לפניי בקשת הנתבעים לסילוק תביעת התובע על הסף, וזאת, בהנתן טענתם כי ענייננו ב"סעד הצהרתי מוסווה" להצהרת בעלות על ביתה של הנתבעת 1, אשר עניינו צריך להידון בבית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותו העניינית של מותב זה.
הבקשה דנא הוגשה במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבעים לסילוק ידם מהמקרקעין הידועים כחלקה 163 בגוש 3872, ברח' אם כל חי 7 בגדרה (להלן: המקרקעין) ולתשלום דמי שימוש ראויים, כאשר בהקשר זה יובהר כי לפי הנטען, מתגוררת הנתבעת 1 החל מחודש מרץ 2018 ועד היום במקרקעין עם בן זוגה, הוא הנתבע 2.
בעקבות קביעה זו קובע השופט תמיר בפיסקה 88 לפסק דינו כי –
"לפיכך, התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נדחית במלואה."
כן נקבעו דברים דומים ע"י השופט תמיר עצמו בהליך מקביל, במסגרת ת"א 3496-02-19 קילקר נ' נועם ואח' (18.8.21), פסקה 15 לפסק הדין כדלקמן:
"... המשיבה לא ביססה שיש לה שיש לה זכויות קנייניות כלשהן במקרקעין, לרבות בבית העורפי הבנוי עליהם, שכן תביעתה לאכוף הסכם מכר מיום 20/11/16 נדחתה, הרי שהמשיבה לא ביססה שיש לה עילה להגיש תביעה לשינוי הרישום בפנקסי רשם המקרקעין בכל הנוגע להסכם השתוף במקרקעין."
בעקבות האמור, הורה השופט תמיר על דחיית תביעתה של הנתבעת 1 על הסף גם בהליך המקביל.
...
בפסקה 87 לפסק הדין נקבע כי –
"לאור כל האמור לעיל, טענות התובעת בכתבי טענותיה אינן מבססות, ולו לכאורה, כי קיים הסכם חתום ומחייב אשר לא בוטל בינה לבין נתבעים 1 ו-2, וכי היא שילמה במועד את מלוא התמורה בגין הנכס למי שהיה אמור לקבל אותה. כמו כן עולה לכאורה מהמסמכים שצירפה התובעת עצמה ולא נסתר כי התובעת אישרה בחתימתה למחוק את הערת האזהרה. התובעת, אם כן, לא ביססה את תביעתה לפיה היא בעלת זכויות כלשהן במגרש ובנכס. התובעת בחרה לא להעיד ולא להגיש ראיות מטעמה, ולכן לא הרימה את הנטל הנדרש לביסוס תביעתה. יתר על כן, אין אלא לקבוע כי לו נשמעה עדותה של התובעת, היה בה כדי לסתור את טענותיה ולתמוך בגרסת הנתבעים." (ההדגשות שלי.
בעקבות קביעה זו קובע השופט תמיר בפסקה 88 לפסק דינו כי –
"לפיכך, התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נדחית במלואה."
כן נקבעו דברים דומים ע"י השופט תמיר עצמו בהליך מקביל, במסגרת ת"א 3496-02-19 קילקר נ' נועם ואח' (18.8.21), פסקה 15 לפסק הדין כדלקמן:
"... המשיבה לא ביססה שיש לה שיש לה זכויות קנייניות כלשהן במקרקעין, לרבות בבית העורפי הבנוי עליהם, שכן תביעתה לאכוף הסכם מכר מיום 20/11/16 נדחתה, הרי שהמשיבה לא ביססה שיש לה עילה להגיש תביעה לשינוי הרישום בפנקסי רשם המקרקעין בכל הנוגע להסכם השיתוף במקרקעין."
בעקבות האמור, הורה השופט תמיר על דחיית תביעתה של הנתבעת 1 על הסף גם בהליך המקביל.
בהקשר זה קבע בית המשפט העליון כי –
"הנה כי כן, על רקע האמור לעיל לא ניתן אלא לקבוע שלא עלה בידי המערערת להראות כי נטל השכנוע באשר לכל העובדות המקימות את עילת תביעתה הועבר למשיבים. אשר על כן, בדין דחה בית המשפט קמא את תביעתה, משקבע כי בהיעדר כל ראיה מטעם המערערת, לא עלה בידה להרים את נטל השכנוע שהיה מוטל על שכמה כתובעת." (פסקה 31 לפסק דינו של כב' השופט כשר).
אשר על כן, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעים לסילוק על הסף.
בהינתן מופרכות הבקשה והעמסת יתר של כתבי בי דין, טענות ומסמכים על הצד השני ועל המותב, אני מורה לנתבעים לשאת בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪, כאשר סכום זה ישולם לתובע באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.
