תביעה כספית: מוסך נגד בעל רכב בגין טיפול שוטף

ביום 26.4.19 הכניסה את רכבה למוסך הנתבע, לצורך טפול שוטף ותיקון.

לא רציתי לקבל את העבודה ואחרי כימעט ייאוש שאמרתי לה שאני לא רוצה לקבל את האוטו, היא לא יכולה לתקן את האוטו כי אין לה כסף.

אני בור כי ניתן לדחות התביעה ולו רק בשל עניין זה בלבד; רביעית, חלוף הזמן הנ"ל ונסיעה של כ-40,000 ק"מ מאז הטיפול במוסך הנתבע ועד התגלות התקלה הנטענת, יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הבורג שהשתחרר כביכול לבין התיקון במוסך.

בעניינינו, בהנחה שקיימת חובת זהירות בין הנתבע בעל המוסך לבין התובעת שרכבה תוקן במוסך, ברי שהתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין הבורג הרופף לבין כל הנזקים שנגרמו לה, זאת שכן, חלוף הזמן בין הטיפול ומספר הקילומטרים הרב שנסע הרכב שהיה במצב תחזוקתי לקוי, היה בו כדי לנתק כל קשר סיבתי אפשרי, לרבות ומבלי למצות, בלאי טבעי, מהמורה בדרך, נהיגה לא זהירה וכיו"ב; חמישית, למרות כל האמור, נבדקה אפשרות על ידי כי הרכב ייבדק על ידי מומחה רכב אשר ייתן חוות דעת לבית המשפט.

...

טענה זו לא הוכחשה על ידי התובעת ועל כן אני מקבל את גרסתו של הנתבע בעניין זה. מכאן, יש לומר, כי האחריות שניתנה על ידי בעל המוסך פגה במועד התקלה.

יפים לעניינו דבריו של כב' השופט ג'ובראן: "הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993). להלן: ע"א 294/92). הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראו ע"א 355/80 דלעיל)." מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

לאחר ששקלתי את עניין ההוצאות לכאן ולכאן הגעתי למסקנה, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת, הגב' יעל צוקר דינר (להלן: "הנתבעת"), היא הבעלים של רכב מסוג קיה ספורטאז', הגיעה עם רכבה ב-3/8/17 למוסך לצורך טפול תקופתי.

בשלב זה הגישה הנתבעת תביעה קטנה כנגד המוסך, שבה תבעה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל כך שהרכב ניזוק כשהיה מצוי בחזקת המוסך ובין היתר דרשה שיפצו אותה על החלפת המנוע והוצאות נוספות וכן עגמת נפש.

גב' עידית סבן (להלן: "גב' סבן") אשר משמשת כמנהלת חשבונות ואחראית כספים ובנקים במוסך הצהירה כמי שנכחה במהלך הדיון בתביעות קטנות כי הזדעזעה לשמוע את הכפשות הנתבעת במהלך הדיון ביחס לשירות שניתן לה. תומר העיד כי הנתבעת פנתה למרכז השרות פעמיים ב-10/8/17 וכי הוא שוחח איתה ב-13/8/17.

התביעה היא תביעת השתקה מתלונה על שירות וגם בשל כך יש לדחותה את ההתייחסות לעניין תביעת השתקה הביע כב' השופט עמית בפסה"ד בעיניין ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (2016, פורסם בנבו) ולפיה קביעה כזו היא תלויית נסיבות: "שאלות מדיניות: שימוש בתביעות לשון הרע לצורך הרתעה או הפחדה – שיקול מדיניות נוסף שעלינו לשוות לנגד עינינו, והוא מישתלב היטב בדברים שכבר נאמרו על-ידי נוגע לחשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. חשש זה גובר כאשר מי שמגיש את התביעה הוא בעל נגישות קלה יחסית לשירותים משפטיים, בעוד שבעבור מי שהתביעה מוגשת נגדו כרוך ניהול ההיתדיינות בקושי, באופן שעשוי להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות...... חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצידו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט.." על רקע הלכה זו, אני סבורה כי ניתן להתרשם כי בתביעה שבפניי יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בתובע אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הנתבעת, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשיגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעיניין שירות, באמצעות בא כוחו.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, אני סבורה כי לנתבעת עומדת ההגנה בהתאם לסע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתלונה אמיתית על שירות לגורם המוסמך, שנעשתה בתום לב ובאופן שלא חרג מהסביר.

