תביעה לאכיפת הסכם העברת זכויות חכירה במקרקעין

עניינה של תביעה זו בתביעה לאכיפת הסכם להעברת זכות חכירה, שנחתם ביום 10.7.1977 בין בעלה המנוח של התובעת שלום וייס ז"ל (להלן: "המנוח וייס"), לבין המנוחה מלכה ליבובסקי ז"ל (להלן: "המנוחה ליבובסקי"), במסגרתו רכש המנוח וייס זכויות בשטח מקרקעין המצוי במושב גת רימון, הידוע כגוש 6718 חלקה 15, במחצית הדרומית של שטח המקרקעין (הנחלה) עליו בנויים שני בתי מגורים (להלן: "הנכס" ו/או "המקרקעין"), בטענה כי המנוחה ליבובסקי ו/או יורשי המנוחה ליבובסקי, מפרים את ההסכם הפרה יסודית בכך שהם מסרבים לקיים את הוראות ההסכם ולהעביר את הזכויות בנכס על שם התובעת, היא היורשת הבלעדית של המנוח וייס, ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ובלשכת רישום המקרקעין.

...

מטעם זה בלבד דין התביעה דחייה.

סוף דבר בהינתן כל האמור אין לי אלא לדחות התביעה המבוססת על טענת הפרת הסכם.

כך למשל, נקבע, בין היתר, כי תביעה לאכיפת חיוב חוזי להעברת זכויות בעלות במקרקעין, תסווג כתביעה 'במקרקעין' (ע"א 435/87 פיכטנבוים נ' ברקוביץ', פ"ד מג(3) 173, 175 (1989)); כי תביעה של בעל זכות שביושר להרשם כבעל זכויות חכירה במקרקעין, היא תביעה לאכיפת זכות במקרקעין, ולכן תסווג כתביעה 'במקרקעין' (עניין תלמוד תורה, פסקה 10); וכי תביעה לבצוע בעין של התחייבות קבלן לרשום מקרקעין על שם הרוכש, תסווג גם היא כתביעה ב'מקרקעין' (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד(4) 464, 477 והאסמכתאות שם (2000)).

...

במקרה דנן, אחרי שידענו כי החוזה והמשכון לא יצרו שום זכויות בין חווה ואורית, מצד אחד, לבין עדנה, מהצד השני, על-כורחנו מגיעים אנו למסקנה כי בידי עדנה אין שום זכות-תביעה אשר ניתנת להתיישנות בחלוף התקופה הקצובה.

מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

השופט ד' מינץ: מסכים אני כי דין הערעור להידחות, ובוחר אני לאמץ לשם כך את נימוקיהם של שני חבריי (מבלי להתייחס למחלוקת שנפלה ביניהם בעניין מועד תחילת מרוץ ההתיישנות).

בהתאם לכך, תביעה לאכיפת חיוב חוזי להעברת זכויות בעלות במקרקעין תסווג כתביעה במקרקעין, וכך גם תביעה של בעל זכות שביושר להרשם כבעל זכויות חכירה במקרקעין (ענין אליהו, בפיסקה 29; ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עריית קרית אתא, פסקה 10 (17.10.2012)).

...

כפי שבואר, אף אם הזכות שמכוחה הוגשה תביעת המשיבים היא זכות חוזית, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי מדובר בתביעה במקרקעין לעניין חוק ההתיישנות.

מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי במלואה ולא מצאתי כי נפלה בה טעות המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בהתאם לכך, תביעה לאכיפת חיוב חוזי להעברת זכויות בעלות במקרקעין תסווג כתביעה במקרקעין, וכך גם תביעה של בעל זכות שביושר להרשם כבעל זכויות חכירה במקרקעין (ענין אליהו, בפיסקה 29; ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עריית קרית אתא, פסקה 10 (17.10.2012)).

...

בכך כאמור יש לתמוך אף במסקנה כי הסכם, לו היה כזה, לא קוים, שכן התמורה לא שולמה במלואה.

השבה כשם שהתובעת לא תבעה דמי שימוש אף הנתבעים לא ביקשו סעד של השבה, והצדדים לא טענו לעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום ליתן הוראות במסגרת ההליכים שבפני.

סיכום לנוכח כל האמור תביעת התובעת מתקבלת.

בהתאם לכך, תביעה לאכיפת חיוב חוזי להעברת זכויות בעלות במקרקעין תסווג כתביעה במקרקעין, וכך גם תביעה של בעל זכות שביושר להרשם כבעל זכויות חכירה במקרקעין (ענין אליהו, בפיסקה 29; ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עריית קרית אתא, פסקה 10 [פורסם בנבו] (17.10.2012)).

...

זאת שכן מקובלת עליי טענת התובעים שכוח התביעה שלהם התגבש בשנת 2013 עם הכנת התצ"ר, ולא בשנת 1995 עם אישור התב"ע החדשה.

על יסוד החומר המונח לפניי בשלב זה אני מחליט לקבל את טענת התובעים בעניין זה, וכפועל יוצא מכך אני מקבל את טענתם שהתביעה לא התיישנה.

מכאן, שאני מחליט לדחות את בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.