תביעה לאכיפת הסכם אחזקה ושירותי מרכזייה

אמנם, היא חתמה על שני מסמכים המהוים התחייבות עקרוניות לספק שירותי אחזקה במהלך תקופת האחזקה, אך מהתמונה הכוללת עולה שמדובר במשא ומתן לכריתת הסכם ארוך טווח שלא השתכלל בפועל לכלל הסכם סופי, ולכן בנסיבות שנותרו אין מקום לאכוף את ההסכם על המשיבה.

טענות המשיבה לטענת המשיבה, החוזה היחיד שנכרת בינה לבין המערערת הוא הסכם ההקמה מ-2012, בעוד התובענה שהוגשה לבית המשפט קמא עניינה אכיפה של חוזה אחר, שמעולם לא נכרת בין הצדדים, המתייחס לתקופה שמתחילה לאחר סיום הסכם ההקמה ולמשך 12 שנים, הלוא הוא חוזה האחזקה.

...

בנסיבות אלו סבורני כי אין בחתימת יישומי בקרה על הסכם ההקמה כדי להעיד על גמירות דעת להתקשר בהסכם האחזקה.

ביום 29.10.2014 שלח מר נווה, מנכ"ל יישומי בקרה, מכתב למנורה שבו הוא כותב (נספח ד' למוצגי מנורה): אני מאשר בחתימתי כי אנו חתומים על הסכם מתן שירותי אחזקה בדרך התת קרקעית בשרונה ומתחייבים לפעול על פיו.

בשים לב לאמור מתחייבת המסקנה כי בשנת 2014 הסכימה יישומי בקרה להתקשר בהסכם האחזקה על כל תנאיו.

(להלן: "המיגרש") ואשר אנו מטפלים בהפקעתו כדין ורישומו על שמנו, וזאת על מנת שהעמותה תקים עליו מרכז הנצחה ומיתקני לימוד והשתלמות בתחומי הבזק; לפיכך, אנו מביעים בזה את הסכמתנו המלאה והבלתי חוזרת כי העמותה תעמיד לרשותכם ולשימושכם בחכירת משנה בתנאים של חכירה ראשית כפי שיוסכם ביניכם לבינה שטחים מתאימים להקמת מרכזת טלפונים במיגרש, אנטנה עבור המרכזיה, וכל מתקן נוסף שיהא בו צורך להפעלת המרכזת ולתועלת משותפת של העמותה ושלכם.

בנוסף, שילמה בזק לעמותה סך של 526,246 ₪, במהלך השנים 2003 עד 2012, וזאת עבור הישתתפות בהוצאות האחזקה השוטפת של אתר ההנצחה, בהתאם להסכם נוסף שנכרת בין בזק לעמותה מיום 4.4.02, בעיניין הישתתפות בזק בהוצאות האחזקה של אתר ההנצחה.

בכתב תביעה מתוקן זה התבקש בית המשפט להורות לנתבעות לנקוט בכל ההליכים הדרושים לצורך השלמת רישום זכויותיה של בזק בנכס, ולמנות את ב"כ בזק ככונס נכסים לשם אכיפת החוזה, אם לא יושלם הרישום על שם בזק תוך 12 חודשים מיום מתן פסק הדין.

עינינו הרואות, כי ההרשאה לא ניתנה לעמותה בחלל הריק, כהטבה לבזק מטעם עלום כלשהוא, אלא עקב רצון המועצה לשכנע את בזק לתת עדיפות ליהוד בהקמת מרכזת טלפונים חדישה וגדולה יותר בתחומה, שכן המערכת המיושנת בעיר גורמת לתקשורת לקויה ולסבל למשתמשים בשירותיה, לענות על הצרכים המידיים של העיר ולשפר את איכות החיים של תושביה.

...

אינני מקבל את טענות העירייה כי העמותה פעלה לסיחור המקרקעין.

אני מקבל את טענת בזק והעמותה, לפיה הכספים שהעבירה בזק לעמותה לא הועברו כדמי חכירה אלא כהשתתפות בהוצאות ההקמה, הפיתוח והתחזוקה של המרכזת ואתר ההנצחה, וכך גם הכספים המועברים במהלך השנים על ידי בזק כהשתתפות בהוצאות התחזוקה.

