תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה כנגד עזבון המנוח

תחילתו של הליך הוא בתביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעת לקבלת צו הצהרתי, צו עשה וכן פיצוי כספי בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת, אי רישום זכויותיהם וחוסר יכולתם לבצע דיספוזיציה בנכס.

במסגרתו ייבחן הסעד כפי שנתבקש בכתב התביעה, תהא עילת התביעה אשר תהא (ראו; ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977); ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבריה (4.5.2003); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529 (2004); רע"א (מחוזי- מרכז) 42304-10-12 עיזבון המנוח זכריה בן יוסף נ' פרמר, ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1(1983)).

הוא הדין בתביעה לאכיפת הסכם מכר של זכויות אובליגאטוריות המיועדות להביא לרישום זכויות בעלות בדירות (ראו; ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה (2) 749 (1991); רע"א 4890/15 אלוש נ' עירית טבריה (31.12.2015); בש"א (מחוזי-חי) 6576/08 שוייצר נ' רפאל (6.7.2008); ה.פ. 13389-07-19 פינחסי נ' ברדוגו (20.8.2019); ת.א (מחוזי- נצ') גילבוע נ' ברק (9.6.2010)).

...

הנתבעת טוענת כי הפסיקה אליה מפנים התובעים בתגובתם מחזקת את עמדתה, על רקע נסיבות שונות מנסיבות תיק זה. דיון לאחר עיון בנימוקי הבקשה לסילוק התובענה על הסף, בתשובה ובתגובה לתשובה ובחינת כתב התביעה המתוקן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף בכל הנוגע לסעד המבוקש בסעיף 45(א) לכתב התביעה המתוקן, להתקבל.

בקצרה ממש, והדברים יפורטו בהמשך, יצוין כי התובעים עותרים לאכיפת הסכם מכר דירה בתל-אביב, שנערך - בשנת 2011 - בין המנוח (שעיזבונו הוא הנתבע 1) לבין התובעים (להלן: הסכם המכר) - כאשר הנתבעים טוענים כי התובעים ניצלו את חולשת דעתו של המנוח.

לטענת התובעים - העיסוק בסכום זה הוא כ"החייאת 'משפט קדום' שמעולם לא בא לעולם", ניסיון להסיק "מסקנה מופרכת ומרחיקת לכת" בדבר "דפוס של ניצול ועושק" של התובעים כנגד המנוח - "מעין 'עדות אופי' שכל מטרתה להשחיר את דמותו של [התובע 1] ואין להתיר זאת". כמו כן, נטען לחוסר רלוואנטיות של שאר השאלות אשר לא נענו על ידי התובעים.

בהתאם לאמור לעיל, יש לעיין בטענות הצדדים ולקבוע מהו "העניין נושא התובענה" והכרוך בו (בעל "רלוואנטיות") - וזאת "בגישה ליבראלית", ביחס לכל אחת מהבקשות נושא החלטה זו. כאמור לעיל, התובעים עותרים לאכיפת הסכם מכר דירה בתל-אביב, שנערך - בשנת 2011 - בין המנוח לבינם.

...

לטענת התובעים - העיסוק בסכום זה הוא כ"החייאת 'משפט קדום' שמעולם לא בא לעולם", ניסיון להסיק "מסקנה מופרכת ומרחיקת לכת" בדבר "דפוס של ניצול ועושק" של התובעים כנגד המנוח - "מעין 'עדות אופי' שכל מטרתה להשחיר את דמותו של [התובע 1] ואין להתיר זאת". כמו כן, נטען לחוסר רלוונטיות של שאר השאלות אשר לא נענו על ידי התובעים.

זה מכבר נפסק, כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים שהיא בלתי סבירה ועלולה להכביד על בעל הדין יתר על המידה (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ"ד ס(3) 264, 269 (2005)).

ודוק: בין רלוונטיות המסמכים ובין ההכבדה על הצד שכנגד ישנם יחסי גומלין: ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך יש להקפיד במידת הרלוונטיות של המסמכים; ככל שהמסמך יותר רלוונטי לליבת המחלוקת, ייטה בית המשפט להיעתר לדרישה על אף ההכבדה הכרוכה בה (עניין בן צבי [רע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשיך, 24.1.16], פיסקה 13).

המסקנה העולה, כי כיום בעידן "נט המשפט" אין מקום ואין צורך להיזקק לעיון פיזי "בתיק נייר" - אלא ניתן לתת מענה לעיון במסמכים הספציפיים באמצעות אחת החלופות כדלעיל.

לשם הגשת התובענה לייחוד הדירות ולחלוקתן בין היורשים לבין אריה, הוכנה בחודש ינואר 2014 חוות דעת שמאית על-ידי השמאי מר דוד טיגרמן (להלן: "השמאי"), וביום 26.5.2014 הגישו היורשים כנגד אריה תובענה לחלוקת נכסי עזבון המנוח, בבית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (תמ"ש 46594-05-14 – להלן: "הליך ייחוד הדירות").

