בכתב התביעה המתוקן ביקשה פז מבית המשפט לקבוע ולהצהיר כדלקמן:
ממן הפרו את המערכת ההסכמית, לרבות את חוזי החכירה, כמו גם את הוראות הדין;
ממן הפרו החלטות וצוים שפוטיים האוסרים עליהם לבצע כל פעולה המנוגדת למערכת ההסכמית, ובכלל כך מונעים בעדם מלבצע כל דיספוזיציה בזכויותיהם ללא הסכמתה של פז בכתב ומראש;
בטלותה (ולחילופין ביטולה) של כל דיספוזיציה או התחייבות לערוך דיספוזיציה מול ברעד ו/או כל צד שלישי אחר, מכל מין וסוג, אשר בוצעו על ידי ממן או מי מהם, לרבות כל הפועל בשמם או מטעמם, בזכויותיהם בקשר עם התחנה ומקרקעיה;
פז ביטלה כדין, ולחלופין הייתה זכאית לבטל, את המערכת ההסכמית שבינה לבין ממן- לרבות את הסכם ההפעלה ואת חוזה החכירה שבין ממן לבין שיכון ופיתוח, שפז באה בנעליה;
על ממן לסלק את ידם וכן את ידו של כל הפועל בשמם או מטעמם ממקרקעי התחנה, כולם, לרבות ובפרט מהשטח המשמש לרחיצת מכוניות;
על ממן להשיב לפז את המקרקעין והשטחים האמורים כשהם חופשיים מכל מחזיק או אדם במצב תקין ולאחר שתוקנה כל עבירת בנייה שבוצעה בהם;
עם ביטול המערכת ההסכמית שבין הצדדים הועמדו לפרעון מיידי ההלוואות שפז העניקה לממן בד בבד עם הודעת הביטול, ולחלופין- שפז הייתה זכאית להעמידן לפרעון מיידי.
למרות האמור בפיסקה זו לעיל יהיה הרוכש רשאי והחברה נותנת בזה לרוכש את הסכמתה – להחכיר את הקרקע בחכירת משנה לפז, לתקופת החכירה הראשונית כאמור, בתנאי שתנאי חכירת המשנה הנ"ל יהיו בהתאם לכל איסור ו/או מיגבלה כמפורט בהסכם זה ו/או כפי שיפורט בשטר החכירה שיירשם ובתנאי שתנאי חכירת המשנה הנ"ל לא יקנו לפז כל זכות שלא הוקנתה לרוכש עפ"י הסכם זה ו/או שטר החכירה שנירשם כאמור" (ההדגשה שלי- מ' ר').
פז הפניתה למספר כתבי בי-דין שאליהו הגיש בתביעת האכיפה הראשונה (ההדגשות להלן מופיעות בסיכומיה של פז ואינן במקור):
תשובה לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ולמתן צוי מניעה זמניים שהגיש אליהו בראשיתו של הדיון בתביעת האכיפה הראשונה נטען (ת/68, סעיפים 61-62):
"במקרה שלפנינו, כל התנאים מתקיימים הלכה למעשה: הסכמי הבלעדיות, ובכללם המערכת ההסכמית הרלוואנטית לענייננו, הנן לתקופות ארוכות המגיעות עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות... משך החוזים – המדובר בחוזים ארוכים המגיעים עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות..."
סעיפים זהים צוינו גם בכתבי ההגנה שהגיש אליהו בגדרי ת"א 10821/97 ו-ת"א 1038/98 (סעיפים 151-152 ל-ת/70,; סעיפים 151 ו-153 לנספח ה' נ/26).
בכתב התביעה המתוקן שהוגש בת"א 788/99 (ת/65), שנידון אף הוא בתביעת האכיפה הראשונה, נטען כי "על פני הדברים, אין לכאורה ספק שהשילוב בין זכות של חברת הנפט לחכירת משנה בתחנה לתקופה של 49 שנה (עם אופציה ל-49 שנים נוספות) עם הסכם קמעונאי המעניק לחברת הנפט בלעדיות מוחלטת לכל תקופת ההסכם פרושו מתן בלעדיות לחברת הנפט בשיווק לתחנה ל-98 שנים לפחות. לא זו בלבד שזה הסדר כובל שבכובלים..." (סעיף 42 ל-ת/65).
...
בפסק דינה מיום 6.5.2012 (ת/36) קבעה השופטת וילנר, כי פז הוכיחה ללא ספק את טענתה לפיה על פי מערכת ההסכמים, שטרי המשכון וכתבי ההתחייבויות, אליהו אינו רשאי למכור את זכויותיו לאחר ללא הסכמת פז. מאחר שאליהו הוכיח בהתנהגותו כי על אף הוראות ההסכמים העביר את זכויותיו לצד ג'- בית המשפט נענה לבקשת פז וקבע: "... אני נעתרת לבקשה ומורה על מתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים 1 ו-2 או מי מטעמם לבצע כל פעולה הקשורה לתחנת התדלוק או למקרקעיה העומדת בניגוד להוראות מערכת ההסכמים, לרבות למכור, להשכיר או להעביר לצד שלישי, בין במישרין ובין בעקיפין, ללא הסכמה מראש ובכתב של פז, כל חלק מתחנת התדלוק או ממקרקעיה הממוקמת בדרך שמחה גולן בחיפה בחלקות 31 ו- 43 בגוש 10881. בהתאם להוראת סעיף 130 לחוק המקרקעין תשכ"ט -1969, אני מורה על רישום הערה בהתייחס למקרקעי התחנה בלשכת רישום המקרקעין. צו המניעה יפוג בשנת 2025 (בתום תקופת החכירה של 49 שנה) ואזי תמחק ההערה שתירשם. למען הסר ספק אבהיר כי צו המניעה וההערה שתירשם יעמדו בתוקפם כל עוד תקפה מערכת ההסכמים".
פז טענה בכתב התביעה המתוקן, כי הסתבר לה לאחרונה שבעוד ההליך תלוי ועומד בפני השופטת וילנר, ממן התקשרו בהסכם נוסף עם ברעד שכותרתו "הסכם שותפות" מיום 21.10.2010 (להלן: "הסכם 2010", ת/35), ללא הסכמתה של פז ותוך הצגת מצג שווא בפני בית המשפט המחוזי ובפני פז, לפיו ההסכם בינם לבין ברעד בטל.
לא אעסוק בשאלת הסמכות של בית המשפט הזה לעסוק בשאלה המונחת לפתחו על ידי ממן, משום שדין טענתם להידחות לגופו של עניין.
אין בעובדה שעל חלק מהמקרקעין שאזורים מכרה הייתה תחנת דלק כדי להוביל למסקנה שאזורים היא שחקנית בתחום הדלק, כפי שגם עירית חיפה, בעלת חלק מהמקרקעין שעליהם תחנת התידלוק, אינה שחקן בשוק הדלק.
לפי כל האמור, ההסכם בין פז לאזורים משנת 2016 אינו מחייב הודעת מיזוג ולכן יש לדחות את טענות ממן לביטול הסכם זה.
סוף דבר
אשר על כן, אני דוחה את התביעה העיקרית, ואת התביעה שכנגד בנושא הסכם פז אזורים, ומקבל את התביעה שכנגד בחלקה, וקובע כי תקופת חכירת המשנה של פז מממן עומדת על 49 שנים, עד ליום 1.11.2025.
