תביעה לאכיפת זכויות שכר של מזכיר בית ספר

ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (עב 4303/06; השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר משה קידר ומר עמי לוי), שבו נדחתה תביעתו של מר אברהם אברהם ז"ל (להלן – המנוח) לזכויות שונות בקשר לעבודתו כמורה בבית הספר רוגוזין בעריית קרית אתא (להלן – בית הספר).

נוכח העובדה שלא הוגשה תביעה לאכיפת יחסי עבודה ניתן היה לכל היותר לקבוע פיצויים בגובה X משכורות עקב טענות לפיטורים שלא כדין, ואין כל הגיון בטענה כי העבודה המשיכה עד יום 31.8.1997, רק משום שהמנוח לא פעל בעוד מועד כדי להצהיר על בטלות פיטוריו, בהודעה מחודש מאי 1996, החל משנת הלימודים שהחלה ביום 1.9.1996.

לעניין התביעה לשכר עבודה בעד שנת הלימודים תשנ"ז טענו המערערים כי גירסתו של המנוח בתצהירו לא נסתרה; אין כל פגם בפניית המנוח למנהל כוח אדם בערייה, שהוא גורם מקצועי הממונה על כוח אדם ולא גורם פוליטי, למעלה מעשור לאחר שסיים את כהונתו כסגן ראש העיר, ואין כל פגם בהסכמה כי המנוח ישמש כעוזר למנהל בית הספר לנושאים טכנולוגיים, שכן מורים רבים משמשים בתפקידים מנהליים בבית הספר; תשלום השכר בחודש ספטמבר 1996 מעיד כי המנוח היה עובד הערייה, שכן מתלוש השכר עולה בבירור כי הוא כולל גם תשלום שכר עבודה ולא רק תשלום גמלה, למרות הכיתוב "מחלקת גמלאים"; ראש העיר והגזבר חייבים לחתום על כל הוראת תשלום מכוח הדין, ולכן לא היה מקום לייחס משמעות כלשהיא לעובדה שהם חתמו על מקדמת השכר למנוח; פניית הערייה למוסד לביטוח לאומי ופניית הערייה לחברת הביטוח איילון בעיניין תאונת עבודה מיום 3.9.2006 מעידים על כך שהמנוח היה עובד הערייה במועד זה, והם בגדר הודאת בעל דין כי במועד זה היה המנוח עובד הערייה.

כך למשל, העיד כי היה בחופשה ללא תשלום בין השנים 1979 – 1992, בעוד על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי בשנת 1979 קיבל שכר, ורק על פי קביעה מאוחרת יותר נקבע שהוא בחופשה ללא תשלום; תלוש השכר של חודש ספטמבר 1996 נחזה להיות תלוש של מחלקת הגמלאים, ולכן צדק בית הדין האיזורי בקביעתו שלא היה מקום ליתן לו משקל; צדק בית הדין האיזורי כי מהתנהלותו של המנוח ניתן להסיק כי היה ברור למנוח שאין לו תפקיד כמורה בבית הספר, שאם לא כן לא הייתה באה לעולם ההצעה שישמש כ"עוזר מנהל" על ידי גורם חצוני.

במכתב מיום 17.10.1996 דרשה הסתדרות המורים את שיבוצו של המנוח "במלוא הקף משרתו וזכויותיו", ואף הוסיפה כי "אנו תקוה שלא נצטרך לנקוט בצעדים המתחייבים ונעבוד מתוך הבנה ויחסי גומלין". מכתב זה נענה במכתבו של מנהל כוח אדם בערייה מיום 6.11.1996 (נספח י' לתצהירו של המנוח) כי עקב סגירת המגמה לא ניתן להעסיק את המנוח כמורה ורכז המגמה, וכי ניסיון למצוא לו תעסוקה חלופית במסגרת בית הספר לא צלח, וכן נתבקש מזכיר הסתדרות המורים להמליץ למנוח לפעול יחד עם הערייה בפנייה לועדת השיפויים שליד משרד החינוך.

...

נקדים ונאמר, כי מקובלת עלינו טענת המערערים שלא היה מקום שבית הדין האזורי יתייחס בפסק דינו לנושאים שנדונו בהליך בבית המשפט המחוזי, ובכלל זה עניין עבודתו של המנוח כמורה בבית הספר במקביל לכהונתו כסגן ראש העיר וכחבר מועצת העיר.

