תביעה כספית-חוזית להשבת פיקדון בבית דיור מוגן

זוהי תביעה כספית, חוזית, בעילת תרמית ועשיית עושר ולא במשפט, על סך 878,700 ₪.

התובעים טוענים, שהם ביקשו לקבל את הסכמות הדיירים לעסקה ומסמכים אחרים המעידים על ההיתקשרות בין הנתבעת לדיריי הבניין, כדי להיוועץ עם עורכי דינם, אך נציגי הנתבעים סרבו בטענה שהמסמכים לא נמסרים עד לאחר חתימת התובעים והותרת שיק לכסוי התחייבויותיהם.

נתבע 7 -איתי גולד היה אמון על כספי התובעים, שוחח עמם והבטיח שכספיהם מוגנים היטב בנאמנות ואין כל בעיה בעיסקאות נשוא תביעה זו. התברר שהוא העביר מאות אלפי שקלים לגיא מונסנגו להוצאות שאין להם כל קשר להסכמים עליהם חתמו התובעים לרבות ומבלי לגרוע הוצאות של בתי מלון, מסעדות פאר, תקוני רכב גרושתו של גיא מסוג וכיוב'.

לטענת הנתבע, הכספים שנתקבלו מהנתבעת הופקדו בחשבון הנאמנות והוצאה חשבונית פקדון לנתבעת לכל סכום שנמשך, עפ"י הוראותיה בלבד.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים את כל המקדמות ששלמו כל התובעים, (כל תובע את הסכום ששילם) בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום ששלמו את הכסף ועד להשבתו בפועל.

...

ובהמשך קבעה כב' השופטת פלינר: ומההלכה ליישומה האם בפני הנתבע היו "סימני התראה" שהיו אמורים לעורר את חשדו? יש להשיב על כך בכן רבתי, והגעתי לכלל מסקנה שבמקרה הנדון היה על הנתבע להתנהל בזהירות יתר – ולא רק שלא עשה כן, אלא הנתבע לא שעה כלל לסימני ההתראה שנקרו בפניו, ואפרט דברים אלו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים את כל המקדמות ששילמו כל התובעים, (כל תובע את הסכום ששילם) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ששילמו את הכסף ועד להשבתו בפועל.

כן ישלם הנתבע לכל תובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 40,000 ₪ כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום מתן פסה"ד. התובעים ימציאו פסיקתא לחתימתי, בה יפורטו הסכומים הוצאות שכ"ט ייקבעו עם חתימת הפסיקתא.

הליכים קודמים בין הצדדים והבקשה להשבת כספי הפקדון ביום 13.11.2007, הגישה הנתבעת 19 בשם הנתבעים 2-18, תביעת פינוי בת.א. (שלום י-ם) 12188/07 זבורוף ואח' נ' עמותת מאור הנצח ואח', נגד שלושה: עמותת מאור הנצח ירושלים אשר הפעילה במקרקעין כולל לתלמידי ישיבה ופינתה אותו, גבאי בית הכנסת המנוח ציון בן שאול ז"ל ו "בית הכנסת לעדה הארבלים" (להלן: ת.א. 12188/07).

לאחר שביקשתי את הצדדים להתייחס לשווי המקרקעין, טענו התובעים כי שווי המקרקעין הוא לכל היותר 1,200,000 ₪ (הנתבעים לא הראו אחרת) משכך לבית משפט זה הסמכות העניינית לידון בטענה זו (ור' לעניין זה תא (עכו) 40501-04-13 ג'וזיף בשארה נ' ג'יריס ג'יריס (פורסם בנבו) (5.11.18, עמ' 9-11)) זכות רשות בלתי הדירה, דיירות מוגנת, זכות חזקה נוגדת בפסיקה נקבע כי הסמכות לידון בתביעות הנוגעות לזכות "בר רשות" נקבעת על פי שווי המקרקעין המגלמים את שווי הזכות: "זכות הרישיון במקרקעין היא זכות אשר אינה מנויה בחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, ואין לנו צורך להכריע בעניינינו בשאלה אם מעמד הרישיון במקרקעין ממשיך להתקיים לאחר חקיקתם של חוק זה ושל חוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 (ראו רע"א 2701/95 כנעאן נ' גזאוי [פורסם בנבו בעמ' 169-170] "מקורה של זכות זו, אשר נוצרה ככלי לעקיפת ההגנות שהוקנו לשוכר מכוח חוקי הגנת הדייר, במשפט המקובל, והיא נקלטה במשפט הארץ. תוכן הזכות הוא רשות שניתנת על-ידי בעל זכות במקרקעין לאחר להשתמש במקרקעין, ולעתים אף להחזיק בהם. הרישיון הנו זכות מובחנת מהזכויות אשר מאפייניהן מכוח חוק הם שימוש והחזקה או שימוש לבדו, לאמור השכירות, השאילה וזיקת ההנאה. בנגוד לאחרונות, שהנן זכויות קניין אשר תוכנן הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש במקרקעין בלבד, הרישיון היא זכות חוזית, זכות גברא (in personam) ולא זכות קניינית, אשר תוכנה הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש בהם בלבד" (רע"א 5071/03 הוך נ' גבע, פ"ד נח(2) 49, 52 להלן: פס"ד הוך).

