תביעה כספית: הפרת תנאי ניהול חשבון בנק

הבנק פעל כדין ולפי תנאי ניהול החשבון עליהם חתומה התובעת.

אשר להגדרת חובה זו, נפסק בעיניין גזונטהייט לעיל, בפיסקה 82 כהאי לישנא: "חובת הנאמנות החלה על הבנק היא חובה שהתעצבה בפסיקה, ומשמעותה כי על הבנק למלא את תפקידו מתוך היתחשבות יתרה בטובת הלקוח, דהיינו עליו לפעול לשם המטרה בעטיה היתקשר עמו הלקוח, ללא שיקולים זרים וניגוד עניינים, ותוך שמירה קפדנית על האינטרסים של הלקוח (...). בפסיקה נקבע כי ביטוייה הקונקרטי של חובת הנאמנות וסטנדרט ההיתנהגות הנגזר ממנה אינם אחידים ומשתנים ממקרה למקרה, בשים לב לסוג השרות בו עסקינן, טיב היחסים בין הבנק ללקוחו, מידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו מזה וסוג הלקוחות עמו נימנה הלקוח הספציפי מזה, מידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק, וכן בהיתחשב בגורמים רלוואנטיים נוספים (...)" אשר לחובת "הזהירות" המוטלת על הבנק (הטענה לא נטענה מפורשות על-ידי התובעת אך עולה ממכלול טיעוניה), נפסק בפיסקה 84 בעיניין גזונטהייט לעיל, כלהלן: "חובת הזהירות מטילה על הבנק את החובה לנהוג כלפי לקוחותיו במיומנות ובזהירות הראויות, לנקוט באמצעים שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין, וכן לדאוג כי כספיו או נכסיו של הלקוח המופקדים בידי הבנק לא ייפגעו (...). ודוק, היתנהלות הבנק נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי, דהיינו כיצד בנק סביר וזהיר היה נוהג, ולא באופן סובייקטיבי (...). נקודת המוצא בעיניין זה היא כי לנוכח הידע והמומחיות בהם אוחז הבנק, יש בידו כדי לשמש כ"מונע הנזק הזול ביותר" ולחסוך נזקים מהלקוח ביחס לחשבונותיו ונכסיו שבבנק (.

בהקשר זה, העובדה לפיה חברות אשראי אחרות ביטלו את העיסקאות וזיכּו את חשבון התובעת, אין בה כשלעצמה כדי לבסס עילת תביעה נגד הנתבעים שלפניי, ולוּ מהטעם לפיו התובעת כאמור סירבה להצעת הבנק, בזמן אמת, להכחיש את העסקה.

למען הזהירות בלבד שמא שגיתי במסקנתי לעיל, וגם אם הייתי מגיע למסקנה לפיה הנתבעים התרשלו או הפרו את חובת הנאמנות כלפי התובעת, הרי היא נושאת באשם תורם בשיעור גבוה (לכל הפחות 60%) נוכח השמוש שעשתה מדעת בכרטיס האשראי שלה והתנהלותה העסקית מול החברה (לרבות מתן אפשרות הגישה מרחוק לנציג החברה, למחשב שלה – סעיף 16 במכתבו של עו"ד זריפי), ומכל מקום, צודק הבנק בטענתו לפיה מכל פיצוי שייפסק יש לנכּות את סך המסגרת 30,000 ₪ מאחר ולא נראה שהתובעת הייתה מעלה כל טרוניה לוּ היה נעשה חיוב עד הסך האמור.

...

לצד כל האמור לעיל, נזכיר שוב כי באופן לא מוסבר די-הצורך, החברה אינה צד להליך.

למען הזהירות בלבד שמא שגיתי במסקנתי לעיל, וגם אם הייתי מגיע למסקנה לפיה הנתבעים התרשלו או הפרו את חובת הנאמנות כלפי התובעת, הרי היא נושאת באשם תורם בשיעור גבוה (לכל הפחות 60%) נוכח השימוש שעשתה מדעת בכרטיס האשראי שלה והתנהלותה העסקית מול החברה (לרבות מתן אפשרות הגישה מרחוק לנציג החברה, למחשב שלה – סעיף 16 במכתבו של עו"ד זריפי), ומכל מקום, צודק הבנק בטענתו לפיה מכל פיצוי שייפסק יש לנכּות את סך המסגרת 30,000 ₪ מאחר ולא נראה שהתובעת הייתה מעלה כל טרוניה לוּ היה נעשה חיוב עד הסך האמור.

תוצאה לאור האמור, התביעה נדחית.

