מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לאכיפת הסכם חכירה והגבלות שימוש בנכס

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה המתוקן ביקשה פז מבית המשפט לקבוע ולהצהיר כדלקמן: ממן הפרו את המערכת ההסכמית, לרבות את חוזי החכירה, כמו גם את הוראות הדין; ממן הפרו החלטות וצוים שפוטיים האוסרים עליהם לבצע כל פעולה המנוגדת למערכת ההסכמית, ובכלל כך מונעים בעדם מלבצע כל דיספוזיציה בזכויותיהם ללא הסכמתה של פז בכתב ומראש; בטלותה (ולחילופין ביטולה) של כל דיספוזיציה או התחייבות לערוך דיספוזיציה מול ברעד ו/או כל צד שלישי אחר, מכל מין וסוג, אשר בוצעו על ידי ממן או מי מהם, לרבות כל הפועל בשמם או מטעמם, בזכויותיהם בקשר עם התחנה ומקרקעיה; פז ביטלה כדין, ולחלופין הייתה זכאית לבטל, את המערכת ההסכמית שבינה לבין ממן- לרבות את הסכם ההפעלה ואת חוזה החכירה שבין ממן לבין שיכון ופיתוח, שפז באה בנעליה; על ממן לסלק את ידם וכן את ידו של כל הפועל בשמם או מטעמם ממקרקעי התחנה, כולם, לרבות ובפרט מהשטח המשמש לרחיצת מכוניות; על ממן להשיב לפז את המקרקעין והשטחים האמורים כשהם חופשיים מכל מחזיק או אדם במצב תקין ולאחר שתוקנה כל עבירת בנייה שבוצעה בהם; עם ביטול המערכת ההסכמית שבין הצדדים הועמדו לפרעון מיידי ההלוואות שפז העניקה לממן בד בבד עם הודעת הביטול, ולחלופין- שפז הייתה זכאית להעמידן לפרעון מיידי.
למרות האמור בפיסקה זו לעיל יהיה הרוכש רשאי והחברה נותנת בזה לרוכש את הסכמתה – להחכיר את הקרקע בחכירת משנה לפז, לתקופת החכירה הראשונית כאמור, בתנאי שתנאי חכירת המשנה הנ"ל יהיו בהתאם לכל איסור ו/או מיגבלה כמפורט בהסכם זה ו/או כפי שיפורט בשטר החכירה שיירשם ובתנאי שתנאי חכירת המשנה הנ"ל לא יקנו לפז כל זכות שלא הוקנתה לרוכש עפ"י הסכם זה ו/או שטר החכירה שנירשם כאמור" (ההדגשה שלי- מ' ר').
פז הפניתה למספר כתבי בי-דין שאליהו הגיש בתביעת האכיפה הראשונה (ההדגשות להלן מופיעות בסיכומיה של פז ואינן במקור): תשובה לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ולמתן צוי מניעה זמניים שהגיש אליהו בראשיתו של הדיון בתביעת האכיפה הראשונה נטען (ת/68, סעיפים 61-62): "במקרה שלפנינו, כל התנאים מתקיימים הלכה למעשה: הסכמי הבלעדיות, ובכללם המערכת ההסכמית הרלוואנטית לענייננו, הנן לתקופות ארוכות המגיעות עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות... משך החוזים – המדובר בחוזים ארוכים המגיעים עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות..." סעיפים זהים צוינו גם בכתבי ההגנה שהגיש אליהו בגדרי ת"א 10821/97 ו-ת"א 1038/98 (סעיפים 151-152 ל-ת/70,; סעיפים 151 ו-153 לנספח ה' נ/26).
בכתב התביעה המתוקן שהוגש בת"א 788/99 (ת/65), שנידון אף הוא בתביעת האכיפה הראשונה, נטען כי "על פני הדברים, אין לכאורה ספק שהשילוב בין זכות של חברת הנפט לחכירת משנה בתחנה לתקופה של 49 שנה (עם אופציה ל-49 שנים נוספות) עם הסכם קמעונאי המעניק לחברת הנפט בלעדיות מוחלטת לכל תקופת ההסכם פרושו מתן בלעדיות לחברת הנפט בשיווק לתחנה ל-98 שנים לפחות. לא זו בלבד שזה הסדר כובל שבכובלים..." (סעיף 42 ל-ת/65).
...
בפסק דינה מיום 6.5.2012 (ת/36) קבעה השופטת וילנר, כי פז הוכיחה ללא ספק את טענתה לפיה על פי מערכת ההסכמים, שטרי המשכון וכתבי ההתחייבויות, אליהו אינו רשאי למכור את זכויותיו לאחר ללא הסכמת פז. מאחר שאליהו הוכיח בהתנהגותו כי על אף הוראות ההסכמים העביר את זכויותיו לצד ג'- בית המשפט נענה לבקשת פז וקבע: "... אני נעתרת לבקשה ומורה על מתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים 1 ו-2 או מי מטעמם לבצע כל פעולה הקשורה לתחנת התדלוק או למקרקעיה העומדת בניגוד להוראות מערכת ההסכמים, לרבות למכור, להשכיר או להעביר לצד שלישי, בין במישרין ובין בעקיפין, ללא הסכמה מראש ובכתב של פז, כל חלק מתחנת התדלוק  או ממקרקעיה הממוקמת בדרך שמחה גולן בחיפה בחלקות 31 ו- 43 בגוש 10881. בהתאם להוראת סעיף 130 לחוק המקרקעין  תשכ"ט -1969, אני מורה על רישום הערה בהתייחס למקרקעי התחנה  בלשכת רישום המקרקעין. צו המניעה יפוג בשנת 2025 (בתום תקופת החכירה של 49 שנה) ואזי תמחק ההערה שתירשם. למען הסר ספק אבהיר כי צו המניעה וההערה שתירשם יעמדו בתוקפם כל עוד תקפה מערכת ההסכמים". פז טענה בכתב התביעה המתוקן, כי הסתבר לה לאחרונה שבעוד ההליך תלוי ועומד בפני השופטת וילנר, ממן התקשרו בהסכם נוסף עם ברעד שכותרתו "הסכם שותפות" מיום 21.10.2010 (להלן: "הסכם 2010", ת/35), ללא הסכמתה של פז ותוך הצגת מצג שווא בפני בית המשפט המחוזי ובפני פז, לפיו ההסכם בינם לבין ברעד בטל.
לא אעסוק בשאלת הסמכות של בית המשפט הזה לעסוק בשאלה המונחת לפתחו על ידי ממן, משום שדין טענתם להידחות לגופו של עניין.
אין בעובדה שעל חלק מהמקרקעין שאזורים מכרה הייתה תחנת דלק כדי להוביל למסקנה שאזורים היא שחקנית בתחום הדלק, כפי שגם עירית חיפה, בעלת חלק מהמקרקעין שעליהם תחנת התידלוק, אינה שחקן בשוק הדלק.
לפי כל האמור, ההסכם בין פז לאזורים משנת 2016 אינו מחייב הודעת מיזוג ולכן יש לדחות את טענות ממן לביטול הסכם זה. סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את התביעה העיקרית, ואת התביעה שכנגד בנושא הסכם פז אזורים, ומקבל את התביעה שכנגד בחלקה, וקובע כי תקופת חכירת המשנה של פז מממן עומדת על 49 שנים, עד ליום 1.11.2025.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כלומר, מתן תוקף להסכם הנסתר תסיר את אי החוקיות שדבקה בעיסקה, כפי שנפסק בהקשר זה בעיניין טנדלר (עמ' 18): "בית המשפט לא יצווה על ביצוע מעשה לא חוקי, ולא יורה על תשלום עבור מעשה בלתי חוקי. זאת, להבדיל מאי חוקיות שהוסרה או שניתן להסירה, לדוגמה, קיום עסקת מכר מקרקעין תוך דיווח לרשויות אודות העסקה האמיתית." (ראה גם: פש"ר (ת"א) 1494/00 עו"ד יהושע שועלי נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו, 12.6.2017)).
עו"ד ישועה הסביר, כי הראציונאל היה שהוא ישמש מעין "חברה משכנת", כאשר יפוי הכוח יוחזק בידיו ובכל סיטואציה של העברת זכויות בדירות שיועדו לעופר לצדדים שלישיים (רוכשים מטעמו) יצטרכו הצדדים לעסקה לעבור דרכו, כפי שצוין בהסכם השתוף (סעיף 4(ד)) (עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 9-7).
מעבר לנדרש יצוין, כי מאחר ובתביעה שלפני נתבעו סעדים הצהרתיים בדבר אכיפת התוספת או ביטול ההסכם, אין בקביעות אלו כדי לגרוע מזכויות התובעים לתבוע סעדים אופראטיביים אחרים מעופר בגין הפרת ההסכם, ככל שימצאו לנכון ואין בפסק דין זה כדי להכריע בזכאותם לסעדים מעין אלו.
