תביעה לאכיפת הסכם לרכישת בית מגורים

בין הצדדים היתנהל משא ומתן לרכישת בית מגורים שבבעלות המשיבים.

המבקשים הגישו תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שהתגבש לדידם לכדי הסכם מחייב.

ככל שלא יינתן צו מניעה זמני והמשיבים ימכרו את זכויותיהם בבית לצד שלישי, המבקשים יאלצו לאתר מקום מגורים אחר ולא יוותר מקום לברר את תביעתם לאכיפת המוסכם הנטען על המשיבים.

...

לא שוכנעתי כי קיים סעד חלופי אשר ישיג את מטרת הצו ואף לא מצאתי כי שיקולי תום לב או שיהוי מטים את הכף נגד נתינתו.

סוף דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש לעת הזו והן נשמרות להם למשפט עצמו.

לאור המקובץ, אני מקבל את הבקשה ומורה, כך- ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיבים למכור את זכויותיהם בבית.

התובע הגיש נגד הנתבע תביעה לאכיפת הסכם לרכישת זכויות חוזיות במקרקעין.

הנתבע סרב לחתום על מיסמכי העסקה, ועל כן הגיש התובע לבית המשפט תביעה נגד הנתבע, אשר בסיומה עתר לכך שבית המשפט יקבע: "כי כספי התמורה המגיעים לנתבע ואשר מוחזקים בידיו הנאמנות של ב"כ התובע יופקדו בקופת בית המשפט וכנגד הפקדתם כאמור ליתן פסק דין המצהיר וקובע כי ההסכם שנעשה בין הצדדים ואשר תנאיו הועלו על הכתב כאמור בנספח י' לכתב התביעה תקיפים ומחייבים ובהתאם כי התובע רכש מהנתבע את הזכות העומדת לנתבע אל מול רשות מקרקעי ישראל להקניית שיעור – 1/8 של המקרקעין (המהוה 1/16 מהחלקה)." טענות הצדדים: הנתבע טען כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדין בתביעה, וכי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי מרכז.

ב-ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ. ענת רייך, פ"ד נג(2) 218 (10.3.1999) נדון מקרה בו המוכרים חתמו על חוזה חכירה עם מינהל מקרעי ישראל לפיו התחייב המינהל להחכיר להם את חלקת המקרקעין ואת בית המגורים הבנוי עליה (להלן – "הנכס").

...

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט המחוזי בהיותה תביעה אחרת במקרקעין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי מרכז.

התובע ישלם לנתבע כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

מהות התביעה לא הוגדרה כמתן חשבונות כפי שניתן להבין מסעיף א' לבקשת רשות העירעור אלא "צו עשה להורות לנתבע להמציא: מיסמכי התובעת – בקשה למחיקת הערת אזהרה ובמקור, קבלות ומסמכים נוספים". בכתב התביעה גוללה מסכת עובדתית ולפיה בין היתר היא שכרה את שירותי הנתבע לצורך רכישת בית מגוריה ולצורך מכירת דירתה (ודירת בן זוגה לשעבר) ביישוב מודיעין שנמכרה לצורך רכישת בית מגוריה.

נטען כי התובעת נאלצה להגיש תובענה לאכיפת הסכם (שהנתבע לא צד לה) וזאת לאחר שהנתבע לא דווח לרשויות על העסקה ומחק את הערת האזהרה.

נטענו גם טענות ביחס להליך שמתנהל בבית משפט השלום בפתח תקווה לעניין הסכם רכישת בית קפה, שגם שם טוענת הגב' קילקר כי חתימותיה זויפו.

...

ב) דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

הנתבעת דכאן הגישה תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין בקשר לבית המגורים, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במסגרת ת"א 25501-03-18, קילקר נ' נועם עובד ואח'.

בפסק הדין המנחה בע"א 9/75, אל-עוקבי נ. מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477, 483 [1975] קבע בית המשפט העליון כך: "כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות הפוכות". עוד ר' בעיניין זה הכרעתה בעיניין זה של כב' השופטת אסתר חיות (כתוארה אז) ברע"א 8018-15, ד"ר אפים לקח ז"ל ואח' נ' ניתאי דובינצקי ואח' (פורסם ב"נבו", 14.1.16): "כפי שנפסק לא אחת החלטה בעיניין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון, חיסכון במשאבי בית המשפט ומניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. בהקשר זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שפוטי, המנעות מכפל היתדיינות ומאזן הנוחות (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.11.2011); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צלום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (11.7.2013); רע"א 346/06‏ ‏ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (14.5.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 533 (מהדורה שתים עשרה, 2015))." כאמור בספרה של נינה זלצמן - מעשה בית דין בהליך האזרחי (רמות 1991), בע"מ 105 (סעיף 50): "הכלל של 'הליך תלוי ועומד' (lis alibi pendes) הוא פרי יצירת ההלכה הפסוקה. תחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי-המשפט בשל אותה עילה. לבעל הדין, הנתבע במקרה שלנו, עומדת במסגרת התובענה השנייה הטענה של 'הליך תלוי ועומד' בפני בית משפט אחר, ובכך בכוחו לגרום לעיכוב הדיון בתובענה השנייה עד למתן הכרעה בתובענה הראשונה". עיון בשתי התובענות מעלה כי יש שאלה מקבילה העולה בשני ההליכים, והיא סוגיית הסכם מכר בית המגורים על המקרקעין מושא התביעה.

