להבהרת הנסיבות הצריכות לעניין אציין, כי התובענה המונחת בפני בית-משפט קמא היא לפירוק השתוף בנכס המקרקעין, ששטחו הכולל הוא 2,946 מ"ר.
קדם להליך פירוק השתוף המתנהל כיום בפני בית-משפט קמא פסק-דין שניתן ביום 3.9.13 בבית-משפט זה ב-ת"א 371/08 (ע"י כב' השופט א' קיסרי), במסגרת תובענה לאכיפת הסכם שנעשה לפי הנטען בעל-פה בשנת 1959 בין אביהם של המבקשים לבין אביהם של המשיבים.
...
בפסק-הדין הנ"ל קבע השופט קיסרי:
"אני מקבל את התביעה וקובע שבין אביהם של התובעים ואביהם של הנתבעים נעשתה עסקת חליפין וכי מכוחה של עסקת חליפין זו על הנתבעים להעביר לתובעים 556/2946 חלקים של הנכס...".
ב"כ המבקשים מציין בבקשת רשות הערעור המונחת בפניי, כי ערעורם של המשיבים לבית-המשפט העליון על פסק-דינו של כב' השופט א' קיסרי - נדחה.
בנוסף טענו המשיבים בפני בית-משפט קמא, כי למחלוקת אשר בין הצדדים אין רלוונטיות לשאלת המינוי, וזאת משהיקף הזכויות הוכרע על-ידי בית-המשפט המחוזי, ואילו המבקשים חזרו על-כך, שבטרם תינתן החלטת המינוי, על בית-משפט קמא להכריע בשאלה שבמחלוקת, דהיינו - האם זכאים המבקשים ל-800 מ"ר "נטו" או "ברוטו".
בהחלטתו מיום 14.7.20, הגיע בית-משפט קמא למסקנה לפיה זכאים המבקשים להירשם כבעלים של 800 מ"ר ברוטו, דהיינו 556/2946 חלקים, ועוד 3/36 חלקים מן המקרקעין.
אינני סבור שניתן לקבוע, כי החלטתו זו של בית-משפט קמא "נוגדת את הדין" או "גורמת לעיוות דין", וזאת גם אם ייקבע בבוא העת שעל-יסוד המסמכים שעליהם התבסס בית-משפט קמא, ועל-יסוד התשתית הראייתית, היה מקום להגיע למסקנה שונה מן המסקנה שאליה הגיע בית-משפט קמא.
"
בענייננו, לא שוכנעתי שקיימת הצדקה להתיר למבקשים לערער על החלטת בית-משפט קמא מיום 14.7.20.
לפיכך, אני דוחה את בקשת רשות הערעור, מבלי שהתבקשה תגובת המשיבים.