כך, ברישת ההסכם מול מישפחת ברוך מיום 12.2.2018 (נספח י"ב לתצהיר עופר) הצהיר המוכר (עופר) כי: "והואיל והמוכר מצהיר כי במועד חתימת הסכם זה זכויותיו בדירה חופשיות ונקיות מכל משכנתא, מישכון, חוב שיעבוד, צו שפוטי ו/או מנהלי ו/או צו הריסה ו/או עיקול כלשהוא (להלן: "חיוב מגביל"), והוא מתחייב כי זכויותיו בה תישארנה נקיות – למעט הערות לזכות הקונה או בגינו; והואיל והמוכר מצהיר ומתחייב כי אין מניעה חוקית, חוזית, על פי דין ו/או אחרת להתקשרותו עם הקונה בהסכם זה ולהעברת זכות החכירה המהוונת משם המוכר לשם הקונה ולמסירת החזקה הבלעדית בדירה נקיה מכל חיוב מגביל בעטיו של המוכר;".
...
בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ד לכתב התביעה – התביעה מתקבלת באופן המונע מעופר לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד לקבלת טופס אכלוס (טופס 4).
הסעד שנתבקש בסעיף 34ה לכתב התביעה –אינו רלבנטי עוד והתביעה נדחית.
בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ו לכתב התביעה – לנוכח האמור בפסק הדין, מתקבלת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בפסק דין אברהם יקותיאל הנ"ל נקבע כי סעיף 8(א) מגביל את חופש החוזים ומשכך יש לפרשו "על דרך הצמצום המרבי והקפדנות החמורה" (שם, עמ' 762).
סעיף 8 (א) אינו אוסר עיסקאות בעיזבון, אלא הוא אוסר עיסקאות "בירושה" (שים לב גם לכותרת השוליים וגם לדיבור "ירושתו" שבגוף הסעיף): מה שאסור הוא לפי סעיף 8(א) אינו הסכם הנוגע לעיזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עיזבונו.
בתוך כך נטען כי חמודי ו/או מי מטעמו שכר את חלקה 45 תחילה ל- 5 שנים (2011-2016) ולאחר מכן חכרו את החלקה חברת ניבין ואביו של חמודי לתקופה של 15 שנים תוך תשלום דמי שכירות שאינם מבוטלים וזאת למרות שלפי סעיף 10 להסכם משנת 2006 התחייב המוכר (אדוארד) למסור את "החזקה וזכות השמוש" לחמודי לאחר תקופת השכירות של חנא זהרה (קרי 31.12.10).
נוכח אי שתוף הפעולה מצד אדוארד באכיפת ההסכם אני נעתר גם לסעד הנידרש בסעיף 36(ג) לתביעה וממנה את עו"ד מ. מויס ב"כ התובע להגיש כל הצהרה שתדרש ולחתום על כל מיסמך שיתבקש לשם העברת הזכויות בחלקה 45 על שם חמודי התובע בכפוף למילוי כל התחייבויותיו של חמודי על פי הסכם המכר.
...
אני ממנה את ב"כ התובע עו"ד מרואן מויס ככונס נכסים לצורך ביצוע פסק דין זה ולצורך רישומו במרשם המקרקעין בכל הקשור לחלקה 45 בגוש 14116.
אני מחייב את הנתבע אדוארד ג'ובראן לשלם לתובע הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 30.000 ₪.
כן אני מחייב את הנתבע 1 עבדאללה חליחל לשלם לתובע הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) סך של 30,000 ₪ .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

תביעה לאכיפת חוזה לרישום זכות החכירה לדורות של התובעת במקרקעין וחידוש יובל מוקדם.
טענות הצדדים בסיכומיהם: התובעת טענה בסיכומיה את הטענות הבאות: אומנם, במבוא להסכם החכירה נקבע כי מטרת החכירה והיעוד הנם "תעשיה ומלאכה בלבד", אך מונחים אלו לא הוגדרו, לא במבוא, ולא בגוף ההסכם, ולכן חוכר אינו יכול לדעת מראש את מיגבלות השמוש לפני שהוא משקיע ברכישת זכות החכירה ובתוספות בניה.