אנו סבורים, כי העובדה שהסתדרות המורים לא נקטה צעד נוסף בעניין סיום עבודתו של המנוח בעיריה לאחר מכתב זה יש בה כדי להעיד כי הפסקת עבודתו של המנוח נעשתה כדין, על פי הודעת הפיטורים שנמסרה לו בחודש מאי 1996.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ולקבוע כי המנוח הוכיח את טענתו כי מכתב הפיטורים שנמסר לו בחודש מאי 1996 בוטל במועד מאוחר יותר.

כפועל יוצא מכך, ונוכח העובדה שהפגם היחיד לו טען המנוח היה עיתוי הפיטורים, דהיינו העובדה שנעשו במהלך שנת הלימודים, דין הערעור להידחות.

תוספות שכר שתבע העובד – בית הדין הורה כאמור על עידכון תוספת הותק וכן עידכון דרגת השכר של העובד מתואר ראשון לתואר שני וזאת החל מיום 1.4.08 בשים לב לתחולת מעשה בית דין ביחס לתקופה הקודמת לכך.

בית הדין דחה את התביעה לתשלומן, שכן אלה "לא הוכשרו במסגרת הסכם מרץ 99, שכן לא שולמו במועד הקובע ... אמנם התוספות הללו מופיעות בתלוש השכר תחת הכותרת 'תיאור התשלום/הנכוי' אך יובהר כי לא שולם בגינם תשלום בפועל (לא מופיע הסכום לתשלום בטור 'התשלומים'), לכן לא חל התנאי השני לסעיף 4.1 להסכם מרץ 99. אנו סבורים כי תוספות שכר אשר לא הוכשרו במסגרת הסכם מרץ 99 מהוות תוספות שכר חריגות, להן התובע אינו זכאי". בית הדין דחה דרישה גם לתוספות נוספות, אך בהיעדר ערעור עליהן אין צורך לפרטן.

מזכיר המועצה בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען כי העובד הועסק בהקף של 30% וכי "שעות העבודה של מר פאיק בפועל הנן 12 שעות ואלו נגזרות מתוך הקף משרה מלאה של רכז ספורט" (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית של מר עבד אלחמיד חליל).

במכתב מאוחר מיום 4.7.10 – שצורף כנספח ח' לתצהיר המנכ"ל – מסר לועדת המכרזים (שלימים המיכרז בוטל) כך (ההדגשה שלנו): "ראיתי לנכון להעיר לך ולחברי ועדת המיכרז, למרות שכעת אני עובד 22/24 ש"ש בבית הספר שאני מלמד בו (92% משרה) במידה וזכיתי במיכרז רכז ספורט במועצה בהקף של 50% אני מוכן להוריד את הקף אחוז משרתי בבי"ס בהתאם למותר בחוק בשתי מקומות עבודה". ואולם, שאלת פרשנותו של פסק הדין משנת 2006, כשלעצמה, אינה המכרעת, שכן אף אם נניח לטובת העובד – מבלי להכריע – כי משמעות הסייג לא הובררה ואין לזקוף לחובת העובד את מחדלו מהצגת פרשנות לה הרי שדין התביעה להדחות לאור השתלשלות האירועים מאז שנת 2006.

גם העובדה שבתביעתו הנוכחית כלל סעד של תשלום הפרישי שכר בגין 40% משרה ביחס לתקופה נשוא התובענה הקודמת מתיישבת עם מסקנה זו. המסקנה המסתברת יותר היא אפוא כי התבקש סעד אכיפה על יסוד 30% משרה, ולאור פסק הדין משנת 2012 אכן קם השתק עילה ביחס לתקופה מושא התובענה הקודמת, כפי שקבע בית הדין האיזורי.

...

