תביעה לאכיפת פיצויים מוסכמים בחוזה מכר

לטענת יחיעם ונמרוד, עוד בטרם מונה מנהל עיזבון זמני ובטרם ניתן צו ירושה, נשלח בתאריך 19/9/11 על-ידי עו"ד גלעד ישעיהו מכתב לאייל, המתריע על-כך שלא שולמה מלוא התמורה עבור הדירה עד לתאריך 27/6/11, והמדובר בהפרה יסודית, ובמכתב, כך נטען, צוין כי יש כוונה להגיש כנגד אייל תביעה לאכיפה של הסכם המכר, ולקבלת הפצוי המוסכם.

...

טענה או מסקנה על-פיהן הסכם השכירות ממשיך לעמוד בתוקף, למרות שאייל לא שילם למנוח בן יהודה מעבר ל-10% משווי הדירה, אינה מתיישבת עם השכל הישר, אינה מתיישבת עם אומד דעתם של הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם המכר, ואין בה היגיון כלכלי כלשהו.

לאחר הגעה למסקנה כי אכיפת ההסכם משמעה שיש לשלם ליורשי המנוח בן יהודה את יתרת התמורה עבור העסקה בסך של 252,000 ₪, יש לבחון כיצד לבצע שיערוך של סכום זה נכון להיום.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כך, בע"א 2113/10 בן דוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.7.12) נקבע: "... נקבע בפרשת יופיטר, כי תביעה בעילה חוזית לתשלום פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים תקופות יכולה להיות מוגשת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות לגבי הפרת החוזה גרידא, מקום בו הנזק מההפרה התגבש לאחר ההפרה, וטרם הסתיימה תקופת ההתיישנות ממועד זה". גם בע"א 909/16 ישראל פריי ז"ל נ' סידרנסקי בדש חינה ז"ל (27.2.19) נקבע: "... לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעות חוזיות, יש נפקות לסעדים השונים המתבקשים. למשל, בעוד שמירוץ ההתיישנות לצורך תביעה לאכיפת חוזה או לביטולו מתחיל מועד הפרת החוזה, שהרי כבר אז התובע אוחז בידו 'עילת תובענה', מירוץ ההתיישנות בתביעה לפצוי מכח סעיף 10 לחוק התרופות, שעניינו בפיצויים בעד נזק שניגרם עקב ההפרה, יכול להדחות עד למועד הווצרות הנזק (ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5)423...)". בעניננו, כאמור, הסעד הנתבע הוא הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר, ללא הוכחת נזק וללא קשר לנזק אם וככל שניגרם, וזה "התגבש" במועד ההפרה, היינו ביום 2.6.2011.

...

כך, בע"א 2113/10 בן דוד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (18.7.12) נקבע: "... נקבע בפרשת יופיטר, כי תביעה בעילה חוזית לתשלום פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים תקופות יכולה להיות מוגשת לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות לגבי הפרת החוזה גרידא, מקום בו הנזק מההפרה התגבש לאחר ההפרה, וטרם הסתיימה תקופת ההתיישנות ממועד זה". גם בע"א 909/16 ישראל פריי ז"ל נ' סידרנסקי בדש חינה ז"ל (27.2.19) נקבע: "... לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעות חוזיות, יש נפקות לסעדים השונים המתבקשים. למשל, בעוד שמרוץ ההתיישנות לצורך תביעה לאכיפת חוזה או לביטולו מתחיל מועד הפרת החוזה, שהרי כבר אז התובע אוחז בידו 'עילת תובענה', מרוץ ההתיישנות בתביעה לפיצוי מכח סעיף 10 לחוק התרופות, שעניינו בפיצויים בעד נזק שנגרם עקב ההפרה, יכול להידחות עד למועד היווצרות הנזק (ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5)423...)". בעניננו, כאמור, הסעד הנתבע הוא הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר, ללא הוכחת נזק וללא קשר לנזק אם וככל שנגרם, וזה "התגבש" במועד ההפרה, היינו ביום 2.6.2011.

