תביעה לאכיפת הסכם שיתוף במקרקעין

תובענה לאכיפת הסכם שתוף במקרקעין.

...

סוף דבר התובענה מתקבלת בחלקה (באופן פורמלי בלבד) ולמעשה נדחית ברובה, דהיינו ניתן בזאת סעד הצהרתי הקובע שהסכם השיתוף בתוקף; ניתן צו עשה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש ייחודי בחלק שהשימוש בו יוחד לשימושם של התובעים, לרבות בדרך של הקצאת שטח לחניה, וזאת כל עוד לא ניתנה החלטה של בית משפט הקובעת אחרת, לרבות במסגרת תובענה לפירוק השיתוף במגרש.

הנחה זו אינה עומדת לאחר שהוגשה תביעה לפירוק השיתוף שמתנהלת במקביל, ומאז שהוגשה היה צריך להתמקד רק בה. לנוכח שיקולים אלה, ובהינתן שהשאלה הרלוונטית באמת – אם הנתבעים יהיו רשאים לבנות בהתאם להיתר הבניה שניתן להם – טרם הוכרעה ואינה עניין לתובענה זו, אני סבור שיש מקום לחייב את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים.

משיקולים אלה ייפסק שכר טרחה בסכום מתון יחסית של 20,000 ש"ח (כולל מע"מ), שאותו ישלמו התובעים (10,000 ש"ח כל תובע) לנתבעים תוך 30 יום, ולא הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

רקע ועיקרי טענות הצדדים זוהי תובענה שראשיתה תביעה לאכיפת הסכם שתוף במקרקעין וצו עשה לצד סעד של פיצוי כספי בגין נזקים עקב הפרתו, ואחריתה בסעד הכספי גרידא, לאחר שבתצהיריהם ובסיכומים מטעמם הודו הנתבעים כי הסכם השתוף תקף אך טענו שלא הפרו אותו וכמובן כפרו בנזקי התובעת ולאחר שתוצאת צו העשה המבוקש הושגה.

...

אשר על כן, אני סבור כי בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובעת בסך 10,000 ₪.

סיכום לאור מכלול האמור לעיל, לאחר שקבעתי כי הנתבעים הפרו את הסכם השיתוף ולאחר שבחנתי את הנזקים השונים שנגרמו לתובעת בשל כך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הפיצויים כדלקמן – בגין שכ"ט ב"כ התובעת עבור הטיפול בהנפקת שוברים עדכניים עבור דמי הרכישה מרמ"י סך 3,500 ₪.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת פיצויים בסך 24,264 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מיד עם הגשת ההמרצה ובקשת צו המניעה ניתנה החלטת כב' הנשיא איתן אורנשטיין ולפיה "מעיון בתובענה עולה שהסעדים המבוקשים הם אכיפת הסכם שתוף במקרקעין, שכאלה הם בסמכות בית משפט השלום והפרת הסכם הלוואה שסכומה בסמכות בית משפט השלום. בטרם מחיקה ניתנת שהות לב"כ המבקש ליתן את התייחסותו לסוגית הסמכות העניינית...". לאחר קבלת עמדת המבקש בדבר סמכות בית משפט מחוזי, ניתנה החלטה בה התבקשה עמדת המשיב הן לסוגיית הסמכות והן לבקשת צו המניעה לגופה.

...

טענות נוספות של המשיב למשיב טענות נוספות, אשר גם הן משכנעות לעניין דחיית הבקשה, כגון שמדובר בצו שמטרתו כבילת ידי המבקש גם לגבי החלטות שטרם התקבלו ("שהמבקש הצביע או יצביע בעדם"), דבר שאינו יכול להתקבל וכן שצו המניעה אינו נחוץ, למעשה, משום שעומדת למבקש ולשותפים האפשרות להתייצב בבוררות ולטעון את טענותיהם וזכותם לעניין זה עומדת ללא מתום ויכריע הבורר מי צודק בסוגיה זו. אולם לנוכח כל האמור לעיל, נראה שדי בנימוקים כפי שנפרשו על מנת לדחות את הבקשה לצו מניעה ואין צורך להידרש גם לטענות אלה.

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, כי אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני.

כמו כן אני קובעת כי הסמכות לדון בהמרצת הפתיחה היא של בית משפט השלום ולכן מכוח סמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 אני מעבירה את התיק לבית המשפט השלום בתל אביב-יפו.

התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין והסכם שתוף במקרקעין "לרבות תשריט אשר הועבר מטעמה אל התובע ביום 1/5/17 במצורף לטיוטות הסכמים וזאת בקשר למכירת זכויות הבעלות וזכויות הבניה הנילוות (מחצית) בלבד בחלק האחורי של המקרקעין הידועים כמגרש 369 מכוח הוראות תב"ע זמ/518 בשטח של 500 מ"ר ברחוב יוסף צבי מלר 20 בגדרה המהוה חלק מחלקה 176 (לשעבר חלקה 21) בגוש 3872 (להלן "המקרקעין") וכן זכות מעבר ברוחב של 3 מ' הצמודים למגרשו של התובע ולהצהיר כי הסכמים אלה הנם ברי תוקף".

...

לאור כל האמור לעיל, גם התביעה להצהיר על זיקת הנאה של התובע למעבר במקרקעין נדחית.

סיכום התביעה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפניי תביעה שהוכתרה בכותרת: " אכיפת הסכם; פירוק שתוף במקרקעין". השאלה העיקרית להכרעה היא, האם ההסכם שנחתם ביום 16.2.1980 וההסכם המשלים מאותו מועד (להלן:" ההסכם משנת 1980") , מהוה הסכם חלוקה בין שותפים למקרקעין, כדרישת סעיף 38(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן "חוק המקרקעין").

...

הנתבעים בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהנתבעת אינה רשומה כבעלת הזכויות במקרקעין.

(ראו: הערת בית המשפט בדיון מיום 9.6.2022, עמ' 3 לתמלול שו' 15-17; וכן החלטתי באותו מועד, עמ' 17, שו' 21-22).

ברקע יש לזכור הנחיית ס' 143 של חוק התכנון והבניה הקובע שלא תירשם חלוקת מקרקעין בפנקסי הרישום אלא על פי תשריט שאושר על ידי גופי התכנון, ולא יינתן פסק-דין לחלוקת קרקע בין בעליה המשותפים אלא על פי תשריט ואישור כאמור, כאשר לא יהא תוקף לכל רישום שנעשה בניגוד לסעיף 143 הנ"ל. כאשר לא ניתן לבצע חלוקה בעין, הרי שאין מנוס מלקבוע כי פירוק השיתוף במקרקעין במושאע, ייעשה דרך מכירת הקרקע, וחלוקת הפדיון בין השותפים .

בית המשפט מפי כב' השופט מאזן דאוד, הגיע למסקנה כי תשריט החלוקה, אף שלא אושר ע"י הועדה לתכנון ובנייה , הוא פעולה רצונית של כלל השותפים, גם אלה שרכשו לאחר חתימת ההסכם .

לסיכום – כלל הראיות שהוצגו על יד הצדדים מובילות למסקנה כי תשריט החלוקה מהווה מעין הסכם בין הצדדים לצורך חלוקה סופית של המקרקעין (פירוק השיתוף).

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הוצאות – לאחר ששקלתי אופן התנהלות הצדדים, לרבות רוחב היריעה שנפרשה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.