בית הדין קבל את טענת העובד "לפיה כל עוד לא נקט הממונה על השכר בהליך מנהלי להשבת התשלומים החורגים אין לבית הדין סמכות להתערב בעניין זה, לפיכך טענות הקיזוז של הנתבעת דינן להידחות. יצוין כי הממונה על השכר הודיע בעמדתו כי הוא שומר על זכותו לפעול להשבת התשלומים החורגים. מעבר לנדרש נציין כי יש לקחת בחשבון את מידת רשלנותה של המועצה, שבפרק זמן ארוך כל כך לא גילתה טעותה (על אף חוות הדעת שערך מר נחמני). כמו כן, מבחינת התובע, בפני בית הדין לא הובאה כל ראיה בדבר חוסר תום לבו בקבלת התשלומים מהמועצה. מטבע הדברים במשך כל אותה תקופה ארוכה, התובע כלכל את צעדיו בהתאם לשיעור שכרו. בנסיבות אלה, בבקשה לקזז מהתובע כספים יש משום דרישה שעלולה להיות בלתי סבירה. מכל האמור לעיל, דין טענות הקיזוז להידחות". בחלק האופרטיבי קבע בית הדין האזורי כי על המשיבה לערוך חישובים תוך 30 ימים וכי "החישוב להפרשי שכר יתבסס על שכר התובע, כאשר הדירוג הינו הוראה, הוותק הינו 31.17 שנים, הדרגה הינה מ.א, היקף המשרה הינו 40% ותוספות השכר משולמות בהתאם לאמור בפסק הדין". התחשיב יועבר לעובד, וככל שתהא התנגדות מצידו לתחשיב ימונה חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.

(ה) סוף דבר לאור כל האמור החלטנו לדחות את ערעור העובד ולקבל את ערעורי המדינה והמועצה בחלקם, בהיבטים הבאים: (1) שיבוץ בדירוג עובדי הוראה – דירוגו הנאות של העובד הוא דירוג חינוך, נוער, חברה וקהילה , ואולם בידו – אם יבחר בכך – להיוותר בדירוג עובדי ההוראה כחריגת שכר עליה המוכשרת מכוח הסכם מרץ 1999.

יתר הטענות המועלות בערעורים נדחות בזאת.

בשלב זה החלטנו שלא לפסוק הוצאות, ובית הדין האזורי יקח גם את הליך הערעור בחשבון בפסיקת ההוצאות בסוף הדרך.

בשימוע טען המבקש כי הוא קיבל מכתב המלצה ממנהל בית הספר לגבי תיפקודו, וכי הוא אינו מבין את הטענה שלפיה הוא נקלט שלא כדין.

[footnoteRef:23] [23: סעיפים 15, 42-41, 55-54 לבקשה; ] עוד טוען המבקש שנפגעה "באופן אנוש" זכותו לשימוע הוגן, שכן אחד מהנימוקים לפיטוריו הוא חריגה בתקנים של מזכירי בתי-ספר במשיבה, אלא שנימוק זה לא צוין בזימון לשימוע.

השאלה הטעונה הכרעה במסגרת הבקשה שלפנינו היא, האם המבקש הוכיח זכות לכאורה להשבתו לעבודה במשיבה כמזכיר בית-הספר "אבן סונא", לאור פיטורים שלא כדין מבחינה פורמלית ומהותית, המצדיקה הענקת סעד זמני כבר בשלב זה ועוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית? האם יש מקום לבטל כאן את פיטורי המבקש ולאכוף על המועצה את יחסי העבודה עימו? לטעמנו, יש להשיב על כך בשלילה.

המבקש הועסק לכאורה שלא כדין כמזכיר בית-ספר "אבן סונא" במשיבה, ולכן אין תוקף להעסקתו מקובלת עלינו בשלב לכאורי זה עמדת המדינה, לפיה המועצה היא גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 וככזה אין הגוף המתוקצב יכול להנהיג תנאי שכר או פרישה שונים מאלו הנהוגים בשירות המדינה אלא באישור הממונה על השכר כאשר סמכות זו הואצלה לו משר האוצר.

...

מאזן הנוחות והסעד הראוי במקרה שלפנינו, לא מצאנו כי יש להורות על ביטול החלטת סיום העסקתו של המבקש ועל המשך העסקתו של בתפקיד מזכיר בית-הספר, גם מן הטעם, שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה.

ברמה הלכאורית שוכנענו כי הלחץ המופעל מצד משרד הפנים על המועצה לצמצם כוח אדם ובעיקר כזה שהתקבל ועובד שלא כדין מעבר למכסת התקנים המוניציפאליים וללא אישור נחיצות משרה וללא אישור הממונה הוא לחץ מוצדק.

סוף דבר הבקשה למתן סעד זמני – נדחית.

