תביעה לאכיפת חוזה לטובת צד ג' וחיוב בתשלום פיצויים

עוד נטען כי המשיבים הפרו את הסכם המכר משלא עמדו בתנאי התשלום הקבועים בו, כי התשלומים בוצעו לידי צדדי ג' ולא לידי אמו המנוחה של המבקש וכי המשיבים אף התנהלו בחוסר תום לב, עת מהרו לתפוס חזקה בדירה משהתגלעו מחלוקות בין הצדדים וזאת אף קודם להשלמת תשלום התמורה בגינה.

· ביטול הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת הנתבעים 2-3 · חיוב כלל הנתבעים בפצוי לדוגמה בהתאם לשיקול דעתו של כב' בית המשפט בגין כל הנזקים אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלותם הפסולה.

" כסעד חלופי, אשר נתבע ככל שיקבע על ידי בית המשפט כי אין דינו של ההסכם להתבטל, התבקש בית המשפט לחייב את המשיבים בתשלום הפצוי המוסכם בהתאם להסכם בשל הפרות ההסכם וכן, בדמי שימוש ראויים.

כיוון שכך ובשים לב לאופן בו נוסח הסעד העקרי בתביעתו (כפי שצוטט לעיל בסעיף 5), ניתנה החלטתה כדלקמן: "כתב התביעה בשורת הסעד נוסח בצורה שאינה תואמת את טיעון ב"כ הנתבע – הן בפתיח, פסקה ראשונה לכתב התביעה והן בפסקת הסעד סעיף 80א בעמ' 9, מנוסח הסעד כבטלות ההסכם ולחלופין ככל שהנתבעים יבקשו להמשיך להחזיק בנכס לחייב אותם בתוספת תשלום בשווי ריאלי של הנכס, קרי: מתוך כתב התביעה עולה, שהשאלה לאיזה סעד יזכה מר חופשי לכאן ולכאן, תלויה ברצונם של הנתבעים. אשר לכך, הודיעו הנתבעים ואף גילו דעתם בהקשר זה, בתביעה לאכיפת ההסכם אשר הוגשה על ידם, כי הם מבקשים להמשיך ולהחזיק בנכס. משכך, על פניו, השאלה היחידה היא, האם חלה עליהם חובה בנסיבות אלה לשלם תוספת למר חופשי, אם לאו.

...

משכך, על פניו, בנסיבות אלו, יש לקבל את התביעה לאכיפה, להפוך את התביעה של מר חופשי לתביעה כספית על סכום ההפרש, ולהעבירה אחר כבוד לבית משפט השלום.

בת"א (מחוזי י-ם) 73092-01-20 יצחק אלישע לוי נ' מזכרת חכם יצחק כהן (04.09.2020), נדרש בית המשפט המחוזי בירושלים לשיקולים אשר ישקול בית המשפט בעת בחינה אם ליתן האישור ליורש אם לאו וקבע כי: "הנטייה תהיה ליתן אישור לפי סעיף 122(ב) הנ"ל, כאשר יש בתובענה כדי להגן על אינטרס משותף של כלל היורשים כגון שמירה על נכסי העיזבון. בהתחשב בכך, נקבע באותה פרשה כי היורשים רשאים להגיש תביעה לפינוי ולסילוק יד מנכס מקרקעין שרשום על-שם המנוחה שהם יורשיה לפי דין. זאת על פי אישור בית המשפט שדן התביעה, ואף בטרם מתן צו ירושה " מן הכלל למקרה דנן, בו נחה דעתי שיש מקום ליתן אישור כמבוקש.

כיוון שכך, הרי שממילא פתוחה בפני התובע האפשרות להביא חוות דעת זו במסגרת ראיותיו ובהתאמה לכך, אינני מוצאת למנוע מהמבקש להקדים ולצרף חוות דעת זו כבר בשלב זה. סוף דבר; לאור האמור והמפורט – הבקשה לתיקון כתב תביעה מתקבלת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

4 לפניי תביעה נזיקית לתשלום פיצויים בסך 196,080 ₪, שהגיש התובע (להלן: "האב") נגד נתבעת (להלן: "האם") ונתבעת 2 (להלן: " הפנימייה ") - האחרונה שלחה הודעת צד שלישי נגד משרד החינוך (להלן: "צד שלישי ") - בגין עוגמת נפש ונזקי ממון שנגרמו לו לטענתו בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה מצידם, עת שרשמו את שני בניו הקטינים (להלן: "הקטינים") לפנימייה מבלי שבקשו וקיבלו אישורו לכך, וזאת חרף העובדה שהוא גרוש מהאם ועדיין הוא אפוטרופוס טבעי של שני הקטינים.

