תביעה כספית-חוזית לפיצויים מכוח פוליסת ביטוח דירה ותכולה

המשכיר דורש בתביעתו פיצוי בסך 75,554 ₪ עקב הפרות יסודיות של הסכם השכירות ובגין נזקים שגרמו לטענתו השוכרים לדירה, בעוד שהשוכרים תבעו מן המשכיר פיצוי בסך 49,165 ₪ לאחר שנאלצו לטענתם לתקן מכספם האישי ליקויים מהותיים בדירה אשר מנעו שימוש סביר בה, לאחר שהמשכיר התמהמה בתיקונם.

בכתב ההגנה מטעמה, טענה הפניקס, בין היתר, כי פוליסת הביטוח אינה מכסה הנזקים הנתבעים בתביעת השוכרים מאחר שאין מדובר בארוע תאונתי כהגדרת מקרה הביטוח בפוליסה, כי אין כסוי בטוחי לכל התחייבות חוזית שהמשכיר נטל על עצמו ועל כן אין כסוי בטוחי לתביעה שרובה נובעת מהתחייבות חוזית, ואין כסוי בטוחי לנזק תוצאתי כלשהוא.

עוד נטען, כי המשכיר אינו יכול לידרוש פיצוי בעלמא אלא מכוח הוראות הפוליסה.

ביום 24.10.2018 הוגשה חוות דעת המהנדס, בה נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים: "... מקור הרטיבות התת רצפתית העקרי, שגרם לנזקים בקומה זו (תחתונה), הוא בכשלים של צנרת ברכוש המשותף. כך גם עולה מדוח הבדיקה של ש.ח.ר. ... מדובר בתכולת רטיבות גבוהה מעל המותר בתקן ... וכדי לבטל ליקוי זה שעדיין פוקד את הדירה במפלס האמור (הקומה התחתונה), דרוש כיום לבצע פיתרון ניסיוני של ייבוש שאינו מומלץ על ידי, או פיתרון נכון של החלפת הריצוף בקומה זו כולל החלפת התשתית הרטובה בתשתית מקצועית ויבשה." "בקומה העליונה של הדירה הנזילה אירעה בגלל פגמים בצנרת מים דירתית שהוחלפה בשלמות ובמועד בדיקתי לא היו חילוקי דיעות בעיניין זה. בקומה זו, העבודה לא הושלמה במועד בדיקתי." המהנדס הוסיף כי אין ביכולתו להתייחס למחלוקת "בין גרסת השוכרים לפיה לא היה ריצוף טראצו והם החליפו משטח בטון לפני עבודות הצנרת במשטח בטון לאחר עבודות הצנרת, לבין גרסת המשכיר לפיה היה ריצוף טראצו שהוסר" אך קבע כי עלות עבודות הריצוף בקומה העליונה (בחדר השינה) מסתכמת בסך של 12,000 ₪ כולל מע"מ ופקוח.

...

משכך, ולאור חלק מהמסקנות שכבר פורטו לעיל, ההודעה נגד הצדדים הרביעיים נדחית.

לסיכום, שתי התביעות, של המשכיר ושל השוכרים, מתקבלות בחלקן.

ההודעות נגד צד ג' 2 (כלל) ונגד צדדי ד' נדחות.

סכום זה בתוספת עלות איתור ותיקון הנזק, שכ"ט מומחים, שכ"ט חברת חקירות ועלות בדיקת תכולת רטיבות, עולים כדי 95,376 ₪, הוא סכום התביעה (תצהיר עו"ד טל אייכנר).

לטענתו, התובעת שילמה למבוטחיה כמתנדבת תשלומים שאינם זכאים לקבל מהטעם כי הנתבע החליף את הצנור הפגום שהתקין במהלך השפוץ בבית ממבוטחי התובעת, ופעל נמרצות להחזרת המצב לקדמותו, ביצע תיקון כללי לכל חלקי הדירה אשר נזוקו מכספו הפרטי, תוך הבאת אנשי מיקצוע ופועלים מטעמו, רכש חומרי עבודה ומרצפות חדשות, וביצע תיקון מלא לכל אשר נידרש (סעיף 2.1 לכתב ההגנה וסעיף 20 לתצהיר הנתבע).