כללי עניינן של התביעות שבפנינו בשאלת גובה הקצבה לה זכאי התובע בעקבות פרישתו מהעבודה במועצה המקומית פסוטה בחודש 3/05, ואשר נקבעה על ידי הממונה על תשלום הגימלאות במשרד הפנים בגובה 33.5% (התביעה בתיק ק"ג 47650-08-10 ), ולחילופין, שאלת זכאותו של התובע לאכיפת הסכם הפרישה שנעשה עמו על דרך תשלום גמלה בשיעור 40% או לחילופין, חזרתו לעבודה במועצה (התביעה בתיק ס"ע 1584-12-10).

להלן הרקע העובדתי: מר חלים עאסי (להלן: "התובע"), הועסק במועצה מקומית פסוטה (להלן: "המועצה") מיום 1.9.85 ועד 1.3.89, תקופה של 3 שנים ו-5 חודשים כמזכיר בית ספר.

בעקבות הודעת המועצה הגיש התובע תביעה לבית הדין (תיק 13582-02-10) בה טען כי הנתבעת הפרה את הסכם הפרישה עימו ועל כן יש לאכוף את הסכם הפרישה ולהורות על החזרתו לעבודה ולחילופין, לחייב המועצה לשלם לו פיצויים בסכום השווה להפרש בין קיצבתו החודשית לבין משכורתו ערב פרישתו.

מר אמונה ביקש לדעת מה היו תנאי שרותו של התובע בין השנים 85-89 וציין כי כעיקרון ניתן להחזיר פצויי פיטורין כפי ששולמו במחירי המשכורת של היום באותה דרגה (נ/1).

...

העיד בעניין זה מר אמונה: "לשאלתך בהסכם כתוב שאם משרד הפנים לא יאשר ההסכם ההסכם יהיה בטל והתובע יחזור לעבוד בתפקידו במועצה, מדוע אין התייחסות בהחלטת מר שפיצר נספח ט' אני משיב שאנו מדברים על בן אדם שפרש בשנת 2005 וזה לא מסתדר, נספח ט' בא להחליף את האישור רטרואקטיבית מהאישור שלנו בשנת 2005 ובא לומר מה תנאי הפרישה שלו. המסמכים שבדקתי בתיק כתוב שמר עאסי לא מרגיש טוב וצריך לפרוש, כתוב באחד מהנספחים שראיתי היום שהוא לא מסוגל לעבוד ועליו לפרוש, רופא כתב. יש אישור משנת 2004 שכתוב שאינו מסוגל המשיך לעבוד ועליו לממש זכויותיו על פי הנוהל, אני לא יודע אם חזרתו היתה אפשרית." לנוכח כל האמור, הסתמכות התובע על הסכם שידע שהינו בלתי חוקי, ביטול משרתו של התובע וקבלתו קצבה מוגדלת עקב כך, והאישורים הרפואיים הקובעים כי אינו כשיר לעבודה, דין תביעת התובע להשבתו לעבודה נדחית.

לסיכום, תביעות התובע נדחות.

התובע ישלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 7000 ₪ תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.

העובדת מגישה תביעה לאכיפת הקף משרתה המלאה כפי שהיתה טרם הצמצום ולקבל פיצוי כספי, ובית הספר מגיש ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים.

במקביל, מר שלמה חדד, מזכיר סניף נגב באירגון המורים (להלן –חדד), שלח להנהלת בית הספר ביום 28.7.2016 הודעה ובה מסר כי לא ניתן לצמצם את משרת התובעת ללא אישור משרד הכלכלה (נספח 8 לתצהיר התובעת).

משכך, התובעת אינה זכאית לאכיפת הקף משרתה, וגם לא לפצוי בגין פגיעה בהקף שכרה, שעה ששולם לה שכר מלא, למעט גמול חינוך שלא חלה על הנתבעת חובה לגביו.

לטענת הנתבעת, שכרה של התובעת היה 350 ש"ח לכל הרצאה, אשר סוכם עימה כבר בשנת הלימודים הקודמת.

...

בנסיבות אלה משהתובעת הוחזרה להיקף המשרה הקודם, מתייתר הצורך בדיון בסעד החלופי שהתובעת עתרה בו לתשלום פיצוי בסך 90,000 ש"ח. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. פיצוי לפי חוק עבודת נשים – 80,000 ש"ח. ב. פיצוי בגין עוגמת נפש – 20,000 ש"ח. כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

בגין דחיית ערעור התובעת על החלטת הממונה, תשלם הנתבעת למדינה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.