עם זאת, במשך כל השנים הוא לא שילם את המחציות שנקבעו בסעיף 3.7 להסכם והאם לא פעלה לגבייה , אולם דורשת כיום במסגרת הליך זה פיצוי על כך .

בהתאם נקבע באותו חוזר הנ"ל שגם הצד השלישי בעניינינו הפנה אליו, כי על מוסד החינוכי/בית הספר לשאוף ולפעול ליצירת ערוצי תיקשורת פתוחים עם כל אחד מההורים תוך גילוי רגישות למצב הייחודי של המשפחה ולקיים קשר תקין עם שני ההורים באופן המתייחס לטובת הילד, לצרכיו ולרצונותיו.

מכוח סעיפים 65 ו 68- לפקודת הנזיקין מוסמך בית המשפט להקטין את הפיצויים שחייב הנתבע לשלם לתובע עבור הנזק או לפטור אותו לחלוטין מהתשלום, כפונקציה של צדק תוך היתחשבות במידת אחריותם של הצדדים לנזק.

כך לדוגמא ע"י תביעת אכיפת הסכם גירושין, פנייה למחלקת הרווחה בשלב מוקדם, תביעה למשמורת, עידכון כתובת, פנייה למסגרת החינוכית הקודמת ועוד.

...

- נוכח תוצאת פסק הדין ונימוקיו , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט 26 בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪ .

נוכח מסקנתי בדבר התרשלות הנתבעת וצד ג' , אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1 ₪ של 5,850 ₪ .

כמו כן , אני מחייב את התובע לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של .

לאור הניתוח שם, הוראה כי הכספים ישולמו לכסוי המשכנתא משמעותה כי לא ניתן לעקל כספים אלו מאחר ולא שייכים למוכר, החייב, ולכן העיקול לא תופס כספים אלו: "מהוראות ההסכם שבין פלאצי וניסימוב עולה, כי פלאצי התחייב לשלם את יתרת התמורה, אותה תובע עתה הבנק לעקל, ישירות לבנק הממשכן לשם פרעון המשכנתה.

כך, להמחשת המצב המשפטי לפי ההסכם, ככל והיה רוצה ניסימוב להגיש תביעה לאכיפת ההסכם כנגד פלאצי, כל שיכול היה לתבוע הוא כי ביהמ"ש יורה לפלאצי לעמוד בהתחייבותו ולפרוע את המשכנתה.

אין בידי לקבל את הטענה כי הוראות הסכם המכר והתוספות לו מלמדות על הסכמת האשה לשאת בחובות הבעל או מהוות הסכם לטובת צד ג', הנושים.

לאור התוספת להסכם שהעבירה את החזקה לקונים, בטרם תשלום מלוא התמורה, לא מצאתי כי הקונים רשאים לקזז את הפצוי המוסכם מיתרת התשלום.

...

מהחלטת בית המשפט העליון אשר דחה את בקשת הרשות לערער, ולא מדובר בהלכה מחייבת, לא נשללה המסקנה כי כספים מעין אלו אינם בגדר נכסי החייב שניתן לעקל: "נקבע אמנם כי דרכו של הנושה של המוכר (המשיבה בענייננו) תהא חסומה מלעקל את יתרת התמורה ממכירת הנכס כאשר נסיבות הענין יבהירו כי אותה יתרה הומחתה בתום לב לצד שלישי קודם להטלת העיקול ואיננה עוד מוקנית בזכות למוכר (ראו, למשל, רע"א 3634/14 רונס נ' אלי לין שילוח בינלאומי בע"מ, פסקה 10 (30.6.2014)), אך הערכאות דלמטה קבעו עובדתית כי נסיבות כאלה אינן מתקיימות בענייננו, משהמבקש לא שכנע כי זכויותיו אכן הומחו לבנק למשכנתאות במסגרת הסכם המכר. בנסיבות אלה, איני סבור כי טענותיו של המבקש מקימות עילה להכריז על עדיפות החוב כלפי הבנק הממשכן על פני החוב כלפי המשיבה.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור טענות בני הזוג כי נמצאים בהליכי פירוד, למרות שלא צורפו אסמכתאות לקיומו של הליך שיפוטי של פירוד.

יחד עם זאת, אין בידי לקבל את טענתה כי הבעל קיבל את התשלום הראשון בסך 400,000 ₪ ולכן זכאית היא ל- 500,000 ₪ מהיתרה.