תוצאת האמור לעיל היא כי יש לראות בהרשאה שניתנה לעמותה להחכיר בחכירת משנה חלק מהמגרש לבזק, כהבטחה שלטונית כלפי העמותה וכלפי בזק, אשר מחייבת את העירייה, יש מקום לאוכפה, ואין לאפשר לעירייה לפעול בניגוד לה. סיכום נוכח האמור לעיל יש מקום ליתן סעדים אופרטיביים כדלקמן: על העירייה לפנות תוך 30 יום לשר הפנים ולבקש את אישורו להסכם החכירה מיום 5.4.88 בינה לבין בזק.

בכוונה להקטין את חלקה, טענה המערערת בעיניין חברוני, בין היתר, כי היא אינה היצרנית של המוצרים נושא התביעה וכי שירותי ההפצה של המוצרים, אותם היא מספקת, לא מטילים עליה את האחריות המוטלת על יצרן המוצר.

העובדה כי בהסכם שבין תנובה לקורניש קיימת הסרת אחריות בנוגע לשלב הייצור ושיפוי של קורניש את תנובה בעיניין זה אינה גורעת מהאמור לעיל שכן היא רלוואנטית למערכת היחסים הפנימית שבין תנובה לקורניש, ואינה משליכה על אופן הטיפול והשירות מול הצרכן, אותו תנובה מרכזת גם ביחס לתלונות הנוגעות לשלב הייצור.

לצורך כך, תנובה מעסיקה במרכזיה וטרינאר אשר עובד תחת פקוח השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, אשר פיקח גם על אחזקת והובלת מוצרי קורניש.

לכך יש להוסיף את המשכות הליך האכיפה בעניינינו משך כארבע שנים, מבלי שהרשות הצביעה על נסיבות מיוחדות שהצדיקו חקירה כה ממושכת, העובדה כי כשנתיים טרם הטלת העיצום הכיתוב תוקן וכשנתיים טרם הטלת העיצום תנובה חדלה מלשווק את מוצרי העוף המדוברים – כל אלו אינם מתיישבים עם תכלית האכיפה המנהלית ותכלית העיצום הכספי ומצביעים על כך שהחלטת הרשות להטיל על תנובה עיצום כספי במקרה זה לוקה בחוסר סבירות קצוני.

...

סוף דבר שילוב הדברים שהובאו עד כה, מלמד כי לא היה מקום להטיל עיצום במקרה זה. ראשית, הקושי הלא מבוטל בקביעת הרשות כי הכיתוב על אריזות העוף הוא בגדר מסר העלול להטעות את הצרכן בעניין מהותי בעסקה, כאשר לא ברור מהו אותו עניין מהותי שעה שמידע על היצרן וזהותו הופיע באריזה באופן ברור וגלוי.

משזו המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לטענות הנוגעות לסכום העיצום.

הערעור מתקבל.

לטענת הנתבע: "5. עניינה של תביעה זו בניסיון הישתלטות כוחני של התובעת על שוק מתן השירותים למרכזיות מסוג "כוכב" ו- IP Advance" (להלן: "המרכזיות") של חברת טלרד נטוורקס בע"מ. התובעת אינה יותר מספק שירות תיקונים ואחזקה במרכזיות ואין לה כל בעלות במרכזיות, או בזכויות הקנין הרוחני המגולמות בהן".

. החברה מעניקה, מסבה וממחה לוויזקום במסגרת הסכם זה לתקופת ההסכם את כל זכויות התביעה שלה כנגד צדדים שלישיים המפרים את קניינה הרוחני של החברה בדרך של שימוש אסור בתוכנת התמיכה, מתן שירות שלא ברשות, ביצוע תיקונים ללא הסמיכה וכל הפרה אחרת אשר על פי הסכמה בין הצדדים מהוה פגיעה בזכויותיה של וויזקום ו/או החברה על פי הסכם זה (להלן: "זכויות התביעה").

כמו כן ממחה החברה לוויזקום באופן בלתי חוזר את הזכות לנקוט בשמה ומטעמה בכל הליך משפטי על מנת לאכוף את זכויות הקניין הרוחני ביחס לציוד, ובכלל זה להגיש תביעות ו/או בקשות ו/או כל הליך אחר כנגד גופים שיימצאו מפרים את זכויות הקניין הרוחני, לגבות כל סכום שייפסק במסגרת הליכים אלו וויזקום מתחייבת לשאת בכל סכום שייפסק כנגד החברה במסגרת הליכים אלו.

הנתבע אף מבקש להסתמך, בין היתר, על כך ש"אצל לקוחות התובעת בחו"ל (וכן לקוחות של חברות אחרות בארץ המספקות שירותי מרכזייה), המרכזיות פתוחות כך שכל אדם (לקוח או נותן שירות אחר) יוכל לתכנת אותן" (סעיף 87 לסיכומי הנתבע).

