תביעה לאכיפת פיצויים מוסכמים בהסכם גירושין

ביום י"ג בתמוז התשע"ט (16.7.2019) הגיש האיש לבית הדין הרבני "תביעה לביטול הסכם גירושין ופסיקת פצויי הפרה, לחילופין תביעה לאכיפת הסכם גירושין ופסיקת פיצויים נזיקיים". האיש טען בתביעתו שהאשה הפרה את ההסכם כאשר הגישה תביעות לבית המשפט השלום והמחוזי.

המחלוקת היא בשאלה אם בית הדין הגדול יורה על ביטול פסק הדין כבקשת האשה, או ישיב את הצדדים לבית הדין האיזורי שייעתר מן הסתם לבקשה מוסכמת לביטול ההסכם.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.

בסעיף 51 להסכם הגירושין נקבע כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי במידה ויזכה הבעל בסכום כלשהוא במסגרת תביעתו בת.א. **-**-**** יעביר הבעל מחצית מסכום הזכיה נטו (לאחר תשלומי שכ"ט עו"ד ומיסים) לידי האשה וזאת לא יאוחר מתום 7 ימים מהיום בו הפך פסק הדין לחלוט." האשה עותרת להורות לאיש להעביר לאשה מחצית מסכום הפצוי בסך 81,000 ₪ (קרי 40,500 ₪) בהם זכה האיש מחברת הביטוח עקב פציעתו, אשר התקבלו בחשבון הבנק של האיש, ולא הועבר מחציתם לאשה לפי תנאי ההסכם, ולחלופין לקזז סכום זה מהתשלום המגיע לאיש.

תלה"מ 46061-07-20 תביעה לביטול מזונות; תמ"ש 38206-12-20 תביעה להגדלת מזונות: כזכור, בסעיף 27 להסכם הגירושין סוכם כדלקמן: "מוסכם על הצדדים כי החל מיום 01.02.16 האב יחוייב במזונות הקטינים בסך של 5,000 ₪ לחודש כולל מדור..." אין מחלוקת כי מאז שהאיש עזב את הבית מיד לאחר שנפרדו הצדדים בחודש ינואר 2018, הוא החל לשלם לאשה דמי מזונות עבור ילדיהם ע"פ ההסכם שנחתם בין הצדדים (סעיף 26 לכתב ההגנה של האיש בתביעה לאכיפת הסכם, סעיף 9(ד) לכתב התביעה של האשה לאכיפת הסכם, סעיף 27 לתע"ר האשה מיום 16.08.20).

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

היתייחסות לעתירות אחרות של האישה בתביעתה לאכיפת ההסכם: בכל הנוגע ליתר עתירות האישה לפצוי מוסכם ולהעברת זכויות בחנות אין מקום לקבל עמדתה ; סעיף 6ד' להסכם קובע כי החנות תועבר אגב גירושין הצדדים עם גירושיהם ולכן העת לעשות זאת היא כעת ואין לראות באי העברת הזכויות עד לגירושין משום הפרת ההסכם.

...

למעשה התוצאה היא, שהמבחן של "הטרדן

לאור כל המפורט לעיל, אני קובע כי הוראת סעיף 5יד' שוב אינה יכולה לחול לאחר שהצדדים התגרשו ועל כן ולמען הסר ספק מובהר בזה כי מגורי האיש בתקופה זו בדירה אינם מותרים והוא לא יגור בדירה עם האשה.

לא הוכח כי עשתה כן. אני מקבל את טענות 100 לכתב ההגנה בכל הנוגע לסעדים הנוספים של האשה.

בפני בקשת נתבע להורות על חיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות בגין התביעה דנן לביטול הסכם גירושין ותביעה נוספת לפצוי כספי בסך של 1,002,000 ₪, בהתאם להוראות תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

מהות התביעה דכאן הנה לחיוב הנתבע בפצוי כספי בגין הפרתו את הסכם ההגירה, כאשר ההסכם קבע ערבויות ופיצויים מוסכמים במקרה בו מי מהצדדים יפר הוראות מהותיות שלו, בעוד הנתבע מנצלו כדי להתעשר ע"ח התובעת ולתקן מחדלי עבר וככל הנראה, כדי לכסות חובות כספיים אליהם נקלע, כפי שבקש לעשות הנתבע ומטרתו לשלשל לכיסו סכומי עתק.

חלפו כ- 3 שנים מאז הסכם ההגירה אולם רק ב- 09/20 "נזכר" הנתבע להגיש תביעה לאכיפת הסכם, כאשר לשיטתו הילדים כה חשובים לו, אלא שהוא לא ניצל את זכותו להגיע לבקרם ע"ח האם, ב*****.

...

נסיבות המקרה הספציפי מביאות לכלל מסקנה, כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שיקבע כי תביעותיה יידחו והיא תחויב בתשלום הוצאות לטובתו.

מבלי לקבוע מסמרות בשלב מקדמי של ההליך, ומבלי שתהיה בהחלטתי אנידיקציה לתוצאות ההליך, אני סבורה, כי ההפרות להן טוענת המשיבה אינן הפרות כהגדרתן בהסכם ההגירה ובכלל.

סוף דבר אשר על כן ולאור האמור, אני מוצאת להיעתר לבקש ולקבוע כי המשיבה תפקיד ערבויות בשני ההליכים להבטחת כיסוי הוצאות המשיב, ככל שתביעותיה תידחנה והיא תחויב בהוצאות לטובתו.

רקע ריקי ורמי רוזנצוויג (להלן – "ריקי" ו"רמי", בהתאמה; וביחד – "רוזנצוויג") היו נשואים זל"ז, והתגרשו בשנת 1996 (לדברי ריקי, לאחר הגירושין היו תקופות מסוימות בהן הם היו בני זוג; ראו, עמ' 42-41 לפרוטוקול).

בכתב התביעה ביקש קריחלי לאכוף את זכרון הדברים, וכן לחייב את רוזנצוויג בפצוי המוסכם לפיו, בסך 490,000 ש"ח. בנוסף, התבקש בית המשפט לחייב את אלון בתשלום דמי תיווך בסך 161,154 ש"ח. בקדם המשפט שהתקיים ביום 5.5.2016 הציע בית המשפט כי התביעה תימחק תוך שקריחלי יוותר על סעד האכיפה ויגיש תביעה כספית, הן נגד רוזנצוויג לעניין הפצוי המוסכם והן נגד אלון לעניין דמי התיווך.

איני רואה להרחיב בכך, שכן בעניינינו נקבע בהסכם כי הזכות לפצוי מוסכם תקום לא רק במקרה של הפרה יסודית, אלא גם במקרה בו צד "יחזור בו מן ההסכם". לא נטען ששליחת הודעת הביטול והגשת תביעת הביטול על ידי רוזנצוויג אינן מקיימות תנאי זה. בסיכומיהם טוענים רוזנצוויג, כי אבלה הפרו את ההסכם תחילה, כאשר שלחו ביום 29.5.2016 הודעה על קזוז הפצוי המוסכם, אשר ממנה עלה כי אין בכוונתם לשלם את מלוא התמורה.

...

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה, בהיקף הדיון בתיק ובקביעה לעיל לגבי הפרת חובת הנאמנות על ידי קריחלי, יישא קריחלי בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לזכות אלון בסך כולל של 30,000 ש"ח. סוף דבר זו תוצאת פסק הדין: ת"א 67066-11-16: התביעה העיקרית נגד הנתבע 1 (עו"ד אבלה) מתקבלת בחלקה, ועליו לשלם לרוזנצוויג סך של 20,000 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

התביעה נגד יתר הנתבעים נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד נדחית.