תביעה לאכיפת הסכם שותפות במועדון לילה

נתבעים 1-3 לא התגוננו וניתן נגדם פסק דין במעמד צד אחד, ואילו נתבעת 4 נמחקה מכתב התביעה, לאחר שהתובעת הגיעה עימה להסכם, לפיו בתמורה לתשלום בסך 195,000 ₪ תוותר התובעת על יתרת החוב כלפיה (הסכם הפשרה סומן נ/1), לפיכך פסק הדין עוסק בחובו של נתבע 5 בלבד (להלן: "שטרית") השתלשלות האירועים נתבעים 2 ו-3 באמצעות חברה בבעלותם חתמו על הסכם שותפות עם חברה בבעלות שטרית, וביחד הקימו חברה שלישית (נתבעת 1 ), אשר שכרה את המבנה ברח' פייר קניג 39 ירושלים, מידי התובעת, לצורך הפעלת מועדון לילה.

מבוקש בזאת לתאם מועד לפגישה דחופה להסדרת ביטול ערבויותיהם של שולחיי בהסכם" בו ביום נשלחה התשובה הבאה: "דוחה כל האמור במכתבך. אבקש כי שולחיך יפרטו פירוט מלא של האמור בסעיף 1 למכתבך בצורת תצהיר בפני עו"ד. לאחר קבלת התצהיר נודיע לך עמדת שולחתנו". ביום 2.8.11 נטען במכתב התשובה כי שטרית הוטעו, רומו "ואולי אף הונו ע"י האחים שגב", והיות שהאחים שגב התחייבו להוציא את שטרית מערבותם, דבר שלא נעשה, בכוונת שטרית ככל שלא ימצא פיתרון הולם להוצאתם מערבותם להסכם, לפנות לבית המשפט ולדרוש אכיפתו ו/או לחילופין להוציא צוי מניעה לפתיחת המועדון אותו מתעתדים לפתוח בקרוב האחים שגב.

...

הטענה של שטרית אותה אני מקבלת בחלקה היא שהתנהלות התובעת בשנתיים הראשונות לאחר ביטול ההסכם הביאה להגדלת החוב והארכת התקופה שבה הנתבעים החזיקו המושכר שלא כדין, וכתוצאה ישירה מכך הוגדל החוב.

לסיכום את התביעה בת.א. 16947-08-17 על סך 624,000 ₪, כפל דמי שכירות בגין התקופה שבין ינואר 2015 ועד מרץ 2016, אני דוחה, משום שמדובר בתקופה שבה הנכס היה צריך להיות פנוי לפי כל קנה מידה סביר של פעילות נושה, אף בהתחשב בזמן שהליכים משפטיים נמשכים.

ההתנגדות נדחית וההליכים בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל יימשכו בהתאם ליתרת החוב המעודכנת שם לרבות שכ"ט א'.

ביוני 2014 נכרת הסכם שותפות בין המבקשת (להלן: חברת בר שמקר), שהנה חברה המפעילה מועדוני לילה, לבין דניס והמשיב מס' 1 (להלן: רונן), למטרת קיום מסיבות קיץ במשטח הכורכר שברחבה החיצונית הצמודה לפאב (להלן: מיתחם המועדון או המיתחם).

חברת בר שמקר עתרה לקבלת הסעדים הזמניים הבאים: (א) צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לעשות דיספוזיציה בציוד המצוי במיתחם; (ב) צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לקיים במיתחם אירועים ומסיבות; (ג) צו עשה לאכיפת הסכם השותפות; (ד) צו עשה שיורה למשיבים להשיב לששה משכירים של הציוד שהושכר לחברת בר שמקר את ציודם אשר נותר בשטח המיתחם; (ה) מינוי עורך-דין אלדד בן הרוש ככונס נכסים או כתופס נכסים לשם תפיסת הציוד שבמתחם ותפיסת מיסמכי הנהלת חשבונות הנוגעים לשותפות, והסמכתו לבצע פעולות הדרושות להשגת מטרות אלו; (ו) צו עשה שיורה למשיבים לאחסן את הציוד שבמתחם באופן שלא יינזק מפגעי מזג האויר.

חברת בר שמקר תגיש עד ליום 23.10.2014 תובענה בתיק העקרי.

...