משנולדה עילת התביעה ביום 2.6.2011, היא מתיישנת לאחר תום יום 2.6.2018, ומשהוגשה התביעה כשנה ושבעה חודשים לאחר מכן, בעניננו כמעט 9 שנים (!) לאחר מועד ההפרה הנטען, אין מנוס מלקבוע כי היא התיישנה.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית מחמת התיישנות.

בד בבד עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש המבקש תביעה לביטול פסק הדין, לסעד הצהרתי כי הסכם המכר בינו לבין המשיבים בטל, בשל כריתתו תחת כפיה, עושק ומטעם שמדובר בהסכם בלתי חוקי, וסעד כספי לקבלת הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר.

לטענת איפרגן, בטרם עלה בידיו לשכור שירותיו של עורך דין שייצגו בהליך המשפטי (שכן עו"ד קריכלי מסר כי אינו מעונין ואינו יכול לעשות כן), הוגשה לבית המשפט בקשה מוסכמת למתן פסק דין, ולפיה, מוסכם על הצדדים כי הסכם המכר ייאכף, כי יתרת התמורה תשולם כנגד פינוי הנכס וזאת עד ליום 30.8.2022.

...

מצאתי להיעתר לבקשת המבקש בחלקה, באופן הבא; סך של 150,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית יופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת בתנאים שפורטו לעיל.

בכל הנוגע לתיק העיקרי אני קובעת כדלקמן: כתב ההגנה יוגש עד יום 20.10.2022.

בהמשך לפסק הדין בהליך הקודם, הגיש המשיב את תביעתו לבית משפט קמא לתשלום הפצוי המוסכם עקב הפרת הסכם המכר (לפי סעיף 10.2 בהסכם המכר).

כך בעיניין מזל אילן מצא בית המשפט לאכוף את ההסכם שבו נקבעה תמורה לא חוקית אך דחה את התביעה לפצוי מוסכם והסביר כי "בית משפט זה אינו נוטה להורות על סעד של פיצוי בגדריו של סעיף 31 לחוק החוזים (ע"א 195/84 עירית נהריה נ. ימין, פ"ד מ(3) 266, 279 (1986); עניין ברש, בעמ' 273; עניין סולומונוב, בעמ' 302; עניין אלחנני, בעמ' 717), הגם ששאלת פסיקת פיצויים מכוח חוזה בלתי חוקי הושארה בצריך עיון בעיניין זגורי (שם, בעמ' 785)". לסיכום, בנסיבות שבפנינו בהן המשיב היתקשר בהסכם הנגוע באי חוקיות במטרה להונות את רשויות המס והוא בחר בהליך קודם בתוצאה המשפטית של בטלות ההסכם, הוא אינו רשאי לטעון לאחר מכן לפיצוים מכוח אותו הסכם.

...

בכתב הגנתו טען המערער, בין היתר, שדין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין, שכן בהליך הקודם נפסק שההסכם בטל מעיקרו (VOID).

יודגש, התביעה שהגיש המשיב הייתה אך תביעה לקבלת פיצוי מוסכם חוזי, לא נתבע כל פיצוי אחר, כגון פיצוי נזיקי או פיצוי עקב ניהול משא ומתן שלא בתום לב. מטעם זה, אף אני סבורה כי דין תביעת המשיב להידחות.

יסכה רוטנברג, שופטת לסיכום : הערעור מתקבל.

התביעה של המשיב - נדחית.

בתביעתו, עותר התובע לאכוף על הנתבעת את הסכם האופציה, לאפשר לו לרכוש את הנכס, ולחלופין - להשיב לו את התמורה ששילם.

זאת, בהקשר לפצוי המוסכם בהסכם המכר (שלא נחתם), ולהפרש שנודע בסכום של 2 מיליון ₪ שהנתבעת הרויחה מהעסקה החלופית עם הנתבעים.

...

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

התביעה מתקבלת אפוא באופן חלקי, כך שהנתבעת תפצה את התובע באמצעות השבה חלקית מסכום התמורה - 220,000 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי - דחיית הסעד העיקרי שהתבקש למול קבלת הסעד החלופי בחלקו הצר בלבד, סבורני כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה.