תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין ולמתן פסק דין הצהרתי שהגיש התובע, תחילה כנגד הנתבעים 1,2, ו-3, כאשר בהמשך צורף הנתבע 4 בעקבות בקשה שהגיש נתבע זה בה עתר לצירופו כתובע.
גם כאן אני רואה לציין, כי על פי העדויות שנשמעו, אף על פי הנתבע 4, הנתבע 1 – הבעלים הרשום, לא היה נוכח בזמן עריכת ההסכם הראשון ולא בהמשך, והוא אינו חולק על העובדה שנתבע 1 לא חתם לפניו על ההסכם או על הבקשה לרישום הערת אזהרה, שהרי הוא מאשר כי הוצג לפניו יפוי הכח הבלתי חוזר מכוחו האמין שהנתבע 2 מוסמך לחתום על שלל המסמכים.
הסכם הפשרה קיבל תוקף של החלטה, ובמסגרתו נקבע כי:
"בית המשפט הנכבד לאחר חקירתו של הנתבע מס' 4, על סמך כתבי הטענות של הצדדים, הסיכומים שיגישו התובע והנתבע מס' 4, על סמך העדויות שנשמעו והראיות שהוגשו, ובהתאם לדין לרבות נטלי ההוכחה, דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הקניין והחוזים ו/או כל דין אחר, יכריע בתביעות שבין התובע לנתבע מס' 4."
נוכח ההסכמה שתוארה לעיל, ולאחר בחינת מכלול הראיות שבתיק, אני סבור שכלל לא ניצבת לפנינו שאלה של תחרות בין עיסקאות נוגדות בהתאם לסע' 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מאחר ואלה נערכו שלא בהסכמת הנתבע 1, כאשר הנתבע 2 עושה שימוש ביפוי כח מזוייף וחסר תוקף, אותו הציג בפני הרוכשים, מכוחו טען שהזכויות במקרקעין הן שלו או שהוא מוסמך על פי הרשאת הבעלים למכור אותן.
...
סוף דבר
לאור האמור לעיל, וכמתחייב מהסכמות הצדדים מיום 31.10.18, הנני נותן להן תוקף של פסק דין ובהתאם, ולאור הכרעתי לעיל, מחייב את הנתבע 3 לשלם את הסכום המוסכם של 400,000 ₪ לידי התובע.
אשר לנתבע 2, שלא התגונן, הנני מחייבו לשלם לתובע את הסך של 470,000 ₪, בקיזוז כל סכום שיתקבל מאת הנתבע 3 בהתאם לחיוב דלעיל.
כמו כן אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.
