מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לאכיפת חוזה מכר מקרקעין וסילוק יד

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

סעד זמני זה כלל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעת הנתבעת כנגד התובעים לאכיפת הסכם מכר המקרקעין.
בקביעת מועד הפינוי מצוה בית המשפט לשקול את כל הנסיבות הרלוואנטיות, בפרט בהיותה של הנתבעת רשות ציבורית: כך, השאלה עד כמה המקרקעין דרוש לתובעים בדחיפות; את פרק הזמן שחלף מאז ביטול הרשות; ייעוד הקרקע; מצבו של הנתבע – לרבות משך הזמן הנידרש למציאת מקום חלופי על פי נסיבות הנתבעת; את פרק הזמן שבו הנתבע מחזיק בקרקע; הנסיבות שהובילו להגשת סעד סילוק היד, והאם סילוק זה הנו של בר רשות או של מסיג גבול; אם התובעים שקדו על זכויותיהם ועניינם מאז שהגישו את תביעתם.
...
אולם, משעה שנדחה הערעור לא מצאתי מדוע לא נערכה הנתבעת עד היום למציאתו של מבנה חלופי, ומדוע בוששה מהגשת התביעה הכספית עד הנחת החרב של הפינוי על צווארה.
סוף דבר לאחר שמוצו ניסיונות הגישור בין הצדדים, שעמדו על פרק זמן ממושך ביותר, ולנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה על סילוק יד הנתבעת מהמקרקעין ברח' בארי 7 בהוד השרון הידועים כגוש 6442 חלקה 231 לא יאוחר מיום 29.4.22 בשעה 12:00 ומסירת החזקה בהם לבעלים החוקיים הרשומים כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪, בשים לב להתמשכות ההליכים, מספר הדיונים והבקשות, והגשת התצהירים והסיכומים מטעם הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הנתבעת דכאן הגישה תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין בקשר לבית המגורים, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במסגרת ת"א 25501-03-18, קילקר נ' נועם עובד ואח'.
עם זאת, סבר התובע כי נוכח היתנהלות הנתבעת ובן זוגה, הנתבע 2, ונוכח כ-20 הליכים שהתנהלו בין הצדדים בפני בית המשפט העליון – "נכון וראוי היה לנקוט בהליך לסילוק ידם של הנתבעים מבית המגורים שבבעלותו של התובע..." בהקשר זה מפנה התובע בתשובתו לקביעותיו של כב' השופט תמיר בפסיקתו מושא העירעור בהליך המקביל.
...
בהקשר זה אציין כי, מצאתי לנכון לקבל את עמדת ב"כ המבקשת, לפיה יש בהגשת כתב התביעה שלפניי משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות, הקובעת כי לא יעשה בעל דין או ב"כ "שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו..." כן נתתי דעתי להוראת תקנה 5 לתקנות, הקובעת את הצורך לאזן בין אינטרסים שונים, ובכלל זה, האינטרס של בעלי הדין אל מול האינטרס הציבורי, ובכלל זה, הצורך בניהול – "דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי." הוראות התקנות, בצירוף ההלכה הפסוקה מובילים למסקנה כי אין מקום לניהול שני ההליכים במקביל.
סוף דבר לנוכח האמור לעיל, ומאחר שאין מקום לקיום דיון מקביל בשאלות הדומות שמעלים הצדדים בשני ההליכים, תוך סיכון כי הערכאות השונות יגיעו להחלטות סותרות, וכן בשים לב לכך שהבקשה דנן הוגשה עוד בטרם החל הדיון לגופה של התביעה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן.
באשר לסוגיית ההוצאות, ובשים לב, בין היתר, לדחיית טענות התובע דכאן אני מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,340 ₪ בלבד, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

התובעת הודיעה לנתבעים 1-2 על ביטול החכירה ודרשה סילוק ידם מהמקרקעין ואולם אלו לא הגיבו להודעה זו. בהתאם עתרה התובעת לצוו עשה לרשום את הבעלות במקרקעין על שמה, צו הצהרתי על פיו ביטלה כדין את החכירה, צו המורה על סילוק יד הנתבעים 1-2 מהמקרקעין ומחיקת החכירה הרשומה ע"ש הנתבעת 1 וכן למחיקת הערות האזהרה שרשמה הנתבעת 3 על זכויות אלו, וכן צו המורה לנתבעת להמציא לתובעת תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות לצורך רישום בעלות התובעת במקרקעין.
