתבע הפיץ אודות התובע ברשת החברתית "פייסבוק", בעמוד הבית של תושבי באר שבע המונה כ- 160,000 עוקבים.

הצדדים והפרסום: התובע, פקח אכיפה בעריית באר שבע נקרא, ביום 14.6.2022, במסגרת תפקידו וביחד עם שני פקחים נוספים, לטפול בתלונה אודות שולחנות וכיסאות שהוצבו בשטח צבורי וחסמו מעבר תקין של הציבור (להלן: "הארוע").

ובנוסף לאתהתיג (לא תציג, מ.פ) בפניי תעודת פקח, או את החוק או כל דבר אחר.

בהתייחסו לנסיבות העובדתיות טען כי פנה לתובע ודרש לשמו אולם התובע סרב ואמר לו שהוא מפריע לו לעבוד ושלא יתעסק איתו.

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום; (3) הפירסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר; (4) הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע בתפקיד שפוטי, רישמי או צבורי, בשירות צבורי או בקשר לענין צבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות; סעיף 16 משלים את הוראות הסעיף הקודם וקובע בהתייחס לנטל הוכחה כך: "16. (א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפירסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפירסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפירסום בתום לב.

...

לאור האמור, טענת הגנה זו – נדחית גם היא.

סוף דבר- אני מורה על קבלת התביעה.

פיצוי- לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות שהרשומה הוסרה, את העובדה שהפרסום כולל סרטון בו רואים את התובע, את העובדה שהתובע הוא פקח מן השורה, את העובדה שהנתבע התנצל בדיון בפני התובע ואת היקף הפרסום (הקהל), אני סבורה שעל הנתבע לפצות את התובע בסך של בסך של 20,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"פ 14650-06-21 מדינת ישראל נ' יפת לפני כבוד השופטת כריסטינה חילו-אסעד המאשימה מדינת ישראל ע"י משטרת ישראל יחידת תביעות תל אביב הנאשם אמיר יפת ע"י ב"כ עו"ד טלי חזום גזר דין

לאחר מכן הנאשם נתבקש על ידי השוטר להזדהות אך סרב להציג תעודת זהות ובעקבות כך עוכב לתחנה.

בתמצית – בהכרעת הדין קבעתי כי הפנייה הראשונית של השוטרים לנאשם היתה כדין ובוצעה מכוח סמכותם לשם אכיפת תקנות הקורונה ומיגבלות התנועה ולאחר שהבחינו כי הנאשם אינו עוטה מסיכה על פניו.

הסכין נתפסה בכיס מעילו של הנאשם במהלך חפוש שבוצע בתחנת המישטרה, שהיה המשכו של "חפוש מוגבל" שבוצע טרם העלאתו לניידת לאחר עיכובו; נקבע כי העיכוב במקום היה מוצדק אולם ההחלטה על העיכוב לתחנה התקבלה באופן נמהר וללא הקפדה על זכויות הנאשם.

הצטיידות בסכין שלא למטרה כשרה יוצרת סיכון ממשי לפגיעה בערכים אלה.

האיסור על החזקת סכין נועד להפחית את הסיכון מפני שליפת הסכין והשמוש בה לפגיעה באחרים, וכי עצם החזקתה של הסכין בזירת ארוע עשויה לתרום להלהטת הרוחות והגברת הפוטנציאל להיתלקחות אלימה (רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.09).

...

מתחם העונש ההולם מכל המפורט, תוך שקילת הפסיקה הנהוגה, הערך החברתי בו פגע הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין עונש של מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות עבודות שירות.

סיכומו של דבר אני גוזרת על הנאשם מאסר על תנאי בן חודשים למשך שנה, והתנאי שהנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.