...

בהחלטה מיום 24.5.17 התייחסה השופטת מילר לכך שהפסיקתא הוגשה כשמונה שנים לאחר מתן פסק הדין, פסק הדין אינו כולל את פרטי הזהות של העמותה, אך בעיקר נקבע כי "מאחר שפסיקתא אמורה לשקף את האמור בפסק הדין ותו לא, אין מנוס מקבלת הבקשה וביטול הפסיקתא שניתנה" (ס' 11 להחלטה הנ"ל) לעניין הסכומים הנטענים על ידי הנתבעים, הרי שהאסמכתאות שצורפו אינן מבססות את טענת הנתבעים כי אכן מדובר בהוצאות הקשורות לסעד הזמני, והסכומים המבוקשים נטענים ללא ביסוס ראייתי מה גם שהוצאות שכ"ט בגין הליך שלא היה צריך להתקיים לכתחילה, אינן מזכות בהשבה.

משכך אני מורה על ביטול צו המניעה הזמני ובהתאם מורה כי המזכירות תשיב לתובעים את כספי הפיקדון בסך של 100,000 ₪ המופקד בקופת בית המשפט.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה.

הגב' כהן פנתה אל משיבה באמצעות בנה (התובע החילופי) ונענתה כי שטח הדירה בפועל, ללא שטח החלל הצבורי בקומה, הוא 38.7 מ"ר. משכך דרשה גב' כהן את ביטול ההיתקשרות החוזית בינה לבין המשיבה, ההסכם בוטל והפקדון הוחזר.

המשיבה אישרה בהודעת דוא"ל (נספח י') כי שטח הדירה הוא 38.7 מ"ר כולל קירות אך יש להוסיף לשטח הדירה את החלק היחסי מהשטח הצבורי, ומשכך שטח הדירה הוא 49.6 מ"ר. הקבוצה בבקשת האישור הוגדרה כדלקמן: "כל הדיירים (כהגדרתם בהסכם שנחתם מול המשיבה) המתגוררים ו/או שהתגוררו ביחידות דיור בבתי הדיור המוגן המופעלים בידי המשיבה ברחבי הארץ במהלך 7 השנים עובר להגשת בקשה זו ושיחידתם קטנה ממה שסוכם בהסכם מולם." תת קבוצה: "כל האנשים שניהלו מו"מ מול המשיבה לכריתת הסכם להתגורר במתקנים המופעלים בידי המשיבה ברחבי הארץ במהלך 7 השנים עובר להגשת בקשה זו ולא נכרת עימם הסכם בשל הטעייה זו ו/או נכרת עמ[ם] הסכם שבוטל ביוזמת המועמד עקב גילוי ההטעיה." עילות התביעה שבבסיס בקשת האישור הן: הטעה, הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב במשא-ומתן ובקיום חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; הטעה, אי-גילוי וניצול מצוקת הצרכן לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 (יוער כי נוסחו של סעיף 3 לחוק זה תוקן עוד לפני שניפתח התיק); תרמית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לאותה פקודה; הפרת הוראותיו של חוק הדיור המוגן, התשע"ב–2012, ועשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

במידה שבחלוף חמש שנים, מיום אישור הסכם הפשרה, ההטבה לא תנוצל על-ידי 188 דיירים, המשיבה מתחייבת לכלות את השווי הכספי הנותר בתוך שנה אחת, וזאת באמצעות הגדלת סכום ההטבה, למשך השנה השישית של ההסכם, לדיירים שיקבלו באותו מועד את ההטבה.

...

אשר לגמול ושכר הטרחה, הצדדים המליצו, כאמור, כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 130,000 ₪, ושכר הטרחה בא כוחו יעמוד על סך של 320,000 ₪, בתוספת מע"מ. עוד ממליצים הצדדים, כי המשיבה תחזיר למבקש את חלקו בשכר טרחת המגשר.