. לעומת זאת, תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם מכר מקרקעין, מבלי שמתבקש בגדרה סעד של אכיפה, או סעד נילווה לביטול, או כאשר התובע איננו זכאי, מלכתחילה, לסעדים כאמור – לא תסווג כתביעה "במקרקעין". ובהמשך סוכמה ההלכה: "מכאן, כי רק תביעה למימוש זכות (או טובת הנאה) חפצית "בקרקע" (בין אם היא מנויה במפורש כזכות קניינית בחוק המקרקעין, או טעונה רישום לפי החוק האמור, ובין אם לאו) ולקבלת סעד הנוגע לקרקע מסוימת, שבעקבותיו יחול שינוי במצב הזכויות הקנייניות בקרקע הנדונה, או בחזקה עליה – תיחשב כ"תביעה במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות.
...
התובעת השיבה כי דין הבקשה להידחות שכן מדובר בתביעה במקרקעין שאיננה מתיישנת בחלוף שבע שנים, אלא תקופת ההתיישנות הינה 15 שנים במקרקעין לא מוסדרים, ו-25 שנה במקרקעין מוסדרים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות).
הפרשנות אינה דווקנית, אלא כאמור, מהותית ולכן גם דרישה לאכיפת זכות אובליגטורית, עשויה להיחשב כתובענה במקרקעין, אם במהותה נתבעה לצורך שינוי מצב הזכויות הקנייניות בקרקע הנדונה, ראו טל חבקין התיישנות 97 (מהדורה שנייה 2021) בעמ' 104: "והגישה השלטת, והנכונה לטעמנו, היא שתובענה לאכיפת העברת זכות חוזית להירשם כבעל קרקע או חוכר לדורות תסווג כתביעה במקרקעין המתיישנת תוך חמש עשרה או עשרים וחמש שנה, לפי העניין" .
לאור כל האמור הבקשה לסילוק על הסף מטעמי התיישנות נדחית .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנכרת ביום 11.7.2014 בין התובעת 1, שרה עלקה וין לבין הנתבעת 1, חנה זיסל זייברט.
בהתאם לקבוע בהסכם המכר, על הרוכשת היה לשלם את תמורת המכר באופן הבא: תשלום בסך 140,000 ₪ ביום חתימת החוזה; סילוק יתרת המשכנתא המוטלת על הנכס בתוך 14 יום ממועד החתימה על ההסכם; ותשלום יתרת התמורה בתוך שבעה ימים מהיום שבו המוכר יציג בפני הקונה העתקים מכל המסמכים המצויינים בסעיף 4.04 להסכם, קרי אישור על העידר חוב למס שבח, אישור ערייה על העידר חובות וייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה מהמוכר לקונה.
מכל מקום, טענת הנתבעים כיום שאין לאכוף את ההסכם בשל אי החוקיות שדבקה בו - לאחר שנתנו ידם לחתימה על הסכם זה, אם לא למעלה מכך - היא בבחינת "טובל ושרץ בידו", דבר המחייב את בית המשפט במשנה זהירות בבואו לידון בטענתם לאי אכיפת החוזה מטעם זה (השוו ע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4) 281).
...
הנה כי כן, שיקולי צדק מוליכים למסקנה שיש להכיר בזכותם של התובעים לאכיפה, אם כי בתנאים מסויימים (סעיף 4 לחוק התרופות).
סוף דבר על יסוד כל האמור, אני מקבלת את התביעה.
נוכח התוצאה אליה הגעתי והיקף ההתדיינות בתיק, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

לפניי בקשת הנתבעים לסילוק תביעת התובע על הסף, וזאת, בהנתן טענתם כי ענייננו ב"סעד הצהרתי מוסווה" להצהרת בעלות על ביתה של הנתבעת 1, אשר עניינו צריך להידון בבית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותו העניינית של מותב זה. הבקשה דנא הוגשה במסגרת תביעת התובע כנגד הנתבעים לסילוק ידם מהמקרקעין הידועים כחלקה 163 בגוש 3872, ברח' אם כל חי 7 בגדרה (להלן: המקרקעין) ולתשלום דמי שימוש ראויים, כאשר בהקשר זה יובהר כי לפי הנטען, מתגוררת הנתבעת 1 החל מחודש מרץ 2018 ועד היום במקרקעין עם בן זוגה, הוא הנתבע 2.