התביעה היא תביעת השתקה מתלונה על שירות וגם בשל כך יש לדחותה את ההתייחסות לעניין תביעת השתקה הביע כב' השופט עמית בפסה"ד בעניין ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (2016, פורסם בנבו) ולפיה קביעה כזו היא תלויית נסיבות: "שאלות מדיניות: שימוש בתביעות לשון הרע לצורך הרתעה או הפחדה – שיקול מדיניות נוסף שעלינו לשוות לנגד עינינו, והוא משתלב היטב בדברים שכבר נאמרו על-ידי נוגע לחשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. חשש זה גובר כאשר מי שמגיש את התביעה הוא בעל נגישות קלה יחסית לשירותים משפטיים, בעוד שבעבור מי שהתביעה מוגשת נגדו כרוך ניהול ההתדיינות בקושי, באופן שעשוי להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות...... חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצדו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט.." על רקע הלכה זו, אני סבורה כי ניתן להתרשם כי בתביעה שבפניי יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בתובע אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הנתבעת, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעניין שירות, באמצעות בא כוחו.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

ההתרחשות אשר הביאה לאירועים בגינם הוגשה התביעה: הנתבעים הכניסו ביום 30.05.18 את הרכב למוסך שחק לצורך ביצוע טפול תקופתי שוטף (בחלוף שנה ממועד רכישתו).

" כפי שבכתב התביעה לא הובאו ציטוטים של דברי הנתבעים, כך גם בעדויותיהם של עובדי שחק לא הובא ציטוט של הדברים, אלא רק כי "הנתבעים התלוננו כי אחד הצמיגים ברכבים הוחלף על ידי נציגי התובעת בצמיג משומש ופגום, כביכול, ללא ידיעתם." מנהל שחק, ארנון זאבי (להלן: "ארנון") היה היחיד אשר טען כי הדברים הוטחו בו. הנתבעים אינם מכחישים כי באו למוסך שחק והתלוננו אודות הנזקים אשר לטענתם התגלו ברכב לאחר שיצא מהטיפול.

יפים לעניין זה דברי כבוד הנשיא אברהם בע"א (מח'-נצ') 5001-02-18 פוגרבנוי נ' חמו (31.10.18): "בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לבקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצדו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השרות שרכש. בהבעת דיעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יֵידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הבקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השרות שהוא נותן. אין צריך לומר, החרות להביע דיעה ולמתוח ביקורת אין משמעה זכות להשתלחות פרועה או ביקורת צרכנית שאינה תמת לב והוגנת, בכך לא יימצא ציבור הצרכנים יודע יותר אודות המוצר או השרות הנדונים, ובעל העסק לא יוכל לדעת כיצד ישפר את מרכולתו, כאשר הבקורת אינה עניינית כי אם משתלחת." בית המשפט מצוה לנקוט משנה זהירות בבואו לקבוע אם ביקורת צרכנית היא בלתי סבירה, שמא ייוצר אפקט מצנן של המנעות צרכנים מלהביע ביקורתם, מתוך חשש שהדבר יוביל לנקיטת הליכים משפטיים נגדם, בגין הוצאת לשון הרע.

...

שוכנעתי כי הנתבעים האמינו בכך שנגרם נזק לרכב אשר לא היה בו קודם לטיפול במוסך שחק.

לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי בנוגע לאירוע השני עומדת לנתבעים הגנה מכוח החוק ועל כן נדחית התביעה בגין פרסום הפוסט.

סיכום התביעה נדחית.

לפני תביעה כספית בסך של 187,000 ₪, להשבת הסכום ששילם התובע עבור רכב שרכש מהנתבעת 1 ולקבלת פיצוי בגין הוצאות ונזקים שנגרמו לו עקב העסקה הנ"ל. רקע התובע הגיע ביום 21.4.19 למשרדי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), אשר מעידה על עצמה כהחברה הגדולה בישראל למכירת מכוניות משומשות ובצוע עיסקאות טרייד אין, העושה עיסקאות טרייד אין עבור קבוצת צ'מפיון, יבואנית אודי, פולקסוואגן, סקודה וסיאט ולקבוצת סמל"ת, יבואנית פיאט, אלפא רומיאו, לנצ'יה אבארט וג'יפ..

הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי דין התביעה להדחות, כי הנתבע הוא מנהל משותף שכיר של הנתבעת ולא בעליה, כי אין עילת תביעה אישית נגדו שכן פעל כאורגן של הנתבעת, כי הרכב נימסר לתובע כשהוא תקין ולאחר שעבר מבחן רשוי במכון מורשה, כי כל הליקויים הנטענים על ידי התובע הינם בגדר טיפולים שוטפים ברכב או תיקונים הנובעים מבלאי סביר, כי נציג הנתבעת יעץ לתובע לקחת את הרכב למוסך מורשה לצרכי בדיקת צריכת השמן, כי מדובר ברכב משומש שנמכר לתובע ואשר גמע כ-150,000 ₪ בעת מכירתו וכי הנתבעת נתנה אחריות מוגבלת כאמור בטופס הגילוי והיא אינה אחראית לכל תקלה הנגרמת בשל בלאי, כי נוכח הטענה כי מדובר בתקלה במנוע עצמו, ביקש נציג הנתבעת מסמכים התומכים בטענה וכאשר הבין כי התקלה נגרמה עקב קריעה של רצועות המנוע, דבר שהינו בגדר בלאי סביר, דחה את דרישת התובע לפצוי, כי הוצע לתובע להחליף את הרכב ברכב אחר, כי גם אם הוחלפה תיבת ההילוכים, אין זאת אומרת כי לא הייתה תקינה בעת מכירת הרכב וכך או אחרת, לא ידעו הנתבעים כי הוחלפה תיבה כאמור, כי מדובר בכל מקרה בתקלה שאירעה שנה לאחר מכירת הרכב ובקיצור, הנתבעת טוענת כי פעלה כראוי, לא הציגה מצגי שוא כלשהם וכי לפנים משורת הדין בלבד ניסתה לרצות את התובע ללא הועיל וכי אין כל עילה לבטל את העסקה או לפצות את התובע.

אכן, חובת המוכר רכב משומש היא לגלות לקונה באופן יזום כל עובדה מהותית הידועה לו על מצב הרכב לרבות מצבו בעבר ולא רק בהווה, אולם איני סבור כי הייתה מוטלת חובה על הנתבעת לקבל לידיה באופן יזום את הסטוריית הטיפולים של הרכב לצרכי הצגתו בפני התובע, כתנאי למכירת הרכב וכי אם לא פעלה כך, יש לראותה כמי שהתרשלה או עצמה עיניה או בחרה להסתיר שלא כדין מידע מהתובע.

...

שוכנעתי מעדותו של נציג הנתבעת ומכלל נסיבות העניין, כי ההצעה האמורה הוצעה כמחוות שירות כלפי התובע וכדי להפיס את דעתו ולצרכי פשרה בלבד.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות משפט, בדמות השבת חלקה של הנתבעת בשכר טרחת מומחה בית המשפט וכן בדמות שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

לפניי תביעה כספית אשר הוגשה בסדר דין מהיר על סך של 24,950 ₪.

התובעת עותרת לפצוי בסך כולל של 24,950 ₪ המורכב מעלות החלפת מגדש הטורבו ברכב, בסך של 11,950 ₪; מהפסד שניגרם לתובעת בגין ימי עמידה של הרכב בסך של 11,000 ₪; ומשכר טירחת המומחה מטעמה, שאת חוות דעתו צרפה לכתב התביעה.

עוד טוענות הנתבעות כי לא ניתן לדעת כיצד טופל הרכב שכן לא נעשו טפולי תיחזוקה שוטפים ברכב במוסכיה המורשים של קרסו פרט לטפול תחזוקתי שוטף אחד (60,000 ק"מ) אשר גם הוא נעשה באיחור ניכר.

סעיף 2.2.1 לכתב האחריות קובע כי: "כדי להבטיח את תוקפה של האחריות יש לבצע טיפולים ותיקונים כנדרש על פי הוראות היצרן. כל הטיפול והתיקונים חייבים להתבצע במוצרי תעבורה מקוריים ו/או במוצרי תעבורה העומדים בדרישות איכות והתאמה". סעיף 2.2.2 לכתב האחריות קובע כי במקרה של מחלוקת באשר לתוקף האחריות, על בעל רכב להציג לבקשת היבואן כל חשבונית בגין שירות שקבל לרכב.

כמו כן האחריות אינה חלה במקרה בו לא קוימו הוראות האחזקה וההפעלה של הרכב כגון "המשך נסיעה או הפעלת המנוע או מערכות אחרות ברכב למרות התראות המחייבות את הדממת המנוע ו/או הפסקת פעולות מערכות הרכב". המחלוקת המרכזית בין הצדדים מיתמקדת בסיבת הכשל במגדש הטורבו ברכב בגינו הובא הרכב לתיקון במוסך ביום 3.3.2021.

...

עוד טוענת התובעת כי היא אינה יודעת ואין באפשרותה לדעת את הנסיבות הממשיות אשר גרמו לכשל או לתקלה במנוע הרכב וכי התקלה מתיישבת יותר עם המסקנה לפיה הנתבעות או מי מטעמן לא נקטו זהירות סבירה והנטל עובר לנתבעות להוכיח שלא חלה לגביהן התרשלות.

נוכח כל האמור, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, מצאתי כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה ועל כן יש לדחותה.

הצדדים לא הביאו ראיות לכך ועל כן מסקנתי לפיה התביעה לא הוכחה נותרת בעינה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.