לפיכך מקובלת עלי המלצת הצדדים כמפורט לעיל.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן.

בית משפט השלום ברחובות תא"מ 28877-11-18 חברת מ.ע.י. למסחר במתכת ומסחר כללי בע"מ ואח' נ' אושיות דיור מוגן בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אושרית הובר היימן תובעת ונתבעת שכנגד חברת מ.ע.י. למסחר במתכת ומסחר כללי בע"מ נתבעת והתובעת שכנגד אושיות דיור מוגן בע"מ פסק דין

מבוא ומסגרת דיונית: לפני תביעה עיקרית כספית בעילה חוזית, ותביעה שכנגד בעילה נזיקית.

ראשיתו של ההליך בסדר דין רגיל, אולם במסגרת דיון קדם משפט שהתקיים ביום 25.06.19, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט והגיעו להסכמה הדיונית שלהלן: "בהמלצת בית המשפט הגענו להסכמה דיונית לפיה סכום התביעה וסכום התביעה שכנגד יצומצם לסך של 75,000 ₪ כל אחת. ההליך יועבר למתכונת של סדר דין מהיר. בית המשפט מתבקש להורות לגזברות להשיב את לכל אחד מהצדדים את האגרות בהתאם. הצדדים יגישו הדדית תצהירי עדות ראשית וראיות עד תום הפגרה, כשלכל צד, ניתנת זכות של תצהירי תשובה עד 15 יום לאחר מכן. הצדדים יודיעו לבית המשפט, אם ברצון כל צד, לחקור מי מהמצהירים של הצד שכנגד, ככל שלא תדרש חקירת מצהירים, אזי הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם, סיכומים קצרה, בהקף של

65.4 תשלום הכספים שנקבעו לעיל, יבוצע מתוך כספי הפקדון שהופקדו ע"י אושיות בקופת בית המשפט.

...

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה כדלקמן: 65.1 התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שאני מחייבת את אושיות להשיב למ.ע.י סך של 35,000 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

65.2 התביעה שכנגד נדחית במלואה.

65.3 לאור מסקנותיי לעיל, משנדחתה התביעה שכנגד ואילו התביעה העיקרית התקבלה בחלקה בלבד, אני קובעת כי אושיות תישא בהוצאות מ.ע.י בשיעור נמוך ובסך כולל של 6,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

רצף עובדתי ביום 09/08/18 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת לבית פרטי בישוב חד נס (להלן: "המושכר" / "הבית").

ביום 4/11/18 הוגש כתב התביעה כאן בעילה חוזית להשבת כספים ובעילה נזיקית לפצוי כספי בגין עוגמת נפש, כנגד אביעד ואימו - היא הנתבעת מס' 2 (להלן: "לינדה") אשר ניהלה בשם אביעד קשרי השכירות עם התובעת (ר' עדות לינדה בדיון, עמ' 24 ש' 28-29).

בכדי להכריע בסכסוך שלפניי, אדרש לברר השאלות הבאות - א) האם נסיבות עזיבת התובעת את המושכר ב 17/09/18, ייחשבו כהפרת ההסכם שבעניינינו? ב) האם לתובעת זכות להחזר דמי השכירות ששילמה בעבור התקופה שלאחר עזיבתה את המושכר? או שמא כטענת הנתבעים, זכותה להשבת דמי שכירות בגין התקופה שהמושכר אוכלס על ידי דיירים אחרים, החל מיום 1/4/19.

בעדותה בדיון אישרה לינדה את גרסת התובעת לתנאי המשך השכירות (עמ' 22 ש' 15-16): מה שאני מבין ממך שהוא יכול היה להכנס לחוזה בלי כלום רק שהכלבים יצאו? אני מבהירה, התנאי של בן הזוג היה עיגול פקדון ל-20,000 ₪ והוצאת הכלבים היה תנאי בכל מקרה.

כמו כן נדחית הטענה שהתובעת לא החזירה המפתח, ר' עדות לינדה בעמ' 22 ש' 26-27: "...למזלי ידעתי לאן היא עוברת כי זה ישוב קטן ואז הלכתי ולקחתי ממנה את מפתחות הבית". האם התובעת הפרה התחייבות תשלום בהתאם לסעיף 6(א) בהסכם? התובעת העידה כי החשבון מול הישוב והארנונה נרשמו על שמה (עמ' 10 ש' 9-14).

...

אשר על כן אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת, יחד ולחוד, סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש.