"תיאוריות [הממקמות את הנושים ואת בעיית הפעולה המצרפית שלהם במרכז – תיאוריות מבית המדרש של חלק מגישת הניתוח הכלכלי למשפט] מתעלמות מנתון אמפירי ומן המצב החוקי. הנתון האמפירי אליו אנו מכוונים הוא, שבתחום פשיטת הרגל של יחידים מוגשות מרבית המבקשות דוקא על ידי חייבים ולא על ידי נושים. כלומר, תיאוריה המעמידה במרכז את הנושים מיתעלמת מכך שברוב המקרים דוקא החייבים הם הפונים לבית המשפט בבקשת פשיטת רגל. ברי, שמטרותיהם העיקריות של חייבים, אם לא הבלבדיות, הנן למלט עצמם מהליכי גבייה אינדיבידואליים ולקבל הפטר. קשה להניח, בלשון המעטה שאנטרס הנושים הוא בראש מעייניהם. בדברנו על המצב החוקי, כוונתנו לכך, שכאמור, חייב רשאי ליזום הליך פשיטת רגל אף כאשר יש לו נושה אחד בלבד. התיאוריות שאופיין כלכלי ביסודו אף אינן מסבירות כיצד זה הדין מאפשר לחייב לפתוח בהליך ולהמשיך בו במקרה של נושה אחד. כאשר מדובר במצב מעין זה שבמקרה הנוכחי, אין מדובר כלל בהליך קולקטיבי, שהרי עסקינן בחייב מול נושה אחד. אף ברור הוא, שאין מדובר בהליך של אכיפת חיובים, שכן הנחתנו היא שהיוזם הנו החייב ולא הנושה. האפשרות הנתונה בידי חייב לפתוח בהליך פשיטת רגל כאשר יש לו נושה אחד בלבד מדגישה עד כמה התכלית השנייה של הליכי פשיטת רגל, לאפשר לחייב לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית, הנה התכלית הדומינאנטית כאשר מדובר בבקשות של חייבים".
עוד צוין שם בדוח ועדת חריס סעיף 25:
"כיום גוברת התפיסה לפיה מתן הפטר לחייבים, המאפשר להם יציאה לדרך כלכלית חדשה, הוא אינטרס של החברה כולה שמבקשת להחזיר את החייב לשוק התעסוקה, לעבודה יצרנית ולאפשר לו לכלכל את עצמו ואת משפחתו ובכך לשחרר את החברה מעול פרנסת תלוייו".
וכך סוכם בסעיף 123 לדוח ועדת חריס:
"בהתאם למדיניות החדשה של הכונס הרישמי, נקבעה התקופה הבסיסית שבה ישלם החייב את הסכום החודשי שנקצב לו ל- 4.5 שנים ממועד צו הכנוס".
בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי התשע"ח-2018 שכבר היתקבל בכנסת ועתיד להכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019, צוינו מטרות החוק בסעיף 1 כדלקמן:
"(1) להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;
החייבת מתגוררת עם בן זוג ושתי בנות קטינות, בשכירות בעלות חודשית של 6,000 ₪.
כמו כן, לא ניתן להיתעלם מן העובדה שהנושה היחיד של החייבת הוא הגרוש שלה, אשר בצד הסכום שנפסק לזכותו עבור דמי שימוש, נשוא תביעת החוב בתיק הפש"ר, הוא חויב לשלם לידי החייבת דמי מזונות עבור הבת הקטינה בת 15.5 בשיעור 2,500 ₪ לחודש.
בהקשר זה אני מפנה לאמור בסעיפים 14-16 לתגובת החייבת לתסקיר, שם הפנה בא כוחה להסכם שנכרת בין החייבת לבין הנושה.
...
על רקע זה, בסופו של דבר אף הורשעה החייבת במתן עדות קשר במסגרת ת.פ. (שלום חדרה) 2722/06.
אני סבורה, כי הקשר המשפחתי ורקע הסכסוך הכספי בין החייבת לבין הנושה מעיב בצורה בלתי סבירה על ההליכים בתיק הנוכחי.
אני מורה למנהל המיוחד לבחון בקפידה את הנתונים האישיים של החייבת ובהתאם להגיש תכנית פירעון מתאימה.
לסיכום – מן המקובץ לעיל אני מוצאת, כי התיק בשל לגיבוש תכנית פירעון שתגשים את תכלית השיקום הכלכלי הטבוע בבסיס ההליך, הן לפי החוק הקיים, פקודת פשיטת רגל התש"ם-1980 והן לפי החוק החדש, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018.
בהתחשב בפגרת סוכות הקרבה ובאה, אני קובעת כי תסקיר כאמור יוגש עד ליום 15.11.18.