דיון והכרעה הדין הרלבנטי לענייננו זכות לשיבוב קבועה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 הקובע כי : " היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". הינה כי כן, מבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטחו, על פי חוזה ביטוח בר תוקף, בא בנעלי מבוטחו וזכאי לתבוע את הצד השלישי, ככל שהאחרון אחראי כלפי המבוטח לארוע שהוליד את חבות המבטח, בגין תגמולי הביטוח ששילם למבוטח.

שלושה תנאים ניצבים איפוא בבסיס זכות התיחלוף: א. חבות המבטח כלפי המבוטח מכוח פוליסת ביטוח בת תוקף; ב. תשלום תגמולי הביטוח בפועל מכוח חבות זו; ג. קיום זכות תביעה למבוטח כלפי הצד השלישי.

נקבע בפסיקה כי תשלום תגמולי הביטוח הנו התשלום שעל המבטח לבצע לפי הפוליסה במסגרת היחסים החוזיים בינו לבין המבוטח - ולא כמתנה, מחווה או אקט פירסומי - וכי מששילמה חברת הביטוח למבוטח על פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח, לצורך העמדת זכות השבוב שלה, על פי מידת סבירות שיקוליה.

...

העדה לא ידעה לומר האם הנזקים כוננו בסופו של דבר על ידי המבוטח.

יש לקבל את עתירת התובעת לחייב הנתבע בתשלום ההוצאות שהוציאה התובעת לשם בירור החבות והיקפה, קרי שכר טרחתם של המומחים, החוקר ומאתר הנזילות.

יש לציין כי הגם שהתביעה התקבלה אך באופן חלקי, סבורני כי זה המקרה לחייב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום משמעותי.

דיון והכרעה למעשה ככל שניתן לחלץ זאת מכתב התביעה, טענות התובעת כלפי הנתבעות אוחזות בשתי עילות עיקריות: האחת עילה נזיקית לפיה הנתבעות התרשלו בטיפול במקרה הביטוח מיום 19.6.16 וכתוצאה מהתרשלותן נגרמו לתובעת נזקים ממוניים אותם נאלצה לתקן בכספה כמו גם ניזקי עוגמת נפש בגינם דורשת התובעת שיפוי; והשנייה עילה חוזית ולפיה הנתבעות הפרו את חוזה הביטוח שנכרת בינן לבין התובעת, בכך שלא פיצו אותה בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתרחשות מקרה הביטוח.

ומכל מקום, גם לו היה מוכח הקשר בין הצורך ברכישת פריטים אלו – מקובלת עליי טענת הנתבעות בעיניין זה כי פוליסת הביטוח מכוחה הוגשה התביעה מתייחסת לנזקים שייגרמו למבנה הדירה ולמתקנים הצמודים לו, ואיננה כוללת ניזקי תכולה (ר' מיפרט הפוליסה, נספח 5 למוצגי הראל ביטוח).

...

מר דאוד עצמו לא הובא למתן עדות באופן שדי בו כדי להחיל הכלל לפיו אם נמנע בעל דין מהצגת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ללא הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת כנגדו (ר' למשל ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)), ומוביל אל המסקנה שההתנהלות בשטח הייתה כגרסת התובעת.

מן האמור אני קובעת כי הנתבעות, ובפרט חברת שחר ונציגיה, לא התייחסו לתובעת ברגישות המתחייבת והנדרשת כלפי אדם במצבה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל בהרחבה, אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה על כלל ראשיה זולת ראש הנזק של עוגמת נפש, וקובעת כי הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 8,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לפיכך, במסגרת תביעה זו עולות טענות במספר מישורים: המישור הנזיקי- אשר מרכזו בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, המישור החוזי- אשר מיתמקד בחוזה השכירות בין הבית ברח' הרצל לבין נדל"ן חכם, והמישור הבטוחי – אשר עיקרו בתנאי הפוליסות והתגמולים מכוחן, וכן בשאלת השבוב בין המבטחות בכפוף להכרעה בשאלות שבמחלוקת.

בהמשך לכך, מחקירתה של הגב' נאוה אליעזר, חתמת מגדל, עלה כי הוספת הבית ברח' הרצל כמבוטחת נוספת בפוליסה של השוכרת, לא הייתה כרוכה בעלות כספית נוספת.

גם אילו הייתה הבית ברח' הרצל מבוטחת במסגרת הפוליסה, הרי שגובה התגמול מטעם מגדל לא היה משתנה, והיא לא הייתה זכאית לסכומים נוספים (מעבר לפצוי בגין שיפורי המבנה, כפי שיפורט מטה), שכן הביטוח במגדל חל רק על התכולה ועל שיפורי המבנה, ולא על ניזקי המבנה.