...

בהקשר זה אציין כי, מצאתי לנכון לקבל את עמדת ב"כ המבקשת, לפיה יש בהגשת כתב התביעה שלפניי משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בניגוד להוראות תקנה 4 לתקנות, הקובעת כי לא יעשה בעל דין או ב"כ "שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו..." כן נתתי דעתי להוראת תקנה 5 לתקנות, הקובעת את הצורך לאזן בין אינטרסים שונים, ובכלל זה, האינטרס של בעלי הדין אל מול האינטרס הציבורי, ובכלל זה, הצורך בניהול – "דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי." הוראות התקנות, בצירוף ההלכה הפסוקה מובילים למסקנה כי אין מקום לניהול שני ההליכים במקביל.

סוף דבר לנוכח האמור לעיל, ומאחר שאין מקום לקיום דיון מקביל בשאלות הדומות שמעלים הצדדים בשני ההליכים, תוך סיכון כי הערכאות השונות יגיעו להחלטות סותרות, וכן בשים לב לכך שהבקשה דנן הוגשה עוד בטרם החל הדיון לגופה של התביעה, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה דנן.

באשר לסוגיית ההוצאות, ובשים לב, בין היתר, לדחיית טענות התובע דכאן אני מורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,340 ₪ בלבד, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כדין.

לשיטתם, לאחר שהם היתעניינו ברכישת בית מגורים עבורם ובסיוע מתווכת - הגברת חנה קציר - הם בחרו לרכוש את הבית שהנתבעים הציעו למכירה באותה עת, אולם, מסיבות הקשורות לשיקולי הנתבעים בכל הנוגע לחבות במס שבח בגין מכירת הבית, נעתרו התובעים לבקשת הנתבעים לדחות את מועד החתימה על הסכם מכר מפורט ליום 15.2.2022 ובהתאם, צוין בכתב ההסכמות, כי בתחילה יעברו התובעים להתגורר בבית וישלמו לנתבעים תשלומים חודשיים שיחשבו כמקדמה עבור תמורת המכר וינוכו ממנה בבוא העת.

תמצית טענות התובעים יש לקבל את התביעה ולאכוף את הסכם המכר עליו חתמו הצדדים במסגרת כתב ההסכמות, מהנימוקים הבאים: היתנהגות הצדדים והקריטריונים הדרושים לשכלול חוזה מכר מחייב מלמדים על כך שכתב ההסכמות שנחתם בין הצדדים מהוה הסכם מכר מקרקעין מחייב.

משמע, בעת ניסוח כתב ההסכמות, הכירו הצדדים באפשרות שבסופו של דבר לא ייחתם ביניהם הסכם מכר ואחד הצדדים יפצה את מישנהו בגין כך. שנית, מהעדויות שהובאו לפניי, עולה כי אומד דעת הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בהתנהגותם עובר לכריתת כתב ההסכמות, היה כי הוסכם ביניהם, שבשלב הראשון ישכרו התובעים את הבית ולתובעים תוענק זכות ראשונים לרכישת הבית בעתיד, כל עוד הנתבעים ירצו בכך.

...

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי כי אומד דעת הצדדים בעת חתימת כתב ההסכמות לא היה לחתום על מסמך מכר, אלא לחתום על הסכם שכירות ולהעניק לתובעים זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס, כאשר שני הצדדים היו רשאים לחזור בהם מאותן הסכמות תמורת פיצוי מוסכם של 130 אש"ח. לפיכך, משהחליטו לבסוף הנתבעים כי אינם מעוניינים למכור את הבית והסכימו להעביר לתובעים את הפיצוי המוסכם – נדחית טענת התובעים כי הנתבעים הפרו את כתב ההסכמות.

סוף דבר במכלול האמור לעיל, נדחית התביעה.

עד ליום 16.4.23 ישלמו הנתבעים סכום זה לתובעים במישרין, או באמצעות מתן הוראה למתווכת להעביר לתובעים את השיק שהופקד לטובתם ולוודא את פרעונו.