ביום 19.02.2008 נחתם בין יוחאי לבין תובעת 4, ברכת העמק בע"מ (להלן – ברכת העמק) הסכם שכירות לפיו ברכת העמק תשכור מיוחאי את המקרקעין למטרת הפעלת גן אירועים (להלן – הסכם השכירות).
בחקירה שכנגד הסביר דוד כי: "אם אני הייתי מגיע איתו [עם יוחאי – א.ש.] להסדר בנוגע לדמי השכירות אז התביעה שלי לא הייתה. החמדנות גוברת על היצר האנושי" [פר' עמ' 61, ש' 3-2]
מסקנה זו אף תואמת את קביעתו של בית המשפט שדן בתביעת הפינוי, כדלקמן:
"117. ... ראוי להפנות אל עדותו של אבי התובע, אשר היה מעורב בעיסקה כולה וגם בהליך מראשיתם (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 4) – "חבל שהתעסקתי איתם. כלכלית לא היה שווה לי".
הרושם הנוצר, למרות הכחשת התובע ואביו, הוא כי זו המוטיבציה המרכזית אשר הובילה את התובע לנקוט בצעדים אשר הובילו בסופו של דבר להגשת תובענה זו, ולהזכיר כי טעות שאינה אלא בכדאיות עסקה אינה עילה לביטול חוזה על פי סעיף 14(ד) לחוק החוזים"
הנתבעים ביקשו להסתמך על החלטות קודמות בעיניין הסעדים הזמניים בתביעה דנן כראיה לכך שאין הצדקה לאכיפת החיוב על יוחאי.
...
סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן:
אני קובע כי הנתבע 1, יוחאי שמעון נווה, הפר את הסכם השכירות והתוספת להסכם השכירות מיום 21.06.2011.
אני קובע כי הנתבע 2, שלום דוד נווה, גרם להפרת הסכם השכירות והתוספת להסכם השכירות מיום 21.06.2011.
לצורך ביצוע האכיפה אני ממנה את באי כוחה של ברכת העמק, עו"ד יוסף יפרח ו/או עו"ד ד"ר אפרים אליגולא, לתפקיד כונסי נכסים לביצוע הפעולות הדרושות להשלמת הליכי הרישוי ושינוי הייעוד, לרבות: חתימה על מסמכים, הכנת תוכניות ועריכת בקשות למיניהן לרשות מקרקעי ישראל, מוסדות התכנון והרשות המקומית.