בנוסף צוין במכתב הקיום, שייחוד הדירות במקרקעין ליורשים השונים בוצע לדרישת עו"ד פרידמן, במטרה לחסוך בתשלום מס השבח החל על העסקה, כי המבקשים לא עודכנו בתוצאות הליך ייחוד הדירות, וכן כי ככל שהיורשים לא יחתמו על הסכמי מכר בהתאם להסדר שבינם לבין המבקשים, יאכפו האחרונים הסדר זה באמצעות הגשת תובענה.

...

הגם שדי במסקנה זו על מנת להכריע בסוגיה שלפני, אתייחס בתמצית גם למכתב הביטול ששלחו המבקשים.

סיכומם של דברים, משבחנתי את אומד דעתם המשותף של הצדדים בדבר מהות העסקה שנכרתה ביניהם, כעולה מלשונם של ההסכמים ואף מן הנסיבות החיצוניות להם, הגעתי לכלל מסקנה כי כוונתם הייתה להתקשרות בעסקה למכירת דירות שלמות, דהיינו לאחר ייחודן באופן מסוים ליורשים, ולא למכירת זכויות היורשים במקרקעין במושע.

סוף דבר במכלול האמור, נדחית התובענה.

לפניי תביעה לאכיפת הסכם מכר דירה ותביעה שכנגד לביטול הסכם המכר.

ביום 3.8.2018 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן כנגד עזבון המנוח וכנגד האחות רנה.

הם ביקשו להסמיך את התובעים או בא-כוחם או עו"ד סיגל עזרן-שרעבני לפעול בשם המנוח להוציא אל הפועל את הסכם המכר, ובין השאר להגיש כל בקשה למתן צו ירושה לעזבון אישתו של המנוח ולרשום את זכויותיה של המנוחה ע"ש המנוח.

השכן שלומי והתובעים פעלו, כך נטען, בעורמה, תוך ניצול מצבו של המנוח וזיהוי חולשותיו, והחתימו אותו על הסכם למכירת דירתו תמורת נזיד עדשים.

...

סוף דבר – התביעה נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת, על יסוד טענת העושק.

התובעים ישלמו לנתבעים סך כולל של 15,000 ₪ בעבור הוצאות ושכ"ט. המזכירות תסגור את התיק.

הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין ביום 2.7.13: ביום 7.9.2010 הגישה התובעת בביהמ"ש השלום בחיפה, תובענה נזיקית-חוזית כנגד המנוח ע"ס של 1,772,731 ₪ בשל הפרות לכאורה של הסכמי המכר שנחתמו בעיניין הדירות, פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם, ליקויי בניה וירידת ערך [ת"א (שלום חי') 10904-09-10].

הבקשה לביזיון ביהמ"ש: ביום 8.9.19 הגישה התובעת בבית המשפט השלום בחיפה בקשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש כנגד עיזבון המנוח [ת"א (שלום חי') 10904-09-10] במטרה "לאכוף על המשיב את החלטת בית המשפט מיום 2.6.2013 (צ"ל 2.7.13, ע"א) לעניין רישום ביניין בטבו, והעברת זכויות על שם המבקשת"; וכן: "לחייב את המשיב בקנס יומי בסך 1,000 ₪ עבור כל יום איחור בהשלמת רישום הבנין" (להלן: "הבקשה לביזיון").

...

בעניין נאות דברת [ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש. אילן נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359 (1992)] נקבע כי "במקרים מיוחדים אפשר שייפסקו פיצויי עוגמת נפש לחברה אדם, והוא במקום שבו ניתן לזהות חברה ואדם". בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנעתי כי החברה התובעת מזוהה עם התובע באופן המצדיק פיצוי בגין נזק לא ממוני מאת הנתבעת.

בנסיבות אלו, סבורני כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת בשל העיכוב המשמעותי ברישום הבית המשותף ע"ש התובעת.

באשר להוצאות ושכר הטרחה: לנוכח סכומה המופרז של התביעה, והעובדה שחלק מן הסעדים שנתבעו במסגרתה, נמחקו במסגרת פסקי דין חלקיים שניתנו במסגרת הליך זה או במסגרת פסק דין זה, ומאידך בשים לב לכך שבעת הגשת התביעה המקורית ע"י התובעת, טרם נרשם הבית המשותף, וגם בעת הגשת התביעה המתוקנת טרם הודע לתובעים על רישום הבית המשותף הנני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, חלק מסכום האגרה ששולם על ידי התובעים בסכום כולל של 12,500 ₪, וכן לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 15% מסכום הפיצוי שנפסק, בתוספת מע"מ. הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.