בע"א 5639/13 יעל סגל נ' מיכל ורמז ואח' (פורסם בנבו, 14.08.2014) ציין בית המשפט העליון, כי על אף שהמצב לפיו פלוני מגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לאכיפת הסכם, ותביעה לבית המשפט השלום לפצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, אינה מצב ראוי לכל הדיעות, הרי שזו ההלכה הנוהגת (ראו ע"א 29/58 לוי נ' עקריש) ולכן הורה על " ... בטלותו של חלק פסק דין המחייב את המערערים להשיב למשיבים את הסכומים ששולמו עבור רישום זכויותיהם מחמת חוסר סמכותו של בית המשפט המחוזי לפסוק בעילה זו" (וראו סעיף 10 לפסק הדין).
עמדתו של הנתבע אף אושרה בחקירתו הנגדית של עו"ד אשכנזי כדלקמן (בעמ' 31, שורות 30-32):
"..אלא מה שאירע אצלי במשרד, הצדדים הבינו שתמרה מעוניינת להשאר ולהתגורר בבית. אז תוקנה טיוטת ההסכם והופחתו מההסכם 200,000 ₪, והם חתמו על הטיוטה המתוקנת".
התובעת מנגד נימנעה בתביעתה מלצרף נספח זה. כמו כן התובעת נימנעה מלצרף את "תוספת לשימוש בית מגורים – הסכם מכר" (נ/9), שנחתם בין הצדדים ביום 13.6.16 המסדיר את השמוש בבית המגורים שבנחלה שהתובעת התחייבה לפנותו עד ליום 1.4.21 (ראו ב"הואיל" הראשון לנספח הנ"ל).
...
לטענת התובעת בין אם ההחלטה של האגודה שלא לקבל את הנתבע לחברות באגודה הינה תנאי מתלה ובין אם הינה תנאי מפסיק, המסקנה היא כי ההסכם בטל ומבוטל.
לאור העולה מפרק המבוא להסכם השני, בו צוין בעמ' 2 בהואיל הרביעי כי, ההסכם השני מבטל ומחליף את ההסכם מיום 15.3.16 הרי שאני נעתר לסעד המבוקש.
סוף דבר:
התביעה העיקרית שהגישה התובעת נדחית.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות התביעה בסך כולל של 25,000 ₪.