הוראות אופרטיביות לאור נכונות עקרונית של הצדדים לפעול להשבת ציוד מושכר לבעליו, ולאי ביצוע טרנסאקציות, בשלב זה, בציוד השייך לשותפות ושעדיין מצוי במתחם, ולנוכח אי ההסכמה בשאלת איחסונם ושמירתם של המחשבים, הנני מורה כדלקמן: (1) הנני ממנה את עורכי הדין אלדד בן הרוש ואבי אמר ככונסי נכסים זמניים (להלן: הכונסים) לפי סימן ב'1 בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, של הציוד הקיים במתחם, ואשר כולל ציוד שהושכר מידי צדדים שלישיים, ציוד השייך לשותפות, ציוד השייך למשיבים (לרבות מחשבים) וציוד השייך לבעליה של חברת בר שמקר (לרבות מחשבים) (ארבע קבוצות ציוד אלו ייקראו להלן: קבוצות הציוד); (2) הנני מסמיך את הכונסים להיכנס למתחם לשם תפיסת קבוצות הציוד, איחסונם באופן שיוסכם על-ידי שניהם, ושמירתם עד למתן החלטה אחרת; (3) הנני מורה לכונסים לערוך רשימות של פריטי קבוצות הציוד, תוך סיווגו של כל פריט לכל אחת מארבע הקבוצות.

אין בכך כדי למנוע מכל צד להגיש בקשה מתאימה לעשיית שימוש במחשבים השייכים לו; (6) נאסר על הצדדים לפעול לביצוע טרנסאקציות בקבוצות הציוד ללא הסכמה בכתב של שני הכונסים הזמניים; (7) הנני מורה למשיבים לאפשר לכונסים להיכנס למתחם לשם ביצוע הפעולות שהוסמכו לבצעם, כאמור לעיל.

לטענתה, היא אינה שותפה לפעילות של שוכרת המשנה בנכס, והיא לא ידעה (עד לפניית המשכירה אליה לראשונה בסוף אוקטובר 2021) על פעילות נטענת זו. השוכרת, לטענתה, מקפידה למלא אחר כל התחייבויותיה לפי חוזה השכירות ודואגת שבמושכר תהיה פעילות סולידית התואמת את המקום.

זאת משום שהסכם השכירות מגדיר את השימושים המותרים בנכס נכון למועד חתימתו, ופעולות שנעשו בו לפני ההסכם אינן יכולות להקים זכות שימוש שאינה מנויה בו. המסקנה הלכאורית המתבקשת היא שלנוכח אופי הפעילות המבוצעת בספא ככזה, אשר יכול פוטנציאלית לפעול לצד מועדון לילה ואף כחלק ממנו, לכאורה אין לומר כי שימוש כ"קלוב חברתי" כולל בחובו שימוש בנכס כספא, שהוא שימוש "רטוב" ושונה בהשוואה למועדון או בר "רגילים". הואיל ושימוש כספא אינו מנוי בין מטרות השכירות, הרי שלכאורה נדרשה הסכמה של המשכירה לצורך שימוש כזה.

מאחר ששוכרת המשנה אינה יכולה לעשות שימוש במושכר שאינו מותר לפי הסכם השכירות העקרי, בין היתר מאחר שהסכם השכירות העקרי צורף כנספח להסכם שכירות המשנה כחלק ממנו (ההואיל הראשון להסכם שכירות המשנה), הרי שסכויי התביעה, למצער ביחס לסעד של הפסקת שימוש במושכר לצורך ספא, נחזים בשלב זה להיות טובים.

אולם גם בהנחה (לצורך הדיון) שאפשר היה להעריך זאת כבר אז, לא נמצא פסול בכך שהמשכירה "נזכרה" לאכוף את התנאי הנוגע לאפשרויות השמוש במושכר לאחר שנחשפה לאופי השמוש במיוחד באותו ספא המשולב עם מועדון לילה.

...

ערובה מתן סעד זמני החופף לסעד עיקרי מצריך, ככלל, להבטיח את זכויות המשיבות למקרה שיימצא בסופו של דבר שלא היה מקום לתת את הצו (תקנה 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

לנוכח שיקולים אלה, ובשים לב שדמי השכירות החודשיים ששוכרת המשנה משלמת לשוכרת הראשית עומדים על סך של 40,000 ש"ח ומע"מ לחודש, אני סבור שסך של 400,000 ש"ח הוא סכום סביר להבטחת נזקי המשיבות גם יחד.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה מתקבלת במלואה.

כיוון שלא ניתן לקדם את התביעה לפירוק שתוף בטרם תתברר התביעה לאכיפת הסכם מכר, נקדים ונדון בתביעה שכנגד, ובה עוסק פסק הדין שלהלן.

באי כוחם המלומדים של הצדדים פרשו ללינת הלילה, ובבוקר יום 27.5.23 ניכנס לתמונה שותפה של ב"כ התובעים, עו"ד מזרחי, שוחח עם ב"כ הנתבע, ובשעה 10:55 שלח לב"כ הנתבע את תמצית ההסכמות שהושגו ובקש אישורו.

...