בפני תביעה כספית של בנק מזרחי טפחות (להלן: "התובע"/ "הבנק") כנגד חובות לקוחותיו, חברת לידור פירסום ושיווק בע"מ (להלן: "החברה"), לידור לוי (להלן: "לידור"/ "הנתבע") וג'קלין לוי (להלן:"הנתבעת") בגין יתרות חובה ויתרות פיגורים בשלושה חשבונות נפרדים: חשבון מס 353334 שהנו חשבונה של החברה (להלן: "חשבון החברה").

שימוש ביתר הסכום שנותר מתכנית החסכון (סכום של כ - 211,974) לכסוי חוב הנתבע עד איפוס עו"ש. טענות התובע התובע טען כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם על פי הסכם "תנאים כללים לניהול החשבון", הסכם "אשראי ללקוח עסקי", "אשראי ללקוח פרטי" ועל פי טופס "כתב התחייבות" שנחתם ע"י לידור בעת מתן הלוואה ועל כן בוצעו פעולות הגבלת החשבון וכן פעולות לצורך פרעון החוב.

ממכלול הדברים אינני רואה לנכון לקבל את טענת הנתבע כי הפקיד את כספי הוריו בחשבונו לצורך מתן בטחון לבנק וללא כל כוונה שהבנק יממש תכנית חסכון זה. כמו כן איני סבור כי הנתבעים עמדו בנטל הראיה להוכיח כי הבנק הפר הסכמים, היתנהל בחוסר תום לב וההיפך הוא הנכון, התובע הוכיח כי הנתבע הפר את התחייבותו, פעל בחוסר שקיפות ובחוסר תום לב. עדויותיהם של יעקוב עמרני ושל חיים שוורץ היו אמינות, יציבות ומפורטות זאת לעומת עדותו של הנתבע אשר העלתה שאלות ותמיהות רבות, וכן הייתה מלאה בסתירות ותשובות לא חד משמעיות.

...

סוף דבר הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי נפל פגם בהתנהלות הבנק וכי קיימת עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת הבנק להעמיד את מלוא ההלוואות והאשראי לפירעון מיידי.

הנתבעים ישלמו את סכום התביעה בסך של 315,068 ₪ בצירוף הריבית בהתאם להסכם הבנק עם הנתבעים, החל ממועד הגשת תביעה זו ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לתובע את הוצאות משפט וכן ישלמו שכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ש"ח₪ (בשים לב לסכום התביעה, ולמכלול נסיבות ההליך).

לגופו, נטען כי ביום 21.2.16 נכרת הסכם מייסדים לשותפות בין המבקשת 2 לנתבעת 3, במסגרתו הוקמה חברה חדשה היא הנתבעת 1, אליה הועברה פעילות המבקשת בכל הקשור והנוגע לאולם אירועים "מעגלים". נטען כי המבקש 5, מנהל הנתבעת 3, הציג עצמו כאיש עסקים מצליח, הבקיא בתחום, ולו ולמשפחתו קשרים ענפים ולרבות יכולת גיוס כספים וקידום עסקי האולם.

בהתאם לכך ניפתח החשבון נשוא התביעה , כאשר בתנאי החשבון נקבע, כי ההרשאה לחיוב חשבון החברה הנה בהתאם לזכויות החתימה בחברה, היינו חותמת בתוספת שתי חתימות של המבקש 4 והמבקש 5.

נטען כי לא ניתנה תשובה סופית לגבי המשך הפריסה, ואף ידוע למבקשים 2, 4 , כי נקבעה פגישה בין ב"כ המבקש 5 ומנהלת הסניף לצורך הסדרת העניין , אולם לא היתקיימה בסופו של יום , והחוב הועמד לפרעון ובנגוד להסכמות הנ"ל. המבקש 5 טוען כי מדובר בהתנהגות פסולה של הבנק , תוך הפרת חובות תום לב וחובות האמון המוטלות על בנק , טוען למחיקת כותרת, באשר לא מצורף דף חשבון עדכני , והעדר תצהיר תומך, כך גם לגבי הריבית .

...

מבלי לפגוע באמור, אני מקבל גם את עמדת התובע בסיכומיו סעיף 3 ב' , ולעניין הטענה ליציאת הנתבע 4 מן התמונה, עובר לתוספת להסכם שנחתמה, ושעה שבאותה תוספת, סעיפים 10.1 ו 10.2, הוחרגו ביחסי השותפים חבויות שקיימות עובר לשינוי המדובר, ובכלל זה, חבויות כמו הערבות כאן, שנחתמה לפני מועד השינוי האמור.

הטענות לביטול הערבות, ו/או פגמים אחרים, בקשר אליה, מטעם המבקש 5 נדחות , ובהיעדר פירוט מספק וקונקרטי מצד מבקש זה , מסמכים נוגדים שהוצגו בדיון ואישר, והרושם הברור בקשר למבקש זה, שהכיר בחוב , ופעל להסדר , תוך ניסיון הפחתה , ובהיעדר טענות לגופו.