סוף דבר לאור כל השיקולים המפורטים לעיל, העיקול שהטילו הנושים על יתרת התמורה, המאוחר להערת האזהרה, אינו חל על הסכום המיועד לפירעון המשכנתא.

לפניי תביעתה של התובעת למתן צו עשה, לאכיפת הסכם ולחיוב הנתבעות בפיצויים על סך של 1,500,000 ₪.

לפיכך, לטענתה היא צד ישיר לנספח לכל דבר ועניין וזכאית לידרוש את אכיפתו או לחילופין הוראות הנספח מחייבות את הנתבעות כלפיה כמוטב בחוזה לטובת אדם שלישי.

יפים לעניין זה דברי השופטת א' חיות בע"א 6507/11 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' ג.ד עיט חברה לשירותים בע"מ, פסקה 8 [פורסם בנבו] (11.3.2014): "ככלל, הסכם מחייב אך ורק את הצדדים לו כמסמך שהוא פרי רצונם של מי שהתקשרו בהסכם ולצדדים שלישיים אין בו חלק. על כן, להוציא חוזים שהם על פי מתכונתם חוזים לטובת צד ג' (ראו סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), אין לצד ג' הזכות לידרוש מפלוני לקיים התחייבות שהתחייב לה בחוזה אותו פלוני כלפי פלמוני. זאת גם אם צד ג' יש לו אינטרס בבצוע ההיתחייבות, שכן התחייבותו החוזית של פלוני לא נעשתה כלפיו [...] כמו כן אין צד ג' זכאי לידרוש בעילה חוזית פיצוי בגין הפרת אותה התחייבות" (ההדגשה הוספה – א.ש.).

"הכוונה הרגילה, הטיפוסית, של צדדים לחוזה הדדי, כמו חוזה מכר, היא שהזכויות והחובות שמצמיח החוזה יהיו להם ושלהם בלבד. כך הוא אפילו כאשר נקבע בחוזה שאחד הצדדים ישתחרר מחבותו החוזית ידי על ביצוע כלפי זר. למשל: כאשר הקונה, לבקשת המוכר, מתחייב לשלם את המחיר לבנק של המוכר ולא למוכר עצמו או כאשר המוכר מתחייב לספק את הטובין לאדם שאינו הקונה עצמו אלא למי שהקונה יורה עליו. ביצוע החיוב במקרים אלה הוא אומנם כלפי זר, אך ההיתחייבות היא כלפי הצד האחר לחוזה. עצם ההנאה שמקבל האדם השלישי אינה מעניקה לו זכות. שונה המצב כאשר הצדדים מתנים שצד שלישי, שאינו מעורב בעצמו ביצירת החוזה,

...

משהגעתי למסקנה זו, אין צורך לדון בשאר טענותיה החוזיות של התובעת באשר לתוקפו ומעמדו המחייב של הנספח, אפשרות ביצועו בקירוב או בשאלת ביטולו של הנספח.

לאור כל האמור לעיל – משלא נמצאה עילת תביעה שבה יכולה התובעת להיאחז, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 64,612 ₪ וכן הוצאות המשפט לכל אחת מהנתבעות בסך של 10,000 ₪.

למשל, כאשר בית הדין דן באכיפת הוראה בהסכם או בפסק דין, הוא רשאי לידון בחיוב הצד המסרב בהוצאות לטובת הצד שכנגד ואוצר המדינה.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האשה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למישנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האשה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האשה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

והינה, הנחת בית הדין היא שצד שמתחייב לפצות את הצד שכנגד על הפרת הסכם חייב לא רק על נזקים ישירים שנגרמו לו כתוצאה מן ההפרה אלא גם על ניזקי גרמא, שבעלמא אין הוא חייב לשלם עליהן.

ולמדו מכאן הפוסקים לאדם שגורם לחברו נזקים בגרמא, שכופים עליו שיתחייב לשלם לניזק את כל הנזקים העתידיים שייגרמו לו. נציין בקצרה לדברי השוולחן ערוך – חושן משפט בכמה מקומות: בסימן נה סעיף א, לגבי שליש שהחזיר שטר חוב פרוע למלווה; בסימן קעה סעיף מ, לגבי מוכר או משכיר שדה לעכו"ם במיצר שדה חברו ובסימן שפו סעיף ג לגבי מי שהזיק לחברו בעצתו ולגבי סופר שטעה בכתיבת הסכום בשטר.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.