כזכור, למחרת היום הודיעה ב"כ התובעים לבית המשפט כי "עוד לא יבשה הדיון על הסכמות הצדדים מיום 25.7.22, אשר בעטיין ניתנה לנתבע 2 הסכמת התובעים להארכת מועד חמישית במספר להגשת כתב ההגנה מטעמו, התברר לתובעים כי הנתבע 2 חזר בו מההסכמות. לפיכך, ההסדר אליו הגיעו הצדדים והוגש לבית המשפט הנכבד ביום 25.7.22 בטל ומבוטל ואין מנוס מניהול ההליך בפני בית המשפט הנכבד." טענות הצדדים לטענת הנתבע, הוא התובע שכנגד, ביום 25.7.22 התגבש הסכם מחייב בין הצדדים, לפיו הוא (ו/או בנו) ירכוש את חלקם של התובעים בדירה.

מכל הטעמים לעיל, אני סבורה שהצעת התובעים לא התקבלה על ידי התובע, ולא נכרת ביניהם הסכם מחייב.

התובעים היו נכונים לחתום על ההסכם ככתבו וכלשונו, ואף עשו דרכם אל משרדה של באת כוחם לשם כך. אין תימא, שכאשר התובעים עושים דרכם למשרד בא כוחם כדי לחתום על ההסכם, ונודע להם שהנתבע אינו מסכים לחתום עליו, הם הגיעו למסקנה שתם המשא ומתן והגיע העת לקדם התביעה.

לסיכום על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שכנגד, וקובעת שלא נכרת הסכם מחייב על פיו התובע שכנגד רכש את חלקי הנתבעים שכנגד בדירה.

בית המשפט המחוזי ב תל אביב - יפו בשא 14184/07 שרון דפני פרי שערי דלק פתוח וניהול-שותפות רשומה החלטה

סעיף 1(4) לחוק מציין זאת כאחת ממטרות החוק, קרי: "ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". שנית, וחשוב מכך: לתובענה הייצוגית ערך מרתיע, המשרת את המטרה של פקוח ואכיפה של נורמות התנהגות הקבועות בחוק (ראה: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נז(6) 385, דברי כב' השופט א. מצא פסקה 3; ע"א 1338/97 תנובה נ' ראבי, תק-על 2003(2) 1522, פסקה 2 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה, והאסמכתאות המצוטטות שם).

גישה זו ניתן להסיק גם מהוראת סעיף 11(ב) לחוק הפיקוח, הקובעת: "שילם אדם בעד מצרך או בעד שירות את המחיר הקובע, אף אם הוסכם בחוזה על מחיר גבוה יותר, לא יהווה הדבר הפרת החוזה ולא ישמש עילה לבטלותו או לביטולו, או לתביעת ההפרש או כל פיצוי, שיפוי או השבה". המשיבות טוענות כי אין זה צודק להשיב למבקשים את התוספת ששילמו בעד שירות מלא, שכן הם בחרו לקבל שירות זה ולשלם עבורו.

לכן, לא ניתן לומר, בלשונו של סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כי קיימת הפרה של חיקוק, אשר "לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק" (ראה: ע"א 610/02 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' מפעל הפיס, פ"ד נז(5) 7).

במקרה דנא, הקבוצה התובעת כוללת את כל לקוחות המשיבות שתדלקו את רכביהם בדלק 95 או 96 אוקטן בשירות מלא באחת מן התחנות נשוא התביעה (כמפורט בסעיפים 23-40 לבקשת האישור, ולמעט תחנת מסובים כפי שיובהר לקמן), ואשר שילמו תוספת שירות מלא, או תוספת בגין תידלוק בשעות הלילה או בימי מנוחה, או שתיהן גם יחד, החל ממועד כניסתו של הצוו לתוקף (2.4.06) ועד יום הגשת התביעה והבקשה לאישורה (4.7.07).

...

כך גם בעניינינו: אין לאפשר מצב בו תובענה ייצוגית מבוססת ומוצדקת תסוכל בגלל קשיים פראקטיים בהוכחה פרטנית של הזכאות לפיצוי, כאשר ניתן למצוא דרכים יעילות והוגנות להתגבר על קשיים אלו.

תנאי נוסף וחשוב לאישורה של תובענה כייצוגית קבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק, ולפיו על בית המשפט להשתכנע כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". המשיבות סבורות כי השונות המאפיינת את חברי הקבוצה, והעובדה שבתביעה ייצוגית קיים קושי לבירור פרטני של נסיבות רכישת הדלק על ידי כל אחד מחברי הקבוצה, מביאות למסקנה כי הליך של תובענה ייצוגית אינו ראוי במקרה דנא.

לסיכום כל האמור לעיל, הבקשה להגשת תובענה ייצוגית מאושרת בהתאם לעילות והסעד המפורטים בהחלטה זו. על-פי דרישת סעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות, נקבע כי: א.הגדרת הקבוצה התובעת היא כאמור בסעיף 26 לעיל.