והטענות כעת כנגד החבות , הינן מלאכותיות סוף דבר, שוכנעתי כי אין למבקשים הגנה ולו לכאורה ושטענותיהם בבחינת הגנת בדים, משכך הבקשות נדחות.

הנתבע ניהל חשבון עו"ש 597471 אצל המשיב, סניף 626, בהתאם לתנאים הכלולים ב"בקשה לפתיחת חשבון" וב"הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון ".

נטען כי הבנק ידע על מצבו הכספי של המבקש, אולם כל ההלוואות התקבלו דרך אתר הבנק ללא כל היתייחסות אישית וללא כל שק"ד. ורק לאחר שנתיים זומן המבקש לראשונה לבנק, אז נודע לו באופן פיתאומי וחד צדדי וללא יכולת וארכה לתקן, על ביטול מסגרות האשראי.

המבקש טוען כי מחדלי ומעשי הבנק הביאו נזקים אדירים למבקש, הבנק הפר את חובות האמון כלפי המבקש.

וכי ההלואה נשוא התביעה היא בעצם הלוואה, שבאה למחזר את החובות הקודמים של המבקש, אישר שהגיע לבנק כדי לסגור את המינוס.

...

המבקש, באותה נשימה, מתלונן מחד על עצירת אשראי, וכאשר באותו מועד, 12/16 , אושרה לבקשתו הלוואה למחזור ופריסת חוב שנצבר, ומאידך, על אספקת אשראי ללא בקרה מספקת ובחינת מצבו, שלא אפשר החזר אותו אשראי, לא שוכנעתי ולו לכאורה, שנפל פגם בעצירת האשראי השוטף למבקש, במועד הרלוונטי, והמרתו בהלוואה להסדרת החוב.

לסיכום אני סבור שבבקשה טענות כלליות ביחס למשיב, ושאין בהן את הקונקרטיות, והפירוט המינימאלי הנדרש, ולו ברף הנמוך הנדרש, בשלב דיוני זה, והמצדיק מתן רשות ולצורך בירור.

מן האמור עולה , שבהיעדר תשתית מינימאלית וראויה , וכנדרש בשלב זה, יש להורות על דחיית הבר"ל. ומשכך אני מורה כי התובע/המשיב זכאי לפסק-דין לפי התביעה, בצירוף האגרה ששולמה, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, שכ"ט בגין התביעה, לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עוה"ד, וכן שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק.

בהתאם לתנאי ניהול החשבון בבקשה לפתיחת חשבון, נושאות יתרות החובה של החברה בחשבון ריבית על יתרות חובה בחשבונות עו"ש המשתנה מעת לעת ומחושבת על בסיס יומי ושיעורה נכון ליום 3.3.20 הנו 13.35% לשנה המהוה ריבית בשיעור 1.11% לחודש או שיעור הריבית אשר תהיה נהוגה ומקובלת אצל הבנק מעת לעת.

הבנק טוען כי האשראי הועמד בפועל לפירעון מיידי רק בעת מועד הגשת התובענה – חודש מאי 2020 – ואילו הרוש הצהיר בחקירתו כי כבר בסוף אוגוסט 2019 החשבונות נחסמו לפעילות שוטפת והועברו לסטאטוס של גביה משפטית (ס' 29-30 לתצהיר).

מכל מקום, גם על פי גרסה עובדתית זו, הרוש אישר כי באותה עת היה לחברה חשבון פעיל בבנק המזרחי, עם מסגרת אשראי, כך שיכול היה להסב את ההתחייבויות השוטפות של החברה לאותו חשבון, ללא שהוי, וממילא לא נטען ולא הוכח לכאורה כי עקב העתקת כל הפעילות לבנק המזרחי החברה נאלצה להפר התחייבות חוזית או חוקית כלפי הספקים והרשויות באופן שגרם לה נזק כספי משמעותי.

...

לסיכום, הסעדים המבוקשים בכתב התביעה: בחשבון - הנתבעים ביחד ולחוד חייבים לבנק סך של 277,250 ₪ בגין יתרות חובה בעו"ש ובכרטיס האשראי בצירוף ריבית משתנה וכן סך של 177,660 ₪ בצירוף ריבית בשיעור המרבי.

התוצאה היא שספקים שעבדו עם החברה הפסיקו לעבוד עם הרוש ו/או ביקשו תשלום מראש ו/או שהרעו את תנאי המסחר.

מן המקובץ לעיל, ולאור ההלכות החלות, אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן, בכפוף להפקדת סך של 400,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 יום.