בעקבות קביעה זו קובע השופט תמיר בפיסקה 88 לפסק דינו כי – "לפיכך, התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נדחית במלואה." כן נקבעו דברים דומים ע"י השופט תמיר עצמו בהליך מקביל, במסגרת ת"א 3496-02-19 קילקר נ' נועם ואח' (18.8.21), פסקה 15 לפסק הדין כדלקמן: "... המשיבה לא ביססה שיש לה שיש לה זכויות קנייניות כלשהן במקרקעין, לרבות בבית העורפי הבנוי עליהם, שכן תביעתה לאכוף הסכם מכר מיום 20/11/16 נדחתה, הרי שהמשיבה לא ביססה שיש לה עילה להגיש תביעה לשינוי הרישום בפנקסי רשם המקרקעין בכל הנוגע להסכם השתוף במקרקעין." בעקבות האמור, הורה השופט תמיר על דחיית תביעתה של הנתבעת 1 על הסף גם בהליך המקביל.
...
בפסקה 87 לפסק הדין נקבע כי – "לאור כל האמור לעיל, טענות התובעת בכתבי טענותיה אינן מבססות, ולו לכאורה, כי קיים הסכם חתום ומחייב אשר לא בוטל בינה לבין נתבעים 1 ו-2, וכי היא שילמה במועד את מלוא התמורה בגין הנכס למי שהיה אמור לקבל אותה. כמו כן עולה לכאורה מהמסמכים שצירפה התובעת עצמה ולא נסתר כי התובעת אישרה בחתימתה למחוק את הערת האזהרה. התובעת, אם כן, לא ביססה את תביעתה לפיה היא בעלת זכויות כלשהן במגרש ובנכס. התובעת בחרה לא להעיד ולא להגיש ראיות מטעמה, ולכן לא הרימה את הנטל הנדרש לביסוס תביעתה. יתר על כן, אין אלא לקבוע כי לו נשמעה עדותה של התובעת, היה בה כדי לסתור את טענותיה ולתמוך בגרסת הנתבעים." (ההדגשות שלי.
בעקבות קביעה זו קובע השופט תמיר בפסקה 88 לפסק דינו כי – "לפיכך, התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים נדחית במלואה." כן נקבעו דברים דומים ע"י השופט תמיר עצמו בהליך מקביל, במסגרת ת"א 3496-02-19 קילקר נ' נועם ואח' (18.8.21), פסקה 15 לפסק הדין כדלקמן: "... המשיבה לא ביססה שיש לה שיש לה זכויות קנייניות כלשהן במקרקעין, לרבות בבית העורפי הבנוי עליהם, שכן תביעתה לאכוף הסכם מכר מיום 20/11/16 נדחתה, הרי שהמשיבה לא ביססה שיש לה עילה להגיש תביעה לשינוי הרישום בפנקסי רשם המקרקעין בכל הנוגע להסכם השיתוף במקרקעין." בעקבות האמור, הורה השופט תמיר על דחיית תביעתה של הנתבעת 1 על הסף גם בהליך המקביל.
בהקשר זה קבע בית המשפט העליון כי – "הנה כי כן, על רקע האמור לעיל לא ניתן אלא לקבוע שלא עלה בידי המערערת להראות כי נטל השכנוע באשר לכל העובדות המקימות את עילת תביעתה הועבר למשיבים. אשר על כן, בדין דחה בית המשפט קמא את תביעתה, משקבע כי בהיעדר כל ראיה מטעם המערערת, לא עלה בידה להרים את נטל השכנוע שהיה מוטל על שכמה כתובעת." (פסקה 31 לפסק דינו של כב' השופט כשר).
אשר על כן, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעים לסילוק על הסף.
בהינתן מופרכות הבקשה והעמסת יתר של כתבי בי דין, טענות ומסמכים על הצד השני ועל המותב, אני מורה לנתבעים לשאת בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪, כאשר סכום זה ישולם לתובע באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו