תביעה לאכיפת התחייבויות בנק משכנתאות ופיצוי נזקים

] [14: ע"א 9383/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, בפיסקה 40 לפסק הדין וההפניות שם (10.6.2008).

חסימת עילת התביעה שהתרחשה עם הארוע שגרם נזק, כך נקבע, "אינה ראויה משום בחינה, אינה מתחייבת מהגדרת 'עילת תביעה'... ואינה עולה בקנה אחד עם המדיניות המשפטית הראויה במסגרת האיזון העדין בין האנטרס של התובע, של הנתבע ושל הציבור"[footnoteRef:22].

נדחתה עמדת התובעים שלפיה יש לבחון מחדש את עניין פלדון, בנימוק שקיבלת עמדתם "תיגרום לכך שעובד יוכל לתבוע בגין אי-קבלת המוצר המוגמר בגלל אי-הפרשה לקרן פנסיה עשרות שנים לפני הגשת התביעה", תוצאה המנוגדת להוראות חוק ההתיישנות ואינה הוגנת כלפי המעסיק, ודאי במצבים שבהם עובר העובד במהלך חיי העבודה שלו בין מספר מעסיקים, שאז "האם כל מעביד המעסיק את העובד משך שנים רבות, ומפר את התחייבותו להפריש לקרן פנסיה, חייב לספק לעובד את המוצר המוגמר?". הוסבר שההלכה הקיימת אינה גורמת בהכרח עוול לעובד, שכן "אין זה בלתי סביר להטיל על העובד את הפיקוח על הפרשות המעביד לקרן הפנסיה שלו". בית הדין יישם את ההלכה הפסוקה על נסיבות העניין, כך: [27: דב"ע (ארצי) נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשים חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ - הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3 (1994) (להלן - עניין מורשי חתימה).

לפיכך, תביעה של עובד לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות כדין לקרן פנסיה תוכל לעמוד רק ביחס לאותן (אי) הפקדות חודשיות שלא חלה לגביהן היתיישנות (כלומר, המצויות בטווח שבע השנים עובר להגשת התביעה, ובשים לב לחריגים המאריכים או משעים את תקופת ההתיישנות), וזאת לגבי כלל הסעדים: אכיפת ההפקדה; פיצוי בשיעור אובדן הצבירה של דמי הגמולים (חלק מעסיק); פיצוי בשיעור הנזק הפנסיוני שניגרם בשל אי ביצוע ההפקדה, קרי, תשלום הפנסיה שיכלה לצמוח בגין ההפקדות שלא התיישנו, אילו בוצעו במועדן.

...

משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.

אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.

כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].

סוף דבר הערעור נדחה.

עקב מחלוקת זו הגישה התובעת תביעה לפיצויים הן בהתאם לפצוי המוסכם מראש, והן בהתאם לנזק הממשי, אשר לטענתה, נגרם לה. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובעת: החתימה על ההסכם: 4 ביום 6.6.2016 נחתם הסכם המכר בין הצדדים ושולם התשלום הראשון.

סעיף 12 להסכם המכר: סעיף 12 מתייחס לנושא המשכנתא ובין היתר קובע, כי המוכר מתחייב לצורך קבלת המשכנתא "לחתום למוסד בנקאי על כל המסמכים הנדרשים... ובתנאי שלא תהא בחתימה שכזו משום נטילת התחייבות נוספת כלשהיא של המוכר...". לטענת התובעת, הנתבע הפר התחייבות זו כאשר סרב לחתום על מיסמכי ההיתחייבות של הבנק מבלי שאלו דרשו ממנו כל התחייבות נוספת על זו הקיימת לו על פי ההסכם.

אכיפת ההסכם: תשלום דמי שכירות שנגבו על ידי הנתבע בגין התקופה שלאחר קבלת החזקה על ידי התובעת.

הפצוי הממשי: התובעת טוענת שניגרם לה נזק כספי כתוצאה מכך שהיא לא לקחה את המשכנתא מבנק איגוד בחודש אוגוסט 2016 אלא נאלצה לקחת הלוואות קטנות יותר מהבנק או מחברים ומשפחה אשר גרמו לה לעלויות שפורטו על ידה בסעיף 61 לתצהירה.

...

לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ברכיב זה בסך 936 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.8.16 ועד התשלום בפועל.

בנסיבות אלו אני מקבלת את טענת התובעת שהיא הייתה זכאית לקבל מערכת אזעקה תקינה, ובפועל נאלצה לתקן את מערכת האזעקה בעלות של 2,100 ₪ (קבלה בגין התיקון צורפה כנספח 20 לתצהיר התובעת).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 936 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.8.16 ועד התשלום בפועל וסך של 2,100 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.16 ועד התשלום בפועל.

מכאן חלקו של כל אחד מהם באותו מועד עמד על סך של 63,210 ₪ המהוים מחצית היתרה לסילוק כמתחייב על פי ההסכם אשר קובע: "...והואיל ולצורך מימון הרכישה לקחו הצדדים הלוואה משותפת מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואשר עפ"י רשומי המקרקעין נרשמה על הסך 560,000 ₪ ואשר יתרתה לסילוק נכון ליום 02/2014 עומדת על הסך 126,420 ₪ וחלקו של המוכר הינו 63,210 ₪." אם כן, ההחזר אותו יכול היה הנתבע לשלם לטובת התובע, על חשבון חלקו של האחרון ביתרת סילוק המשכנתא מגיע לכדי 63,210 ₪ בלבד, ולא בסך של 75,723.5 ₪ כטענתו.

בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)): "הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוה, וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן והכל לפי הוראות חוק זה". פיצוי מוסכם: החוזה קובע פיצוי מוסכם וכדלקמן: "סך של 10% מהתמורה הכוללת יהווה פיצוי מוסכם, ראוי וסביר, אותו ישלם צד אשר יפר חוזה זה לרעהו. הזכות לפצוי מוסכם מותנית במשלוח התראה בכתב, בדואר רשום, לצד המפר לתיקון ההפרה ומתן ארכה של 21 יום לתיקון ההפרה". התובע פנה לנתבע מספר פעמים, באמצעות דואר אלקטרוני, והתריע בפניו כי עליו לשלם את יתרת התמורה בהקדם, שאם לא כן ינקוט בהליכים משפטיים כנגדו, וכי 21 ימי החסד המוענקים בהסכם חלפו זה מכבר.

פיצוי בגין עוגמת נפש סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) עוסק בפצוי בגין נזק שאינו נזק ממון וקובע כי לבית המשפט רשות ושיקול דעת לבחון את עצם הזכאות לפצוי ואת שיעורו הראוי.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ולאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אכן, כטענת התובע, דין ההסכם להתבטל עקב אי תשלום מלוא התמורה על ידי הנתבע כמתחייב על פיו.

סיכומו של דבר, אני מורה כי ההסכם שנערך בין התובע לבין הנתבע בטל.

על כן אני מורה כי כל רישום שנערך בלשכת רישום המקרקעין לטובת הנתבע, בעקבות ההסכם ובכל הנוגע למגרש 26 יבוטל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כמפורט בסע' 59 שלעיל – הפיצוי המוסכם והוצאות המשפט.

בעיניין זה אוסיף כי לעניין סכויי התביעה כבר נפסק כי, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לידון בה. בשלב זה של דיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט נידרש לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים (ראה בספרו של זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 616 וכן רע"א 7139/96 ליאניד טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד מ"א (2) 661).

גם שם נטען כי בבקשה לא הועלתה הטענה של מאזן הנוחות: " בהקשר זה טוען המוכר כי הקונה כלל לא העלה טענות בדבר נזק אפשרי בכתב התביעה ובבקשה שהגיש, ולפיכך שגה בית המשפט משהעלה בעצמו טענות מעין אלו. דין הטענה להדחות. מטרתו העיקרית של צו המניעה הזמני היא לשמור על המצב הקיים, כדי למנוע את האפשרות שלא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין והתובע יצא מקופח על אף זכייתו בדין. המקרה שלפנינו הוא דוגמא מובהקת וטיפוסית למצב מעין זה, משום שמדובר בתביעה לאכיפת חוזה למכירת זכויות בנכס מקרקעין, כך שאם הנכס יימכר לצד שלישי במהלך ניהול המשפט ובסופו של דבר התובע (הקונה) יזכה בתביעתו, הוא לא יוכל עוד לממש את פסק הדין. מאידך גיסא, למקרה של דחיית התביעה, הרי שעובדת קיומו של סעד זמני עלולה להסב למוכר נזק כספי בר פיצוי, כך שניזקו של הקונה, מטבעו, חמור יותר. אלו הם שיקולים בסיסיים של בחינת מאזן הנוחות, כפי שנקבע בתקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ("הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני ... ").

בהערת אגב ולאור טענות ובקשות המנהלת המיוחדת בסיכומיה, אבהיר כבר עתה כי אם תוגש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.6.20 בטענה כי עדיין נידרשות פעולות חקירה נוספות, יהיה על המנהלת המיוחדת לפרט פעולות באופן ספציפי ומשך הזמן הספציפי הנידרש ולא לטעון באופן כללי כי יש עוד "לחקור". אם וככל שתשכנע כי קיימות פעולות חיוניות בטרם תוכל לפנות לביה"מ אזרחי, תישקל בקשתה ואולם זאת רק בכפוף להפקדת ערבות/התחייבות עצמית, בסכום ניכר מטעמה להבטחת נזקים שייגרמו (ראה לדוגמא בהחלטת כב' השופט אורנשטיין שאוזכרה לעיל, שם חייב את בעל התפקיד בהפקדת התחייבות עצמית בסך 200,000 ₪)ובכפוף לכך שככל שהמשיב יחפוץ למכור את הנכס יוכל להגיש בקשה והיא תישקל.

