במקרה דנא, על פניו הסעד המבוקש - להצהיר על ביטול הסכם מכר שלפי הנטען הזכויות לפיו רשומות בספרי החברה המשכנת, כמו גם ברשות מקרקעי ישראל - לא נועד לאכוף רישומה של זכות קניינית, כי אם זכות אובליגאטורית (השוו: ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס נ' רייך, פ"ד נג(2)218).
רביעית, כעולה מסע' 7(ב) – על הקונה יחולו תשלומים מכוח "הסכם השתוף" – והדבר מחזק את הטענה כי ההסכם בין הצדדים הוא הסכם להמחאת זכויות אובליגאטוריות, כלומר – זכותו של המוכר לרכישת דירה במסגרת הסכם אחר, עם קבוצת הרכישה, ולא הסכם למכירת זכות קניינית.
על פי הסכם המכר, שוויה של הזכות האובליגטורית אינו חורג מסמכותו של בית משפט זה.
לאור כל האמור לעיל, בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית – נדחית.
...
בענייננו, לאחר שעיינתי בהוראות ההסכם שבין הצדדים, על נספחיו וכן בהתכתבויות בין הצדדים שצורפו לכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי המדובר בהסכם העוסק בהתחייבות להעברת זכויות אובליגטוריות ולא במכר של זכויות קנייניות.
על פי הסכם המכר, שוויה של הזכות האובליגטורית אינו חורג מסמכותו של בית משפט זה.
לאור כל האמור לעיל, בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית – נדחית.
המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הדיון בבקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