...

שותף לדעה זו היה גם סג"נ כב' השופט יהודה זפט, עת דן בנושא זה, בסוגיות זהות לענייננו, בסכסוך שבין וויזקום תקשורת בע"מ, (היא התובעת בענייננו) לבין חברת גג תקשורת מתקדמת (1992) בע"מ, במסגרת ה"פ 1071/09 תק-מח 2010(2), 3960 (2010): "האמור בסעיף 6 לתצהירו של זיגלשטיין תומך בטענת המשיבה לפיה בשנת 2006 שודרגה תוכנת ה- pcp לגרסה מתקדמת חיונית למתן שירותי תמיכה וניהול למרכזיות קונג'י אשר שווקו על ידי קונג'י ואין זה סביר שקונג'י לא החזיקה בזכויות היוצרים בתוכנות הניהול מקום שלא ניתן להשתמש במרכזיות הטלפון שייצרה ושיווקה ללא תוכנות אלה. על כן, איני סבור שטיעוני המשיבה בת.א 2300/08 שוללים את מסקנתי לפיה קונג'י הייתה בעלת זכות יוצרים בתוכנות הניהול". ביום 30/7/2008 נחתם בין חברת קונג'י בע"מ לבין התובעת – חברת וויזקום תקשורת בע"מ הסכם בו נאמר, בין השאר: "הואיל: והחברה מייצרת ומספקת מרכזיות תקשורת מסוגים שונים, ובין היתר מרכזיות פרטיות המשווקות תחת שמות מותג "כוכב" ו/או AdvanceIP"", "Connegy NGN" כמתואר בנספח א' המצ"ב (להלן: "הציוד"); והואיל: ובמהלך שנת 2007 פנה המפיץ הראשי לחברה וביקש להפיץ ולשווק באופן בלעדי את הציוד עבורה בתחומי ישראל למעט זכותם של המפיצים אורד בע"מ וגלובקול נטוויז'ין; והואיל: והחברה הסכימה להעניק למפיץ זכות בלעדית, למעט זכותם של המפיצים אורד בע"מ וגלובקול נטוויז'ן, להפצה, שיווק ומכירה של הציוד בישראל, הכל בתנאים ועפ"י הוראות הסכם זה דלהלן: והואיל: ובעקבות פניית המפיץ נחתם בין הצדדים ביום 22.1.08 הסכם הפצה במסגרתו הוענקו למפיץ זכויות בלעדיות להפצה, שיווק ומכירה של ציוד, כהגדרתו בהסכם, בישראל ובשטחים הנוספים, הקבועים שם (להלן: "החוזה הראשון"); והואיל: וברצון הצדדים להתקשר בהסכם חדש אשר תוכנו יגבר על החוזה הראשון ובמסגרתו בנוסף לזכות הפצה בלעדית שכבר הוענקה לוויזקום תמחה ותעביר החברה לוויזקום את מלוא הזכויות המומחות (כהגדרתו של מונח זה להלן); .

כפועל יוצא, אני מחליט שלא ליתן צו "למתן חשבונות". מכאן, שאין מקום ליתן צו לפיצול סעדים.

סוף דבר אני מחייב את הנתבע - שרון הרשקוביץ' - לשלם לתובעת - וויזקום תקשורת בע"מ - סך של 100,000 ₪ בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה הכוללות בהליך זה בסך של 25,000 ₪.

רקע: עניינה של התובענה, בהתקשרות הצדדים בהסכם משנת 1996 (להלן: "ההסכם"), אשר במסגרתו הזמינה התובעת מן הנתבעת שירותי אחזקה ומתן שירותים למרכזיה פרטית תוצרת "טלרד 1TX" (להלן: "המרכזייה").

לדידה של התובעת, תביעה זו דנה בסוגיה עקרונית מתחום דיני הצרכנות, המתייחסת למשמעות הזכות שנטל לעצמו הספק, לאכוף על הצרכן התקשרות רבת שנים, המתחדשת אוטומטית, בתום התקופה הנקובה בהסכם.

...

לאור זאת, אני קובעת, כי אין להחיל כאן, את החריג של סעיף 7 לחוק ההתיישנות.

אני קובעת איפוא, כי מרוץ ההתיישנות החל בחודש אוקטובר 1999, ועל כן ממילא, לא אין לתובעת זכות תביעה בגין תשלומים אשר תבעה החל ממועד זה ועד ליום 8.5.00.

סיכום: מן המקובץ לעיל, נדחית התביעה.