...

לאור כל האמור דין בקשת המשיבים לביטול הסעד הזמני ,בהעדר הצדקה לנתינתו, להידחות.

ודוק, הסעד הזמני מעצם מהותו נועד להבטיח אפשרות מימוש סעד עיקרי, אם יינתן בסופו של דבר.

לאור כל האמור ולמרות שבקשת המשיבים לביטול הצו הזמני בהעדר הצדקה לנתינתו, נדחית, הרי בהתאם להחלטה מיום 24.6.20 ומשהמנהלת המיוחדת לא חלקה על הודעת המשיבים מיום 8.7.20 בדבר השלמת גילוי המסמכים שנדרשו, ואף לא הגישה כל בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.6.20, יפקע ממלא הסעד הזמני 7 ימים לאחר שהושלם גילוי המסמכים, כאמור.

גם אם יתקבל העירעור של הנתבעים, מה שלא נראה שיש סיכוי כלשהו לכך, לא יגרם להם כל נזק שלא ניתן לפצות עליו.

תקציר פסק הדין עסקינן בתביעה לאכיפת "חוזה מכר" שנכרת ביום 7.7.2016 בין תאודור גנץ לבין נועה דבי (התובעת) בו מכר תאודור גנץ לנועה דבי את דירתו ברח' בלפור 22(א) בבת-ים תמורת 800,000 ₪ (להלן: "הדירה").

בהמשך להתכתבויות בינינו, ולאור העובדה כי במכתבך רשמת כי מרשתך "פועלת להסדר המשכנתא" הריני להודיעך כי מרשיי אינם מוכנים להמשיך ולאכוף את ההסכם קרי: לתת למרשתך להשלים את יתרת התמורה באמצעות ביטול המשכנתא.

בתצהירה כותבת התובעת נועה דבי: "24. מאחר ובמצב המשפטי הנתון של הדירה והליך זה, לא הצלחתי לקבל משכנתא מבנק והייתה עלי חובה לשלם את המשכנתא כאמור בפסה"ד וכן לסלק את החוב שנצבר לעירייה בגין תשלומי ארנונה נאלצתי לקבלת הלוואה מגורם חוץ בנקאי, תוך התחייבות לרשום לטובתו את המשכנתא לאחר שזכויותיי יירשמו על הדירה בהתאם לפסה"ד. " "25. מכאן, שישנה חשיבות רבה להעברת הבעלות בדירה על שמי, וזאת על מנת שאוכל לרשום את המשכנתא לטובת צד ג' שנתן לי הלוואה לשם סילוק המשכנתא בהתאם לפסה"ד.

לאור זאת, אי רישום הבעלות בדירה על שם התובעת כתוצאה מבקשת הנתבעים לעיכוב ביצוע פסה"ד או כתוצאה מערעור שהנתבעים יגישו על פסה"ד, עלולה לגרום לחברה לנזק כספי בלתי יתואר ויפגע בחברה שלי שנתנה לתובעת הלוואה לשם סילוק המשכנתא וכעת לא תוכל לרשום משכנתה לטובת החברה להבטחת תשלום חובה של התובעת לחברה.

...

בע"א 2464/91 (ב"ש 3158/91) שמואל פלטו שרון ואח' נגד קומפני פריז'ין דה פרטיסיפסיון ואח' פד"י מה (5) 499 אומר בית המשפט מפי כב' סגן הנשיא כב' השופט מ. אלון: "5. הכלל שנקבע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, אך לפי תקנות 467 ו-468 רשאים בית-משפט שנתן את פסק הדין או בית המשפט שלערעור לצוות על עיכוב הביצוע. הכלל הוא איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע כי קיים נימוק אשר יצדיק להיעתר לבקשתו (ב"ש 646/82 [1], בעמ' 18).

ניתן לסכם בנאמר בפסק הדין: "אני דוחה את טענת הנתבעים שנועה דבי הפרה חוזה/הסכם כלשהו.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך ש: א. הנתבעים בעצמם פעלו בהתאם להוראות פסק הדין, גרמו לי בהתנהגותם ובהודעת באת כוחם, להסתמך על פסק הדין.

סוף דבר מכל הנימוקים המצטברים דלעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאותיה בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.