נדל"ן חכם לקחה על עצמה התחייבות חוזית להשיב את המושכר לקדמותו, התחייבות אשר מקורה אינו בפוליסת הביטוח בין מגדל לנדל"ן חכם, ועל כן מגדל אינה מחויבת בפצוי זה. הדבר נכון ותקף גם ביחס לביטוח אחריות צד שלישי, שכן מגדל פטורה מחבותה בגין נזקים שנגרמו לצד שלישי שמקורם בהסכם חוזי בין הצד השלישי לבין המבוטחת.

...

הבית ברח' הרצל נשענת על חוות דעתו של מומחה החשמל סלוצקי, וטוענת שנבדקה ונשללה האפשרות של כשל חשמלי, ומאחר שאין חולק שמערכת המצלמות המשיכה לצלם פרק זמן ממושך לאחר תחילת השריפה, ומערכת זו מוזנת אך ורק מחשמל – הרי שהדבר מחייב את המסקנה שלא היה כשל במערכות החשמל.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת האמורות ובחנתי את טענות הצדדים ביחס לחלקן היחסי, השתכענתי שיש להעדיף את עמדתה של איילון.

סוף דבר כפי שפורט ונומק בהרחבה מעלה, הכרעתי בפסק דין זה היא כדלקמן: משלא הוכחה סיבת השריפה ולא ידוע המיקום ממנו פרצה, התביעות הנזיקיות של נדל"ן חכם ושל הבית ברח' הרצל נדחות.

בהמשך לכך, נחה דעתי כאמור, כי שיפורי המבנה שייכים לבית ברח' הרצל ותשלום בסך 750,000 ₪ אשר ששולם תחילה לנדל"ן חכם - יועבר לבית ברח' הרצל.

כך ניסח סגל בכתב התביעה את עילת התביעה: "הנתבע הפעיל את פוליסת הביטוח ובמסגרתה, קיבל כספים ו/או זכויות בהקף שיש בו כדי לכסות את ניזקי השריפה" (סעיף 13 לכתב התביעה); "הנתבע הפעיל את הפוליסה וקיבל פיצוי לנזקים שלא נגרמו לו" (סעיף 15 לכתב התביעה); "הנתבע היה מי ששלשל את הפיצויים כולם לכיסו" (סעיף 17 לכתב התביעה); "הכספים שהתקבלו מהפעלת הפוליסה, נוגעים לנזקים ישירים שנגרמו ועדיין נגרמים לדירה ובאופן ישיר לתובע" (סעיף 20 לכתב התביעה); ברנר נטל "לעצמו ועל דעתו בלבד, את מלוא הכספים מכוח פוליסת הביטוח" (סעיף 21 לכתב התביעה), מבלי לקבל את רשות סגל; סגל טען כי מדובר בכספים לכסוי הנזקים שנגרמו לדירה, ועל-כן על ברנר "להשיב לתובע את מלוא סכום התביעה" (סעיף 30 (ב) לכתב התביעה).

הוא טען כי סגל לא טען לזכאות לקבלת כספי הביטוח מכוח עילה חוזית, זולת טענה כללית שלפיה ברנר הפר את הסכם השכירות, ללא פירוט באשר להפרה הנטענת (סעיף 9 לכתב ההגנה).

די. איי חברה לביטוח בע"מ. שנייה ערך ברנר, אצל ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ, באמצעות סוכן הביטוח מר רמי הללי (נספח 6 לכתב ההגנה), באופן שאינו נהוג ואינו מקובל: הוא ערך ביטוח למבנה, שאינו שייך לו; הוא לא פעל להגדיר את בעל המבנה, סגל, כמוטב; ביטוח שטבעי היה מבחינתו לערוך – ביטוח תכולה, עבור ציודו האישי בדירה – הוא נימנע מלערוך.

...

טענת סגל לפיה יש לדחות את התביעה שכנגד בהינתן סעיף 13.1 להסכם השכירות, הקובע כי "המשכיר לא ישא בכל אחריות לכל נזקים שהם לגוף ו/או לרכוש השוכר [...] אשר יגרמו עקב ו/או בקשר לשימוש בדירה ו/או לביקור בה" (סעיף 19 לסיכומי סגל) – נדחית.

סיכום התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת, באופן חלקי.