אמנם, בכתב ההגנה טענה הנתבעת בסעיף 36 ד' כי "העובדה שבסמוך לנכס של התובעת פועלים עסקים מסחריים אינה מעלה או מורידה: כיום, כאשר התוכנית החלה במקום מאפשרת פעילות עסקית לצד התעשיה והמלאכה, ניתן להפעיל במקום עסקים מסחריים, ובילבד שחוזה החכירה מאפשר פעילות זו במטרתו ובייעוד שלו". ואולם, מעיון בחוזים שצורפו לתביעה עולה כי רמ"י בהחלט ידעה או למצער, יכולה הייתה להווכח בנקל בשימוש המסחרי שנעשה במקרקעין נשוא התביעה, וזאת עוד קודם לחתימת חוזה החכירה עם מלכה לסמן, ועוד בטרם תחילת פעילות המסעדה, וגם מבלי לשלוח 'פקחים' או לבצע ביקורות בשטח.
...
הנתבעות טענו בסיכומיהן כי דין התביעה להידחות מחמת הטענות הבאות: יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה (רמ"י אינה הגוף המנהל את הרישום במרשם המקרקעין), ו/או העדר יריבות (בהתאם להוראות החוזה עליו חתמה התובעת, ועל פי נוהל B 22.04, בדבר פעולות לצורך רישום/עדכון זכויות בלשכת רישום המקרקעין, החובה לפעול לרישום הזכויות במקרקעין מוטלת על החוכר).
ואולם, משעה שגם הנתבעת הרחיבה טענותיה בסעיף 18 לסיכומיה עת הקדישה פרק נפרד לטענותיה כי לא נפל פגם בהתנהלותה, וכי אין לצפות ממנה לערוך ביקורות באלפי העסקים שבמקרקעיה, הרי שיש לראות בכך הסכמה לפריצת המסגרת הדיונית, גם בסוגיות החורגות מן המחלוקת הפרשנית בשאלה אם מסעדה נופלת לגדר "מלאכה". שוכנעתי כי יש ממש בטענת התובעת כי הנתבעת ידעה שנים ארוכות על השימוש העסקי שנעשה במקרקעין, כמו בעסקים מסחריים סמוכים, שהנתבעת מודה כי נעשה בהם שימוש מסחרי.
בנסיבות מעין אלו, בהן התעלמה רמ"י מהשימוש הנוגד את תנאי החכירה, אני סבורה כי אין מקום להתנות את רישום החכירה וחידושה, בתשלומי עבר בגין תקופה המוקדמת למועד שבו גילתה רמ"י דעתה לראשונה כי היא עומדת על הפסקת השימוש המסחרי שאינו תואם את חוזה החכירה, ולחלופין, מתנה את חידוש החכירה בהסדרת עסקת שינוי יעוד/ניצול.
בשולי הדברים אוסיף כי בעניין מנש לא הייתה מחלוקת שמסעדה אינה עולה בקנה אחד עם מטרת חוזה החכירה שכמו בענייננו, היה למטרת תעשייה ומלאכה; מה שמחזק את מסקנתי כי על פי פרשנות תכליתית אובייקטיבית, "מסעדה" אינה בבחינת "מלאכה". סוף דבר: אני קובעת כי ניהול המסעדה אינו תואם את מטרת החכירה בחוזה החכירה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט השלום בתביעות אזרחיות קבועה בסעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") ולפיו סמכותו העניינית של בית המשפט בעיניין שאינו מקרקעין מוגבלת לסכום תביעה או נושא תביעה עד לסך של 2,500,000 ₪ ובכל הנוגע לתביעות במקרקעין, סמכותו של בית המשפט השלום הוגבלה לתביעות חזקה או שימוש במקרקעין או לחלוקה או לחלוקת השמוש בהם.
באופן קונקריטי הפסיקה קובעת כי תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין הכרוך באכיפת זכויות קנייניות כגון רישום בעלות או חכירה ובמקרקעין מוסדרים, הסמכות היא לבית המשפט המחוזי.
אשר לשווי הסעד הכספי בתביעה שכנגד, בהתאם לסעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט בית המשפט השלום מוסמך לידון בתביעה שכנגד שנושאה אחד והיא נובעת מאותן מערכת נסיבות כבתביעה העיקרית "יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה". עניינה של התביעה העיקרית שהגישו המשיבים 1-2 כנגד המבקש ובאת כוחו הוא ביטול רישומה של הערת אזהרה שנרשמה בשנת 2022 על הנכס ברחוב התקווה בתל אביב בגין הסכם הלוואה מיום 1.1.2011, לגביו נטען שגבייתו ואכיפתו היתיישנה.
...
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו